סיפורים מהבוידעם...
כל מיני מחשבות של הבל ושטות ושאר דברים שלא היו ולא נבראו ורק משל היו.
פוסטים אחרונים
- איך ולמה בונים חומה 1/8/10
- שורפי הספרים 26/7/10
- חג המקדש 19/7/10
- לילה באופרה 15/7/10
- (צ)חוק/ים מהעבודה (המשך) 12/7/10
- (צ)חוק מהעבודה 9/7/10
- לשפד את כולם!!! 5/7/10
- הנעל המעופפת 1/7/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב (מנקודת מבט שונה) 14/6/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב 12/6/10
- הגדול 10/6/10
- לידתה של אירופה 4/6/10
- כמה ימים יש בשבוע? 1/6/10
- חשכת ימי הביניים 22/5/10
- אני רוצה להרביץ 17/5/10
גלקסיות נפרדות
| לא יודע למה זה עובד ככה, אבל עובדה. מישהו, ועדיף אולי שזאת תהיה מישהי, יסביר (או תסביר) לי למה כשאומרים שבשעה מסויימת, נניח תשע לצורך העניין, יוצאים מהבית, אז דקה לפני השעה היעודה עומד לו האיש על יד הדלת, שערו (מה שנשאר מבלורית מפוארת) מסורק, חולצתו בתוך מכנסיו, נעליו מצוחצחות, המפתחות בידיו, בקבוק היין, לפעמים, ביד השנייה, והוא כולו מחוייך, ומוכן ומזומן לצאת לדרך. ואילו בגלקסיה מרוחקת מרחק של כמה מיליוני שנות אור, אבל ממש בדיוק באותה שעה, מתחילה זוגתו להרהר באפשרות שצריך עוד מעט לצאת מהבית, גם אם אמרה לפני שלוש דקות שהכול אצלה כבר ממש-ממש מוכן ליציאה. והיא, כשהאורלוגין משמיע תשעה צלצולים נוגים-משהו, מתחילה להחליף את החולצה הרביעית, ואת זוג הנעליים השלישי, ועל המיטה מתגבהת לה גבעת בגדים קטנה בגובה המוחרקה. אחרי שסיימה לבחור את בגדי היציאה, בתהליך קבלת החלטות שההכרזה על מלחמה גרעינית היא משחק ילדים לידו, היא מקדישה קצת זמן לשיפור האיפור, מעבירה על שערה את המברשת לכמה הברשות מהירות, כדי לסדר את התסרוקת (שבבוקר עברה טיפול אצל הספרית), מורחת קצת לק, מתלבטת בין שלושה סוגי בושם שונים ובסוף בוחרת את החמישי, מבצעת החלפת תכשיטים מהירה מאד, ואז היא מחליפה עוד פעם את החולצה, עוברת במהירות דרך הסלון ומסדרת את העיתונים על השולחן (כדי שהגנבים לא יתקשו למצוא את המוסף?), מעלה כלים מהמדיח לארון, הולכת לבדוק אם יש אימייל חדש, וכעשרים דקות אחרי הזמן המיועד, היא כבר מוגדרת כ- "מוכנה-מוכנה" והיא יורדת למטה, לרחבת החנייה. הוא כבר הוציא את הרכב מן החנייה, אחרי שכבר עשה ניקוי ראש למנוע והצלבת צמיגים, והרי הם מוכנים לנסוע. והם באמת יכולים לצאת לדרך, בתנאי שהוא יעצור על יד הפיצוציה, כי נגמרו לה הסיגריות, ומאה מטר מאוחר יותר היא גם נזכרת שצריך לעצור על יד הבנק כדי למשוך כסף. כשמגיעים לרמזור היא בדיוק מגלה שהיא שכחה את הארנק, וחייבים לחזור, אבל ממש חייבים, הביתה. בסוף, כשכבר מגיעים לזירת ההתרחשות, הגבר כבר מחשב את קיצו לאחור, לחץ הדם שלו נושק ל- 200 על 110, ואילו היא פוסעת פנימה, באיחור אופנתי וחינני, כשהיא מפזרת חיוכים זוהרים לכל עבר. ואחרי זה מתפלאים שתוחלת החיים הגברית במדינת ישראל קצרה מזו הנשית בשבע שנים, על פי הנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שמישהו יסביר לי את זה. נראה אותו/ה! בבקשה!!! |
פוסטים פופולאריים
-
ימי הרדיו הישן
1/9/08 | 1490 צפיות
-
סלואו צמוד
27/7/09 | 2000 צפיות
-
אופציות
24/4/10 | 1633 צפיות
-
לדבר לקיר
11/3/10 | 1580 צפיות
-
החיים אכזריים
22/5/09 | 1744 צפיות
-
אוריה החיתי מחומת סין הגדולה
19/10/08 | 1413 צפיות
-
מתנה ליומולדת - המשך 1
8/1/10 | 1846 צפיות
-
מקרר הקרח הישן
27/8/08 | 3193 צפיות
-
הסיפור על בנו של שומר הזמן...
