כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    ליד הנדנדה בגינה הציבורית

    4 תגובות   יום חמישי, 4/6/09, 06:02
    כל פעם מחדש אני חושב על האסטרטגיה. איך צריך להתנהג בסיטואציה הזו. זה אולי נשמע קל אבל כל פעם כשהנדנדה תפוסה ואני מחכה עם הילדה שלי בתור, אני מוצא את עצמי מתעסק בשאלה מה באמת קורה פה ואיך מתמודדים עם זה נכון.

    כהורה אני מהווה מודל לחיקוי לילדה שלי. כל דבר שאני עושה נקלט. כל התנהגות שלי שותלת איזשהו "מסר חינוכי" אצל הילדה. בעומדי איתה ליד הנדנדה נקלטים אצלה כמה מסרים שיכולים לבלבל:

    1.     יש תור. יש איזשהו סדר בעולם וצריך להבין אותו. קודם זה אחר כך ההוא ואחר כך את.

    2.     יש לחכות בסבלנות בתור. בלי בכי ובלי דרמות.

    3.     יש שיוויון בעולם. לכל אחד מגיעה, בתורו, הזכות להתנדנד.

    4.     יש התחשבות. גם ילדים אחרים רוצים להתנדנד. צריך לפנות עבורם את הנדנדה.

    5.     אין אלימות. גם בלי לדחוף ולצעוק אפשר להתנדנד.

    6.     אין תור. היא רואה ילדים שנדחפים ולא רואים אותה, למרות שנמצאת מתחת לאף שלהם.

    7.     אין סבלנות לחכות בתור. היא רואה ילדים בוכים בהיסטריה כי רוצים עכשיו להתנדנד.

    8.     אין שיוויון בעולם. הילד/ה שעל הנדנדה מתנדנד והיא לא.

    9.     אין התחשבות. הילד/ה שעל הנדנדה לא רוצה לרדת ממנה.

    10.  יש אלימות. תמיד יש את האמא שצועקת על הילד שלה או איזה ילד שדוחף ילד אחר.

    בתוך המסרים המנוגדים הללו אני צריך לתמרן כך שבסופו של דבר הילדה שלי תקלוט את הדבר הנכון. שה"מסר החינוכי"הנכון יגיע אליה.

    עיקר הבעיה היא ההתמודדות שלי עם ילד/ה שלא רוצים לפנות הנדנדה. איך עושים את זה נכון? איך גורמים לילד אחר להתנהג כמו בן אדם ולא כמו פרא אדם.

    זו לא בעיה טכנית להוריד ילד מהנדנה. הבעיה היא איך עושים את זה כך שה"מסר החינוכי" שהילדה שלי תקלוט יהיה זה שאני רוצה שהיא תקלוט. שמגיל שנתיים היא תקלוט את המסרים החיוביים ולא את השליליים.

    מעבר לזה, אני רוצה שהילד (או הילדה) שעל הנדנדה גם כן יקלוט משהו. שאפשר גם אחרת. שלמרות שאני לא ההורה שלו הוא עדיין צריך לציית לקוד התנהגות בחברה. שגם הוא יקלוט איזה "מסר חינוכי".

    כשאני נתקל בילדים סוררים כאלה אני נדהם מחדש מעוצמת החוצפה שלהם. מהיכולת שלהם להגיד "לא" בלי שום ייסורי מצפון או מחשבה שניה. מהיכולת שלהם לראות רק את עצמם ולא להתחשב באף אחד גם אם ה"אף אחד" הזה עומד מולם.

    הכי בא לי לעשות במצבים כאלה זה להעיף להם סטירה. להעמיד אותם במקומם. מי לא היה רוצה "לאפס" ילד כזה? ילד שמשליט טרור על סביבתו. מכיוון שאני כמובן לא יכול לעשות את זה (איזה "מסר חינוכי" זה? וגם האמא שלהם אי שם בסביבה) אני נכנס איתם לדיאלוג. מנסה להציג מולם תמונת מראה של ההתנהגות שלהם. בסופו של דבר כל ילד יורד מהנדנדה, אף אחד לא נשאר לישון עליה.

