חוסר סבלנות לקצב איטי, חוסר יכולת להקשיב למישהו שהבנתי את דבריו לפני שעות בערך.
בלאק אהוטים, בעיקר במהלך מבחנים או כל סיטואציה אחרת שכדאי מאוד לברוח ממנה מפאת השיממון.
שגיאות כתיב ותיקונים שלא הובילו אותי לביצועים טובים יותר (אבל אתם אחלה, המשיכו בבקשה להשתדל, לפחות מי שלא יודע על הבעיה לא נאלץ לקרוא אותה) ואל נשכח את הקריאה הטכנית ללא הבנה יתרה של טקסטים (דבר שהצריך אותי לקרוא שוב ושוב בנסיון נואש להבין את הכוונה הלא נסתרת בכלל).
הורים שהכירו המון ספספלים בחדרי מורים והמון משפטים כ:"יש לכם בת מאוד אינטליגנטית...אבל...ההתנהגות".
מורה שהיתה בטוחה שישיבה בשיעור עם עפרון בכל נחיר, זו חוצפה שאין דוגמתה.
סף התנפצות נמוך.
כמה שוטרים מפוחדים יותר שהתנצלו ברעד קול על שעצרו אותי לבדיקת מסמכים.
1 - שוטר שבקושי רב הצליח בסיטואציה דומה שלא לקנוס אותי על "בירכת" שליח ציבור בעת מילוי תפקידו.
יצירתיות ללא גבולות בתחומים מסויימים וייחודיים. חוסר מוטיבציה בסיסית ביתר התחומים וחוסר יכולת להתרכז בלי להתרגז.
המון דרכים עקיפות בכדי שלא יראו שאני מרגישה "קצת"...שונה ושידורי "עסקים כרגיל".
תסמונת ה"פרופסור המפוזר" אך ללא תואר של כבוד. יש עוד המון אבל...דיייי!!!
נפל הקרדיט קארד (אסימון שנות האלפיים) בתוכנית בוקר ששודרה אתמול:
לראשונה בחיי, אני שמה עצמי לפני כולם בכדי להבין עצמי טוב יותר ואני בדרך לאיבחון מסודר בקליניקה להפרעות קשב וריכוז.
היתרונות שלי ע צ ו מ י ם...תשאלו את הילדים שיש להם אמא אינפנטילית שנמצאת איתם מנטלית לא מעט.
תשאלו לקוחות מרוצים שקיבלו ממני מיילים גם בשתיים לפנות בוקר של אותו יום הבקשה, כי אני לא יכולה להפסיק עד "שזה" לא נפסק.
אבל בחסרונות והקשיים, הגיע הזמן להכיר ולטפל ומסתבר שגם לאנשים בגילי יש מקום לאיבחון ושלעולם לא מאוחר מדי.
|