בפוסט הקודם כתבתי מי היה גורדייף וגם על תלמידו הבכיר - אוספנסקי.

בפוסט הזה נגון בדבר החשוב יותר - עיקרי משנתו של גורדייף, כפי שתועדו אצל אוספנסקי.
 

גורדייף מבחין בין 2 סוגים של פסיכולוגיה. הסוג הראשון הוא השיטות שחוקרות את האדם כפי שהן מוצאות אותו, או כפי שהן מניחות ומדמות שהוא.

השנייה, שיטות החוקרות מה האדם יכול לעשות, כלומר - מה הן האפשרויות של האדם להתפתח.

הפסיכולוגיה של גורדייף היא מן הסוג השני. לדעת גורדייף, פסיכולוגיה זו היא העתיקה יותר וזו היא הפסיכולוגיה הראויה - להכיר ולגעת מה הם העקרונות, החוקים והעובדות של אפשרות התפתחותו של האדם.

מה פירוש התפתחות האדם והאם יש תנאים מיוחדים שהם הכרחיים בשבילה?

גורדייף שולל אפשרות של התפתחות מכנית, כלומר, התפתחות אבולוציונית שתקרה מעצמה, של האדם בעתיד. הטענה העיקרית היא שהאדם, ללא מאמצים מודעים, וללא הבנה של האפשרות של התפתחותו - לא יתפתח. הטבע מפתח את האדם עד רק עד לנקודה מסוימת. אחר כך הוא מניח לו להתפתח הלאה במאמצים או בתחבולות, או להתנוון ולהפסיד את האפשרות של התפתחות. 

כלומר, האדם אינו יש מושלם. האדם כמו שאנו מכירים אותו הוא ישות בלתי מפותחת, הרחוקה מלהגשים את הפוטנציאל המיועד לה.

מה זו התפתחות לפי גישה זו: התפתחות של איכויות וכישרונות פנימיים מסוימים, שאינם יכולים להתפתח מתוך עצמם. התפתחות הינה דרך להיות ישות שונה ממה שהיה קודם.

גורדייף אומר כי יש שני תנאים הכרחיים להתפתחות אישית:

1. מאמצים מתמשכים של האדם.
2. סיוע מבחוץ של אנשים שחלו בעבודה זו והגיעו כבר לידי איזשהי דרגה של התפתחות.

כדי להיהפך לישות שונה האדם צריך לחפוץ בזה מאד ולזמן ארוך מאד.

ההתפתחות תלויה בזה שהאדם יבין מה הוא עשוי לקבל ומה התמורה שהוא חייב לתת.

ישות שונה פירושה, שהאדם רוכש לו הרבה תכונות וכוחות חדשים, שאינם ברשותו עתה. אנחנו משלים את עצמנו ביחס לכישורים וליכולות שיש לנו. אנו חושבים שיש לנו, מה שלמעשה שאין לנו.

 זה מוביל אותנו לשאלה מה האדם יודע על עצמו. גורדייף אומר כי האדם אינו מכיר את עצמו. האדם לא מכיר את מגבלותיו ואת יכולותיו. "הוא אינו יודע אפילו עד כמה גדול ההיקף, שבו אין הוא יודע את עצמו".

ומכאן האמירה החותכת של גורדייף - האדם הוא מכונה. הוא אמנם מכונה הרבה יותר מסובכת מכל מכונה אחרת שהוא המציא, אך הוא עדיין מכונה. מה פירוש?: שאין לו תנועות בלתי תלויות, הן בתוך עצמו והן מחוצה לו. כמכונה, הוא מושפע על ידי מה שמגיע מהחוץ. כל מה שיש באדם - מחשבות, רגשות, עשיה, מצבי רוח ועוד - הם כתוצאה של מה שקורה בחוץ.

מכאן, בגלל היות האדם מכונה, עליו להבין כי הוא אינו יכול לעשות דבר. זהו השקר הראשון שהאדם משקר את עצמו - הוא חושב שהוא יכול לעשות, יכול לפעול. גורדייף אומר כי כל מה שהאדם חושב שהוא עושה, בעצם קורה לו. זה קורה כמו שיורד גשם או כמו שנופל הטל.  מה שהאדם חושב, קורא, אוהב, שונא, נלחם, כותב בלוגים או מגיב אליהם - הכל קורה לו, הוא לא עושה או פועל. האדם הוא כמו בובה התלויה על חוטים בלתי נראים.

אבל יש מזה מוצא: כאשר האדם מבין את זה, הוא יכול ללמוד יותר על עצמו ואז יש אפשרות שהדברים ישתנו לגביו. כי למרות שהאדם הוא מכונה, הוא מכונה ממין מיוחד - הוא מכונה, שבנסיבות נכונות ובטיפול נכון היא יכולה לדעת שהיא מכונה. אם האדם מבין את זה הבנה מלאה, ייתכן והוא ימצא את הדרכים כדי לחדול מלהיות מכונה.

ריבוי אני:

האדם איננו אחד, אין לנו אני אחד וקבוע, אלא הרבה מאד "אני", האדם הוא בעצם הרבה מאד "אני". רגע אחד האדם הוא אני אחד, ברגע השני האדם הוא אני שני וברגע אחר האדם הוא אני שלישי, וכך ללא קץ. 

"המשגה הגדול ביותר, הוא לחשוב שאדם הוא תמיד אותו אדם. אדם לעולם איננו אחד. הוא משתנה בלי הרף. לעתים רחוקות נשאר אותו אדם, אפילו למשך חצי שעה. אנו חושבים שאם אדם נקרא בשם איבן, הרי הוא תמיד איבן. כלל וכלל לא. כרגע הוא איבן, כעבור רגע הוא פטר ורגע מאוחר יותר - ניקולס, סרגיי, מתי, סימון. וכולכם חושבים שהוא איבן. ידוע לכם שאיבן אינו מסוגל לעשות מעשה מסויים. אין הוא מסוגל, למשל, לשקר. אחרי כן, בגלותכם כי שיקר, הנכם מופתעים ממעשהו זה. ואמנם איבן אינו מסוגל לשקר; ניקולס הוא ששיקר. ובכל הזדמנות ניקולס משקר מחדש משום שניקולס אינו יכול שלא לשקר. תבואו לידי השתוממות כשתווכחו מה רב ההמון של איבנים וניקולסים אלה החיים באדם אחד. אם תלמדו להביט בהם, לא יהיה לכם כל צורך ללכת לקולנוע".

מתוך: החיפוש אחר המופלא / אוספנסקי, עמ' 63.

האשליה של היחידות או של האחדות נוצרת באדם בגלל כמה גורמים:

• א. תחושה של גוף פיסי אחד.
• ב. השם, שלרוב נשאר אותו שם.
• ג. מספר של הרגלים מכאניים שחוזרים על עצמם.

כל אלו נוטעים באדם את ההרגשה שהוא אותו אדם כל הזמן. אך למעשה אין באדם מרכז שולט ואין אני קבוע.  כל מחשבה, כל רגש, כל תחושה, כל משאלה היא "אני". האניים אינם קשורים זה זבה ואינם מותאמים זה לזה. כל אחד מהם תלוי בשינוי הנסיבות החיצוניות ובשינוי הרשמים. יש קבוצות מסוימות של אניים הקשורים באופן טבעי, יש כאלה הקשורים על ידי סמיכויות מקרים או זיכרונות מקריים.  

כל "אני" כזה מייצג חלק של מוחנו, רוחנו או שכלנו, אבל כל אחד חושב שהוא מייצג את הכל. לאותו רגע, האדם חושב שהאני הזה זה חזות הכל, ושכך תמיד הוא היה והרגיש. שעה אחרי כן, הוא יכול להחזיק באני הפוך לאני הקודם, וגם אז יחשוב שזה האני האמיתי שלו. אנו מאמינים תמיד לאני האחרון שבא על ביטויו ולא זוכרים את האניים הקודמים.

נמשיך הלאה:

מה פירושה של התפתחות?

מה פירוש הדבר שהאדם יכול להיעשות ישות שונה לגמרי?

מהו סוג השינוי האפשרי אצל האדם, וכיצד ומתי מתחיל שינוי זה?

השינוי יתחיל באותם הכוחות והכישורים, אשר האדם חושב שיש לו, אך למעשה אין לו.

ההתפתחות אינה יכולה להתחיל מזה שהאדם משקר או משלה את עצמו. האדם חייב לדעת מה יש ומה אין לו.

ומה אין לו: אפשרות לפעול, אינדיבידואליות, אחדות, אני מתמיד, תודעה ורצון.  אלו הם הכוחות והכישורים שהאדם צריך לרכוש לעצמו על ידי מאמצים מתאימים, והוא יעשה זאת רק אחרי שהוא יבין שאין לא את היכולות האלו.

האיכות החשובה ביותר והמטעה ביותר בין האיכויות האלו היא התודעה. השינוי באדם מתחיל עם השינוי בהבנה שהוא מבין את המשמעות של תודעה ואחר כך עם הרכישה ההדרגתית של השליטה עליה.

מה היא התודעה?

ההכרה של עצמו, ההכרה של מי אני, היכן אני, ולאחר מכן ההכרה של מה אני יודע ושל מה אינני יודע.

את זה רק האדם עצמו יכול לדעת. רק האדם יכול לדעת בעצמו אם הוא מודע או לא. הנוכחות או ההיעדרות של התודעה באדם אינה ניתנת להוכחה על ידי התבוננות בפעולותיו החיצוניות.

התודעה של האדם - או שהיא קיימת או שאינה קיימת.

התפיסה המקובלת לגבי התודעה היא, כי אין לתודעה דרגות. גורדייף אומר כי לתודעה יש דרגות הניתנות לתפיסה ולהתבוננות, על ידי האדם עצמו.

אפשר להסתכל על ההתמד בזמן: כמה זמן היה האדם מודע.

השכיחות של הופעת התודעה: כמה פעמים בפרק זמן מסוים נעשה האדם מודע.

ההיקף התודעה: מה הדבר שהיה מודע לאדם. היקף זה יכול להשתנות מאד עם גידולו של האדם.

על ידי אימונים ולימודים מיוחדים אפשר להגיע לידי כך שהתודעה תהיה רצופה וניתנת לפיקוח.

הרעיון הוא שהאדם לא מודע לעצמו - התפיסה שיש לנו מודעות עצמית, נובעת בגלל הזיכרון ותהליכי המחשבה. למשל - אדם הולך לקולנוע. כאשר הוא חוזר לביתו הוא זוכר את הסרט וממשיך לחשוב לגביו. אפשר למצוא כאן שתי אשליות - האחת, בעצם הצפיה בסרט לא היתה מודעות, למרות שהאדם חושב שהוא היה מודע לעצמו. השניה, לחשוב על הסרט ולזכור אותו לאחר מכן, אינו מעיד על מודעות של האדם לעצמו.

ארבעה מצבי תודעה:

לאדם יש ארבעה מצבי תודעה: שינה, ערנות, תודעה עצמית ותודעה אובייקטיבית.

למרות שארבעת המצבים האלה הינם אפשריים לאדם, הרי שרובנו חיים רק בשני מצבי התודעה הראשונים - חלק אחד של החיים עובר בשינה, וחלק אחר של החיים עובר בערנות, שהיא לדעת גורדייף מצב שאינו מאד שונה מן השינה: "זה המצב שבו מבלים בני האדם את חייהם, שבו הם משוטטים ברחובות, כותבים ספרים, משוחחים על שנואים נשגבים, לוקחים חלק בפוליטיקה, הורגים זה את זה, מצב הנחשב בעיניהם לפעיל, ושהם מכנים אותו בשם "תודעה בהירה", או "מצב הערנות של התודעה".

גורדייף מוסיף כי זה מגוחך לקרוא למצב הזה כתודעה בהירה. ("החיפוש", עמ' 154). 

מצב התודעה השלישי של האדם הוא זכירה של עצמו, או תודעה של עצמו, תודעת הוייתו. מקובל לחשוב שאנו במצב התודעה הזה, או שאם רק נרצה, נגיע למצב תודעה כזה. גורדייף אומר כי מצב תודעה זה אינו ברשותינו, ושאין ביכולתינו ליצור אותו בתוכנו על ידי תשוקה או החלטה בלבד.

מצב תודעה רביעי הוא "תודעה אובייקטיבית": "מצב התודעה הרביעי של האדם פירושו מצב הוויה שונה בתכלית; הוא תוצאתה של צמיחה פנימית ושל עבודה קשה וממושכת של האדם על עצמו". ("החיפוש", עמ' 156). 

במצב רגיל, האדם, כלומר, המכונה, נמצאת בכלא. האדם מצוי בתוך בית כלא, אך הוא אינו יכול לראותו.

הסיבות העיקריות לכלא הן כאמור:

• השינה: האדם קורא למצב התודעה בו הוא חי "ערות", אך גורדייף טוען שלמה שהאדם קורא "עירות" יותר מתאים לתת את השם "שינה" או "שינה בהקיץ". מצב השינה בו האדם חי גורם לו לתפוס את המציאות בצורה מעוותת וסובייקטיבית, גורם לו לשכוח מה שעשה או אמר רגע לפני, ומעל לכל מונע ממנו מלהיות נוכח בחיים שלו.
• מכניות: לאדם הרגיל אין רצון חופשי. כל דבר שהאדם עושה הוא "מכני", כלומר אוטומאטי ללא הכוונה רצונית, ללא שיתוף של "הנשמה". אין מדובר רק בתנועות מכניות, אלא גם במחשבות מכניות וברגשות מכניים.
• ריבוי אני: לאדם יש אשליה של תפישת האחדות שלו. היות שיש לו שם אחד וגוף אחד הוא חושב שהוא תמיד אותו האחד. למעשה בכל אדם ואדם חיים אינספור "אני" אשר לכל אחד תשוקות משלו, מטרות משלו ולרוב אלו נוגדות את תשוקותיו של "אני" אחר. דבר זה מונע מהאדם את היכולת לעשות משהו ולהתמיד בו.
• רגשות שליליים: אחד המנגנונים הבלתי טבעיים שאדם רוכש במהלך חייו הוא רגשות שליליים. רגשות כגון, כעס, שנאה, קנאה, חמדנות, דיכאון, עלבון וכדומה. מנגנונים אלו הינם חסרי תועלת ממשית והם מכלים את האנרגיה של האדם.

גורדייף אומר כי לכל אדם נורמלי יש לו די והותר אנרגיה על מנת להתחיל בעבודה על עצמו. צריך רק ללמוד כיצד לחסוך את החלק הגדול של האנרגיה שברשותינו לעבודה מועילה במקום לבזבז אותה בצורה חסרת תועלת.

האנרגיה שלנו מתבזבזת על רגשות לא נחוצים ולא נעימים, על דאגות, מצבי רוח שליליים, עצבנות, רוגז, חלומות בהקיץ, על פטפוט תמידי הסופג כמות עצומה של אנרגיה, על "העניין" הבלתי פוסק בדברים המתרחשים מסביב לנו או קורים לאנשים אחרים, ושאין בהם, לאמיתו של דבר, כל עניין שהוא. ועוד.

השחרור מבית הכלא: על פי גורדייף, על מנת לצאת מבית הכלא בו האדם שבוי, על האדם ליצור אחדות פנימית כדי להשתחרר מהשינה, המכניות וריבוי האני.לטענתו הדרך היחידה שאדם יכול להשיג התפתחות אמיתית היא בעזרתו של מורה אמיתי. אדם שנמלט בעצמו מהכלא.

"אין אתה תופס את מצבך שלך. אתה נמצא בבית הסוהר. כל אשר תוכל לשאוף לו, אם בר דעת אתה, הוא להימלט. אבל כיצד להימלט? דרוש לחפור מנהרות מתחת לחומות. איש אחד אינו יכול לעשות דבר. אבל נניח שישנם עשרה או עשרים איש -אם הם עובדים חליפות, ואם איש מחפה על רעהו, בידם להשלים את המנהרה ולהימלט.   יתר על כן, אדם איננו יכול להימלט מבית הסוהר ללא עזרתם של אלה שנמלטו לפני כן. רק הם יכולים לומר באיזו דרך אפשר להימלט או לשלוח כלים, פצירות, כל מה שעשוי להיות דרוש. אבל אסיר אחד לבדו איננו יכול למצוא את האנשים האלה או לבוא עימם במגע. יש צורך בארגון. אין להשיג שום דבר בלי ארגון".

"חיפוש אחר המופלא" / אוספנסקי - עמ' 39.