משיכת קולמוס
0
אשמת יוסיפור (משיריו של משה טבנקין)
לשיריו של משה טבנקין. בכל פעם שמישהו מזכיר את שמו או את אחד משיריו אני פשוט נמסה. הפעם זו אשמת יוסיפור אז בפוסט הזה אני אכניס מידי פעם שיר שלו.
לא יודעת במה להתחיל אולי פשוט להעתיק את ספר השירים שלו?
----------------------------------------------------- יש מראות-נוף
יש מראות-נוף הטבועות במעמקי הנשמה והן זורחות משם ומרעיפות זיוָן. יש שעות גלוי הנגנזות במצולות הלב ומזהירות באִלמוּתן ובאין ניבן.
ובהגיע עת וצבא מילים מתבוססות בחִלוּלן - ונוותר אִלמים באפס ניב תמים. יש שעות-גלוי ומראות-נוף במצפני הלב זורחות ומרעיפות דממת-קסמים.
|
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה יופי לגלות עוד אחת שמכירה, שאוהבת, שמצטטת
טבנקין.
ת ו ד ה
ואוו
...נדלקים מחדש יסורים נשכחים
ותקוות אבודות, סוערות - -
יש שעה של כשוף לשַׂר-לבבנו
במדרון הקברות.
......."אין סוף לקברים, אין סוף לכתבות,
אלמות ונוגות-עצבות.
במדרון לבבנו, בשדה הרפאים,
בחרשת המצבות---"
ועוד שיר שכתבתי בטבנקינאית
עמקה של שרטת
שרטת בלב
כך כינה אותה.
בודאי היה צעיר
שאם לא כן
היה נותן מימד לעומקה
לגודלה
לנפתולי חלחולה
עד פוגשה
את שרטת האם
ואת שלוחותיה
אולי היה קורא לה שָׂרָטַה
אספתי לך...
אסף-נא את אהבתי הערב,
הקרב אזנך אל חזי הלוחן.
אל-נא תחסֹם בעדי במבט
מתמה, חרד ובוחן.
הנה חשופה הנני לעיניך
באהבתי ויסורי כתֻּמָּם - -
אחז בידי הפרושות לפניך
ומשכני אליך דוּמם.
ושיר שכתבתי בהשראת טבנקין
אַת
"כמה נפלא שיש שעה כזאת-
דלקת דוּמם של לבבות.
דממה רוננת בחשאי,
גופות יוקדים כשלהבות."
משה טבנקין.
"שעה כזאת".
הניחי לה להציפך.
התירי לאהבה לזרום בעורקיך-
ועד לנימים הדקים ביותר.
הקשיבי לה.
אל תחללי בהגה.
אל תחפשי ניד קול לשוא.
שקט.
הס.
.
.
.
.
"ילדה, נא סלחי לי וּלכי - - "
ואת!
לכי! אל תתעכבי.
אל תביטי אחור.
לא רמז קול,
לא ניד-עפעף,
לא "אולי??".
שובי,
הסגרי בתוך עצמך,
הן פתחת רק דלת...
ואין לשאול את הלב "איכה?"
ואין לשאול את הלב "מדוע?"
אך זאת לך לדעת;
אדם נושא את בדידותו
כצב הנושא על גבו את ביתו.
והיא לו שריונו,
והיא לו מגנו,
והיא לו משאו הכבד.
לשוא לך לנסות להמלט ממשא כבד זה.
רק המשיכי לפתוח הדלת
לינוק נטיפי אהבה-
שמהם תשאבי הכח-
לשוב, להסתגר ולשאת.
1981.
לא ידעתי עד כמה אתה יודע שאני יודעת שאתה יודעאני יודע שאת יודעת שאני יודע שאת יודעת,
ואני חי בשלום..
צמרמורת-עדנה בעורקי הרקות
בת-צחוק תודה.
ונפש לנפש תבריק במבט
את אֹשר סודה.
יש מראות נוף הטבועות במעמקי הנשמה
והן זורחות משם ומרעיפות זיוון.
יש שעות-גילוי הנגנזות במצולות הלב
ומזהירות באלמותן ובאין-ניבן.
זה זמן רב שאני כלה וממתינה
שמישהו יעורר את הדברים האלה
והם חפצו ובאו עם הנגיעה שלך.
תודה ענקית לך יוסיפור
...
וחשת כמוני עתה
כי זמר לעת, ונשמה
וכח קדמון
ועצמת אין-שעור
לנהרי הדממה.
דברים נאים ומשובחים! מזה זמן רב שאני כלה
וממתין לדברים משובחים מעין אלה.. זכות גדולה
נתגלגלה לפתחי, אין לכחש.
נגעו נשמות ונתצו,
נתכו בשלהבתם.
לא נשמע - רק הלם לב
וקול משק הדם.
הס. דומם,
כמו נמוג פתאום...
רק שני גופות דולקים -
כלפידים בתהום.
שמחה שאהבת
כל כך הרבה קירבה ואינטימיות, בכל כך מעט מילים.
והביטוי הזה
וקול משק הדם.
מרטיט בעיני.
טוב, וגם זה
כלפידים בתהום
כתיבה "רזה" אך כאמור, מרעידה נימים.
תודה.
תודה על הכיכוב דמו
אז הנה אחד יפהפה במיוחד בשבילך
מ ג ע
נגעו נשמות ונצתו,
נתכו בשלהבתם.
לא נשמע - רק הולם-לב
וקול משק הדם.
הס, היקום דומם,
כמו נמוג פתאום...
רק שני גופות דולקים -
כלפידים בתהום.
אוח איך חיכיתי לך
אני לא יכולה לדבר על טבנקין או לצטט משיריו בלעדיך
זה חייב להיות, הדו-אט הזה.
בעצם הטריו- טוסקה חסרה כאן כל כך.
שלוש שנושמות, מדברות, אוהבות, בוכות, שוחקות
טבנקין.
איך גבר הצליח לכתוב כל כך עמוק, כל כך נואש...
הגעגוע הזה, הכמיהה, הבקש, הצלילות הזאת ב - את
היום אין דברים כאלו...אם היא לא תבוא, תבואנה מיליון אחרות.
כה חרש, חרש
טוֹוֶה הלב את מקדשיו.
אילו שורות אלמותיות. אני אפילו לא יודעת להסביר מה בו כל כך מושך אותי.
המיצלולים האלו. הפשטות הכלל לא פשוטה שלו. המילים, ומה שביניהן..
תודה, גושקה. אני באה לשיר הבא....
שרבית....
שאת אינך -
לבי אינו רוצה לשמוע.
שאם אקרא בשמך
קולי לריק יתם לגווע -
לבי אינו רוצה לשמוע.
הוא לא יהין, הוא לא יהין,
הוא לא יחפץ לדעת.
הוא לא יעז הבין
שאת הלכת,
שאת הלכת הוא לא יחפץ לדעת.
שאת לא תעני
גם כי אפשוט יד כעני,
אף אם אבך ואתחנן אני -
לא תעני, לא תעני - -
גם אם אקרא לך: בואי!
אף אם ידי אושיט לך: בואי!
ואם עיני תדמע לך: בואי!
וכי אזעק לך: בואי! בואי!
את לא תבואי, את לא תבואי - -
שאת הלכת
שאין לקרוא לך עוד, לא יד לתת -
לבי אינו מעז לדעת,
אינו יכול לשאת - -
תודה לך מיכל
לוּ באת !
לוּ באת!
הו את, הו את - -
ולוּ לרגע קט,
לוּ רק לומר שלום,
רק לצחוק-מבט
לוּ באת הלום!
לו רק הופעת,
הו את - - -
יד ביד
עכשו אנחנו יחד,
כך, פשוט,
יד ביד.
פתקת-מבט נשלחת,
נימה סמויה תרעד.
אל נחלל בהגה,
לא נחפש ניב קול לשוא.
שקט,
כה חרש, חרש
טוֹוֶה הלב את מקדשיו.
תודה.
כף לך.
להתוודע אל שיריו בפעם הראשונה
וואוו
אבל גם לי כף
כי הוואוו הזה לא נגמר לעולם.
כמה יפה
ועכשיו אעשה שיעורי בית
כי איני מכיר את האישיות טבנקין הנ"ל
*