    יש דבר מעניין בדיאלוג עם ילד סורר. ההורים שלו. איפה ההורים?

    עד כמה ההתנהגות של הילד היא באמת ההנהגות שלו ועד כמה זו ההתנהגות של ההורים. איזה "מסרים חינוכיים" הוא מקבל בבית שגורמים לו להתנהג ככה.

    כמו שבני נוער רבים שותים ומעשנים מתחת לאף של ההורים שלהם מבלי שאלה יודעים. גם ילדים יותר קטנים מתנהגים כמו בהמות מתחת לאף של ההורים שלהם. אני תמיד בולש ומחפש את האמא או האבא של הילד. בד"כ הם עסוקים בפלאפון או בשיחה עם חברות או רודפים אחרי האח הקטן. בכל מקרה הם לא שם לראות את ההתנהגות המחפירה של הילד שלהם. נתקלתי רק במקרה אחד של אמא שנתנה גיבוי לבת המפונקת שלה וצעקה לה מרחוק "זה בסדר תתנדנדי כמה שאת רוצה". בשאר המקרים ההורה גם אם הוא בסביבה הוא לא ממש שם.

    אחרי זה באים לסופר נני ומתחננים לעזרה עם המפלצות שגדלות בבית.

     

    הדיון המתבקש הוא מה רע? למה לא בסדר לגדל ילדים אגואיסטים בחברה שלנו. הרי החברה הישראלית לא באמת מושתת על ערכים של שיוון, צדק, חוק וסדר. אנחנו חיים בחברה אלימה שרומסת את חלשיה, מתעללת בזקניה ודורסת את מי שבדרכה.

    הסגידה לכוח, לשקרים, לקומבינה ולכסף לבטח יותר חזקים מהחמלה ומהרצון ליצור כאן משהו אחר.

    ילד שנשאר היום על הנדנדה בלי לראות אף אחד, יגיע מחר לצבא בלי יכולת לראות את האחר, יבחר במפלגה שלא רואה אף אחד חוץ מאנשים כמותו, ועולמו יהיה שטוח ואלים בלי שום יכולת שינוי. בלי שום דימיון או מעוף. כלום. עבד נולדת ועבד תמות. מה רע?

     

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/18 19:08:
      וואו, איזה מתסכל...הכול באשמת ההורים, לדעתי. הם לא שמים גבולות לילדים, ולפעמים אפילו מדרבנים אותם להיות חצופים, מלמדים אותם "לשרוד". ברומא-היה רומאי... היינו עכשיו בצרפת, שבועיים, בטיול משפחתי. איזה הבדל. ילדים קטנים שמגיעים למסעדה, לסופרמרקט, לפאב. שקטים, מנומסים, מתחשבים... הכול עניין של חינוך.
        4/9/12 05:56:

      אינני רוצה לחיות בעולם בו -

      ילד שנשאר היום על הנדנדה בלי לראות אף אחד, יגיע מחר לצבא בלי יכולת לראות את האחר, יבחר במפלגה שלא רואה אף אחד חוץ מאנשים כמותו, ועולמו יהיה שטוח ואלים בלי שום יכולת שינוי. בלי שום דימיון או מעוף

      לכן אחנך בדרך הנכונה לי

        4/6/09 09:19:

       מעניין. לטעמי כל המסרים שציינת הם מסרים נכונים.

      אין מסר אחד חיובי ונכון.

      העולם מורכב ואנו נתקלים כל הזמן במצבים מסובכים רבי פנים. בסופו של דבר חשוב להתרכז בחינוך של הילד שלך, לדבר איתו על זה, להבהיר לו את המורכבות ולעודד חשיבה.להתערב בחינוך של ילדים אחרים או ללמד את הילדים שלך לעשות את זה מזמין סכנות. זה עוד פן "חיובי" של החברה הישראלית... תמיד יש את האדיוט שישלוף סכין. 

      כתבה מעניינת.

        4/6/09 06:13:

      ואני שואלת למה אתה בכלל חושב שאתה צריך לעשות משהו ?

      תהנו מהגן השעשועים ומה שיש לו להציע:)

       

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין