"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
עצה 6 להחלפת הכולם - לתפוס מרחק
נראה לי שכבר כתבתי פעם על הדודה שלי ז"ל שבמשך שנים הרגשתי שהיא מנסה לקנות את נשמתי ודווקא לא בזול. היא מימנה לי את הלימודים ואת המחייה בשנות לימודי. היא הייתה דוחפת לי שטרות כסף בכל מפגש. ובסופו של דבר, אחרי מותה, היא הורישה לי מספיק כסף כדי לקנות דירה. בתמורה היא הייתה מתקשרת כל שבוע, ביום שישי אחר הצהריים ואני הייתי צריכה להשמיע קול עליז ולשמוע פעם הערה על כך ש"ילדים הרבה יותר חמודים מחתולים" ופעם אחרת להקשיב למונולוג על כמה חשוב שאמצא עבודה עם פנסיה מסודרת. לפני יותר מאחת עשרה שנה, באחת הפגישות הראשונות עם מי שהיום הוא בעלי, הטלפון צלצל. זה היה יום שישי אחר הצהריים. בצחוק רמזתי לו לענות. היא ניתקה מרוב בהלה. אחר כך עברתי לגור בדירה שלו ולא השארתי לה אפילו את מספר הטלפון. בקיצור התנתקתי כמעט לגמרי. פעמים רבות היא נהגה לשאול את אחותי או את אחייניתי "מה עשיתי לה?, למה היא כועסת?" ואני הסברתי להן שאני לא כועסת, היא לא עשתה לי כלום חוץ מאשר למחוץ את כל הוויתי כאשר ביליתי בנוכחותה או בנוכחות קולותיה בטלפון. את זה הן לא יכלו לומר לה. באחד הימים, לפני כמה שנים, נפגשנו במפגש משפחתי. ישבתי לידה הייתי נחמדה ומיד הרגשתי את הלחץ "אולי תבואו לבקר?", "אולי בשבת הזו?" ובסוף אותו מפגש היא דחפה לי צ'ק. זרקתי את הצ'ק לפח והעברתי את המסר לכל השליחים לדבר עברה שבשום אופן אני לא רוצה שהדודה שלי תיתן לי יותר כסף. נראה לכם שהיא הבינה את זה? אם אנחנו מרגישים שמישהו מוחץ את העצמי המהותי שלנו, אומרת בק, עלינו להתרחק. אין טעם לנסות לתקן את אותו מישהו, להסביר לו, לשכנע אותו. ייתכן שיש טעם לתקן את יחסינו עימו, אבל זה תהליך ארוך ובינתיים אנחנו יכולים פשוט להתרחק. ואם אין לנו ברירה אלא לפגוש אותו באופן פיזי, למשל אם הוא אחד הקולגות שלנו במקום העבודה, יש לשמור על יחסי עבודה ולא לנסות להיות חברה שלו. בשלב ראשון שבו נתרחק מהכולם השולל שלנו ייתכן שנרגיש מרוקנים, אומרת בק, אבל אחר כך נוכל למלא את הכולם שלנו באנשים שמחזקים את העצמי המהותי שלנו. וזה בדיוק החלק השני של התרגיל הזה: לבלות כמה שאפשר עם בני השבט שלנו. אלו אנשים בעצמם מחוברים לעצמי המהותי שלהם, שיש להם תחומי עניין דומים לשלנו ושהם יודעים להעריך את הייחודיות שלנו. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי זה לא כל כך פשוט לאהוב.
כואב לי הלב לפעמים על אנשים כאלה, שפשוט לא יכולים או לא יודעים אחרת, שלא יודעים לאהוב, פשוט לאהוב.
ואכן אושרי כי יתומה אני. כלומר לא יתומה ממש אבל אבא שלי חי בגרמניה כבר המון המון שנים ואמא שלי לא בחיים. אבל אתה צודק. יש קשרים שאי אפשר להתנתק מהם לגמרי, אבל אולי אפשר למשל להימנע מלדבר על דברים מסויימים או לדבר פחות או לשמור את היחסים על מישור קורקטי בלבד. ולפעמים אולי גם זה לא אפשרי.
לפעמים זו משימה בלתי אפשרית ולכן אפילו מ"אוהבים" אלו כדאי לתפוס מרחק פיזי. כמובן שעדיף לא לתפוס את העמדה הקיצונית שאני תפסתי עם דודה שלי ולהתנתק לגמרי אבל אפשר בהחלט לדלל מפגשים ושיחות טלפון עם האנשים האלו או להימנע מלדבר איתם על דברים שחשובים לנו ואנחנו יודעים שהם עלולים להרוס.
אני מכירה מישהי, למשל, שכותבת (מאוד יפה) על ילדותה אבל לא מגלה לבעלה ובמשך שנים לא גילתה לאף אחד במשפחה. לא מזמן כשהיא גילתה לאחיותיה הן הגיבו בצורה לכאורה מפרגנת אבל במקביל ניסו "לפוצץ לה את הבלון". מזל שבשלב הזה היא כבר היתה עמוק בתוך הכתיבה (עם המון תמיכה של מדריכי בסדנאות) והמשבר היה קצר. אילו היא היתה מספרת להם על זה קודם ייתכן שהיא היתה מוותרת ומפסיקה לכתוב.
אני מניחה שהרבה פעמים מסתבר שאלה דווקא האנשים שקרובים לנו, לא?
החוכמה היא לסנן את האהבה מכל השאר, זאת נראית לי אומנות ייחודית ונדירה...
את כל כך צודקת.
אני כל כך מעריכה את זה שיכולת לסלוח ולטפל בדודה כשהיתה חולה. אני הרגשתי שיש לי כוח רק לעזרה ממש מועטה. יכולתי להרשות לעצמי לקחת פחות אחריות ולהיות פחות מעורבת גם ריגשית כי אחותי לקחה יותר אחריות וגמרה עם פריצת דיסק זמן קצר אחרי שהדודה שלי נפטרה. נראה לי שזה קרה עקב המתח הריגשי שהליווי של הדודה דרש ממנה.
קודם כל צריך לזהות את המועכים האלו, ולפעמים, אויה אויה, אלו אנשים קרובים שאוהההההבים אותנו מאד.
נשמור נפשנו.
התיקון שלה בחיים האלו אולי היו צריכים להיות ללמוד לקבל בלי לשלם אבל אולי לא הצליח לה- מקווה שבחיים הבאים תצלח
ואולי הלימוד שלך הוא הניתוק- אולי הצלחת ואולי לא
אבל לכולנו יש המון שיעורים
מקווה שתצליחי לצלוח את כולם- מקווה שכולנו נצליח לצלוח את השיעורים הפרטיים שלנו
לפעמים אפשר להתנתק, ולפעמים לא, הייתה לי דודה כזו, היא עזרה לי המון כלכלית, ותמיד אמרה- בעל המאה הוא בעל הדעה,
לימים חלתה בסרטן, סעדתי אותה עד יום מותה בביתה בגיל 84, [סידרתי לה הוספיס בית], כשחלתה החלטתי לסלוח, כיוון שהייתה ערירית, אם לא הייתי עושה זאת, מן הסתם הייתה מוצאת מהבית לאיזה בית חולים ונפטרת שמה,
היום אני גאה בעצמי, כיוון שכגודל הפגיעות כך הייתה נדרשת ממני סליחה גדולה, וזה היה כל כך לא פשוט,
אני כל כך מבינה אותך, וחושבת שלא תמיד אפשר לחתוך ולהמשיך הלאה, לפעמים גם אי אפשר לשכנע או להסביר לאנשים מבוגרים שנתינת כסף אין בה הרשאה לשליטה, ואין בה בעצם זכות לכלום, לפעמים יקירתי לחלוטין, כדי להשאר שפוי, בלי רגשי אשמה, ועם יכולת נפשית להמשיך הלאה כפי שאת רוצה, בלי להפוך את חייך לנתון של מישהוא אחר, אין ברירה אלא לחתוך ולהמשיך הלאה.
עשית נכון,
שום ממון לא שווה קנייה של אדם בידי האחר.
אני לא בטוחה שהצלחתי למלא משהו אבל באמת הצלחתי להתנתק ממנה הרבה לפני שהיא מתה. דוקא בשבועות האחרונים שלה עזרתי לה כמה פעמים ללכת לבית חולים וכו', אבל כל פעם כשקצת נפתחתי אליה שוב הרגשתי חנק נוראי, אז ניסיתי לעשות את זה כמה שיותר פרקטי.
היא חשבה שהיא יכולה לקנות אהבה בכסף. באחד הפעמים כשהלכתי איתה לברר תוצאות של בדיקה היא אמרה לי שהיא רצתה ללכת אל הרופא באופן פרטי ולשלם לו אבל הרופא שיכנע אותה שזה אותו דבר דרך קופת חולים. היא אמרה לי שהיא בכל זאת תמצא דרך לתת לו סכום כסף נכבד. רציתי באותו רגע להרוג אותה.