נראה לי שכבר כתבתי פעם על הדודה שלי ז"ל שבמשך שנים הרגשתי שהיא מנסה לקנות את נשמתי ודווקא לא בזול. היא מימנה לי את הלימודים ואת המחייה בשנות לימודי. היא הייתה דוחפת לי שטרות כסף בכל מפגש. ובסופו של דבר, אחרי מותה, היא הורישה לי מספיק כסף כדי לקנות דירה. בתמורה היא הייתה מתקשרת כל שבוע, ביום שישי אחר הצהריים ואני הייתי צריכה להשמיע קול עליז ולשמוע פעם הערה על כך ש"ילדים הרבה יותר חמודים מחתולים" ופעם אחרת להקשיב למונולוג על כמה חשוב שאמצא עבודה עם פנסיה מסודרת. לפני יותר מאחת עשרה שנה, באחת הפגישות הראשונות עם מי שהיום הוא בעלי, הטלפון צלצל. זה היה יום שישי אחר הצהריים. בצחוק רמזתי לו לענות. היא ניתקה מרוב בהלה. אחר כך עברתי לגור בדירה שלו ולא השארתי לה אפילו את מספר הטלפון. בקיצור התנתקתי כמעט לגמרי. פעמים רבות היא נהגה לשאול את אחותי או את אחייניתי "מה עשיתי לה?, למה היא כועסת?" ואני הסברתי להן שאני לא כועסת, היא לא עשתה לי כלום חוץ מאשר למחוץ את כל הוויתי כאשר ביליתי בנוכחותה או בנוכחות קולותיה בטלפון. את זה הן לא יכלו לומר לה. באחד הימים, לפני כמה שנים, נפגשנו במפגש משפחתי. ישבתי לידה הייתי נחמדה ומיד הרגשתי את הלחץ "אולי תבואו לבקר?", "אולי בשבת הזו?" ובסוף אותו מפגש היא דחפה לי צ'ק. זרקתי את הצ'ק לפח והעברתי את המסר לכל השליחים לדבר עברה שבשום אופן אני לא רוצה שהדודה שלי תיתן לי יותר כסף. נראה לכם שהיא הבינה את זה? אם אנחנו מרגישים שמישהו מוחץ את העצמי המהותי שלנו, אומרת בק, עלינו להתרחק. אין טעם לנסות לתקן את אותו מישהו, להסביר לו, לשכנע אותו. ייתכן שיש טעם לתקן את יחסינו עימו, אבל זה תהליך ארוך ובינתיים אנחנו יכולים פשוט להתרחק. ואם אין לנו ברירה אלא לפגוש אותו באופן פיזי, למשל אם הוא אחד הקולגות שלנו במקום העבודה, יש לשמור על יחסי עבודה ולא לנסות להיות חברה שלו. בשלב ראשון שבו נתרחק מהכולם השולל שלנו ייתכן שנרגיש מרוקנים, אומרת בק, אבל אחר כך נוכל למלא את הכולם שלנו באנשים שמחזקים את העצמי המהותי שלנו. וזה בדיוק החלק השני של התרגיל הזה: לבלות כמה שאפשר עם בני השבט שלנו. אלו אנשים בעצמם מחוברים לעצמי המהותי שלהם, שיש להם תחומי עניין דומים לשלנו ושהם יודעים להעריך את הייחודיות שלנו. |