הקשוח שאני, זועק לעזרה,

הנשמה שבאפי מחפשת ברירה,

חזותי האיתנה - בדרך כלל היא מרמה,

אף כי שנים הסתרתי זאת בעורמה.

הנפש קוראת, מחפשת מפלט,

לתת ללבי שקט, אפילו מעט,

זיכרונות גועשים מתמונות החיים,

שהיו ואינם עוד שלווים ושלמים.

מכאובי החיים נסתרים מעינייך,

כסגפן לקשיחותי הסתרתי עצמי מפנייך,

נפשי העצורה הייתה תמיד לך חידה,

בעיקר ברגעים בהם הרגישה בודדה.

ואת כזרה לא היטבת להבחין,

לא זיהית בי הקושי, סירבת להאמין,

כי לבי הוא הרך, נישמתי טהורה,

ופתאום כשגילית זאת - לא הייתה כבר דרך חזרה...