כותרות TheMarker >
    ';

    צ'יינה מדבר

    וודי אלן מנגן ג'אז ב'קרלייל' ניו יורק

    6 תגובות   יום חמישי, 4/6/09, 10:53

    האליל שלי וודי אלן

    עוד מהימים שלי כמקרין סרטים במושב בו התגוררתי הערצתי את וודי .יוצר ענק וצנוע. כבר באמצע שנות השבעים עם קומדיות הסלפסטיק שלו ,'ישנוני','קח את הכסף וברח','מלחמה ואהבה' ואחרים הבנתי ,שאת הראש שלו אני אוהב.                              למזלי,בתקופה בה הקרנתי ,אני גם הייתי זה שבוחר את הסרטים,כך שכל סרט שלו שיצא הבאתי למושב ןהקרנתי...

    בסוף שנות השבעים כבר באו הסרטים האיכותיים יותר והמורכבים יותר שבהם מתגלית איכותו ככותב.

    בסוף הסרט 'מנהטן' יש קטע מרגש במיוחד שבו הבנתי לראשונה ,שיוצר סרטים יכול לעשות מניפולציה על הרגשות של הצופה. והוא הצליח...זה הסרט הראשון שבכיתי בו...

    בקיצר ,מאז אני עוקב אחרי הקריירה שלו,רואה את כל סרטיו וקורא הרבה ספרים שלו ועליו. ידעתי שהוא נגן קלרינט חובב שמנגן במסעדה בניו יורק. לקראת נסיעתי לניו יורק בפעם הראשונה בחיי לפני כארבעה חודשים תכננתי מראש להיות במסעדה -'קרלייל' שבה הוא מופיע עם להקת ג'אז,אגב כל יום שני(אלא אם הוא מצלם ולא נמצא בניו יורק).

    אני לא אספר לכם מה העלות של הישיבה במסעדה זו בימי שני אבל במילה אחת-שערוריתי! ובכל זאת אני מצהיר-שווה כל דולר! המופע הוא מופע ג'אז של שעה וחצי. בלהקה חברים שישה נגנים מחוננים והאמינו לי וודי הוא לא קוריוז,הוא נגן מעולה וכל המופע, אני חוזר, פשוט שווה כל דולר...

    לא לקחתי איתי לניו יורק אף ספר שלו שיש לי אבל ביום ההופעה קניתי בחנות 'בארנס אנד נובל'(אני עוד אכתוב על החוויה הזו...) ספר ישן שהוא כתב בתחילת שנות השבעים.

    לקראת סוף ההופעה התחלתי להתכונן למארב. כשוודי התחיל לנקות את הקלרינט נעמדתי ליד היציאה וחיכיתי. והוא אכן עבר לידי ושאלתי בקול שקט אם הוא יכול לחתום לי.למי שלא יודע,וודי לא אוהב מעריצים הנטפלים אליו ואני כמובן ידעתי את זה כך שטון הדיבור שלי היה עדין ביותר.הוא מלמל -כן ,אבל בחוץ... יצאתי אחריו ונראה לי שהוא ציפה לחתיכת נייר.כשהגשתי לו את הספר הוא כבר הרים את מבטו עם חיוך! ואמר -הו יופי ,לא ראיתי את הספר הזה הרבה שנים .סיפרתי לו שקניתי אותו היום בשביל החתימה שלו והוא חייך בשביעות רצון וחתם לי בעמוד הראשון של הספר והלך לדרכו. אולי בשבילכם זה כלום אבל בשבילי זה אירוע ענק והייתי מאוד מאושר..

    מה הבאסה בכל הסיפור...

    כשהגעתי חזרה לארץ גיליתי שאיבדתי את הספר... כמה קשה לקבל את זה.... 

     

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/09 18:49:

      צטט: x7 2009-06-05 18:11:43


      בפעם הבאה קח עימך למסעדה חצוצרה. בקטע הנכון שלוף אותה. ופצח בדואט מולם.

      אם זורקים אותך מהמסעדה-לפחות חסכת את התשלום

       LOL

      למה לא היית שם איתי לייעץ בזמן אמיתי... 

       

        5/6/09 18:11:


      בפעם הבאה קח עימך למסעדה חצוצרה. בקטע הנכון שלוף אותה. ופצח בדואט מולם.

      אם זורקים אותך מהמסעדה-לפחות חסכת את התשלום

        4/6/09 15:59:

      צטט: תות-שדה 2009-06-04 15:53:32

      טוב אז כנראה שאתה צריך לנסוע

      ולראות אותו שוב,

       בעצם הוא חתם לך על הלב לפני הרבה שנים.

       

       זה נכון שהוא חתום בלב אבל בכל זאת...

      תודה 

        4/6/09 15:53:

      טוב אז כנראה שאתה צריך לנסוע

      ולראות אותו שוב,

       בעצם הוא חתם לך על הלב לפני הרבה שנים.

        4/6/09 15:53:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2009-06-04 14:27:57


      בשקית של הכביסה חיפשת?

       

       מה זה??!!

      סתם,חפשתי בכל הבית...

      יש סיכוי שהשארתי  אותו בארה"ב...

      לא בטוח

      תודה בכל מקרה 


      בשקית של הכביסה חיפשת?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שארפ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין