איזה יופי שהקיץ הגיע, נכון?

וכמה אני אוהבת שמגיע סוף שבוע ואני יכולה לרבוץ כאבן בים, או לריב עם ערסים, להיצלות עד אובדן ולחזור הביתה מאושרת וטובת לבב, או קצת עצבנית על זה שלא הרגתי את הערס.

אבל במשך השבוע..אפילו אלוהים לא יכול לעזור לי. רק מהקריאה אפשר לקבל התכווצות שרירים. יותר טוב מספורט.

 **

קמתי בשש וחצי , ארגנתי את עצמי ואת אסף.

פיזור לבית הספר ברבע לשמונה וגם טיול לכלב.

בשעה שמונה ורבע כבר הייתי במחלקת חנייה של רמת גן, כי אחרי מאתיים שנה ככה פתאום התחילו לתת דו"חות חנייה...אז הייתי צריכה להוציא תו חנייה אזורי וגם להגיש להם את הדו"ח שקבלתי כדי שיוכלו לבטל אותו. מה שהיה שם, אי אי אי...כל השכונה רצה אצה להוציא תו חנייה.

בתשע ורבע  ומזיעה חלקית  אני בדרך לאשדוד סיטי.

בדרך - לא פחות מ-18 שיחות טלפון. בין לבין צריך לרשום את אסף לקייטנות לכבוד החופש הגדול הבא עלינו לרעה.

בשעה טובה הגעתי לאשדוד.שעתיים עבודה.

אחרי אשדוד מיהרתי לגדרה - שעה וחצי עבודה.

בין לבין עוד 12 שיחות טלפון.

מגדרה לרחובות - צריך גם לגבות כסף. אני אוהבת לגבות כסף.

משם לנס ציונה - שעה וחצי עבודה ועוד 9 שיחות טלפון.

מנס ציונה לראשון לציון - לשם אני צריכה להגיע עם הרבה סבלנות ואוויר, שעתיים וחצי.

17 שיחות טלפון כולן נכנסות, שוקלת לזרוק את הטלפון לפח הקרוב.

השעה דוחקת - חמישה לארבע, צריכה להוציא את אסף וחברה מבית הספר.

ארבע וחמישה יוצאת מראשון לרמת גן - בכניסה לאילון, פקק.

מגיעה בארבע שלושים ושלוש הביתה, עולה מהר, לוקחת את הכלב ורצה לבית הספר. כמובן שאני מאחרת.

מחזירה את הילדים הביתה.

אני ממש מזיעה.

יש לי פגישה בחמש ורבע עם מעצבת, מזעיקה את אמא שלי לשעה וחצי.

השעה חמש.

עוד לא אכלתי ולא שתיתי ולא השתנתי. נזכרתי שאתמול נשבר לי חלק בכיור של המטבח בדרך לאירוע ולא היה לי אפילו זמן לטפל בזה, הנחתי ערמת סמרטוטים על הנזילה ויצאתי לאירוע.

אז אני מתקשרת לרונן שיבוא להציל אותי. והוא כמובן בא.

יוצאת לפגישה, חוזרת בשש וחצי.

כשאני מגיעה, רונן כבר נמצא.

אמא שלי הולכת. מנסה לארגן את הבאלגן בבית, מזמינה פיצה לילדים, כי אין אפילו אפשרות לבשל וגם לא זמן.

בשמונה באים לקחת את הילדה הביתה.

בין לבין עוד 8 שיחות טלפון:

לאחת בגבעתיים נשבר הצמיד ומחר יש לה אירוע והיא חייבת אבל ממש חייבת אותו למחר.

ולאחת בכפר סבא יש מחר אירוע והיא חייבת אבל חייבת את החולצה השחורה עם הגב הפתוח.

כמובן אני מבטיחה - הכל יהיה בסדר.

אז אני מבטלת את הרופא שיניים של אסף בבוקר - כדי שיהיה לי עוד שעתיים לקיים את המצוות.

אז בשמונה ורבע אסף נכנס למקלחת, מתווכח קצת, סיפור ולישון.

אני, ממש, אבל ממש חייבת לנקות את הבית, אני מתחילה לנקות.

ברבע לתשע מתקשרת ההיא מהמכירות הביתיות, בכלל שכחתי ממנה, היא בדרך לקחת סחורה.

עכשיו עשר ועשרה, היא הלכה.

בא לי לטבוע במקלחת קרה.

עדיין לא אכלתי ממש, חוץ ממשולש פיצה קטן.

עכשיו אני הולכת לנקות את הבית ולצנוח למיטה. אני אפילו לא אחלום.

וגם לעובדה המצערת מאוד שיצא לי חצ'קון בגודל של ספינה על הלחי.

ושכל זה ממש, קורה בתוספת של PMS מוטרף.

ככה זה כבר חודש וקצת וזה הולך ומחמיר. מחר לא נראה טוב יותר..אבל, יום אחרי זה, יום שישי. יש יש יש...ושבוע הבא ביום רביעי אני אורזת את הבית ונוסעת לאילת.

ואין כלום שיכול להכנס ביני לבין האילת שלי.

אז שיהיה לכולכם קיץ מאמם - ושתזיעו המון.

{ופולניה יקרה שלי אומרת, תמרחו קרם הגנה והרבה}