1/1/08 | 2230 צפיות
-
על פוסטים ואפקט הפרפר
15/3/10 | 1750 צפיות
-
געגועים
18/11/07 | 634 צפיות
-
סוס על כביש גהה
7/5/10 | 1101 צפיות
-
200
5/7/09 | 1200 צפיות
-
הדג שבתוכנו
12/5/10 | 1699 צפיות
-
סיפור בשמות (שני בסדרה...)
2/10/08 | 1098 צפיות
-
השתלת מוח
4/3/10 | 1980 צפיות
-
לידתה של אירופה
4/6/10 | 1711 צפיות
-
הסיפור על ראובן המשוגע....
3/12/07 | 1248 צפיות
תגובות (68)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי זאת תשובה, אבל לא ממש תשובה טובה.
ככה זה כן תשובה, עובדה!
יהודית, תיארת נכון את המצב. אם צריך לצאת בשעה מסויימת מהבית, אז הכוסות שעל השולחן בסלון יכולים בהחלט לחכות.
זה ההבדל בין מולטי-טסקינג וסינגל-טסקינג.
אני לא מחליפה בגדים, אבל בכל השאר זה די דומה ובעלי מתפוצץ וקורא לזה "הא אוג' איש אלס" - תרגום מהונגרית - אם ממילא אתה עומד. כאילו, אם עוברים על יד המכבסה בדרך לחברים עם המכונית, זה לא יותר פשוט לקחת את שמיכת החורף, מאשר ללכת לשם במיוחד ברגל ולסחוב את זה הבייתה? (קרה וגם קרה). הראש של האישה חושב ככה, לעולם לא לצאת מחדר בלי להוריד משולחן הסלון את כוסות הקפה, לזרוק את העיתונים בדרך, להעביר ויש על השיש ולתלות את הסמרטוט הלח על החבל.
גבר לעומת זאת, כשמחליטים לצאת זורק את הבגדים של הבית על המתלה הקרוב (אם לא על הרצפה) ומתלבש, ושהעולם מסביב יישרף.
מה יותר חשוב מהיחסים בין המינים?
מה אנחנו יכולים לעשות בקשר לאובמה ונתניהו? כלום.
להם לי איכפת מאיתנו ולי לא ממש איכפת מהם.
אבל לא ידעתי שהפוסט הזה כזה לכאלה הדים. תודה.
חחברים יקרים
לא יודע אם שמתם לב אך זהו הפוסט שהיו לו התגובות הארוכות ביותר לאחרונה.
זה כנראה הנושא החשוב ביותר בגלקסיה שלנו.
מה זה חשוב מה אובמה חושב על ישראל. חשוב מה מישל חושבת כליוץ ואם הוא מאחר או מקדים.
ביבי הפעם מאחר ושרה כבר מזמן מוכנה.
אז...טוב שאתם שקועים בסויית ההכנות ליציאה. בסוף הרי יגרשו אתכם מהבית. :-)
למה לא תביאי כובע איתך לאירוע?
מכיוון שזוגתי היא האחראית עם היומן החברתי שלנו, העצה (הטובה) שלך לא תופסת.
ובמופלא ממך על תדרוש.
כבר מזמן הפסקתי לחקור במופלא ממני.
כמו במתמתיקה, גם בחיים יש אקסיומות
דב יקר,
כרגיל אנחנו הנשים שני צעדים קדימה לפניכם. כבר ניסיתי לתת לו ללכת ככה לאירוע, בבגדים שהוא בחר.
התוצאה הייתה מבטי רחמים מצד המוזמנים האחרים וחלקם שאלו אפילו איפה הכובע שבו אפשר לשים נדבות....:)
בעקבות הניסיון ההוא שהוא לא למד ממנו דבר ואילו אני התביישתי ללכת בחברתו נראה לי שאם אני מעוניינת
להגיע איתו לאירוע ולא להתבזות אני צריכה "לעשות לו מסדר" לפני היציאה מהבית. לאחרונה פתרתי את הבעיה בכך שאני
אומרת לו שאנו מוזמנים לאירוע חצי שנה לפני הזמן הממשי של ההזמנה. כך אנחנו מספיקים להחליף את הבגדים
שבחר בנחת ולהגיע בצורה מסודרת. אולי תנסה את הפטנט הזה על זוגתך?
טלי
את רואה מה זה?
שנינו קראנו את התגובה של אירה וכל אחד הבין משו אחר.
תמיד לשירותך ולשירות בריאותך
אבל הרעיון היה של אירה.
רק בגלל זה היה טוב שאל גור המציא את האינטרנט.
הרעיון שבעצם פעילות ההתלבשות והכנה ליציאה הנשים מפנות לנו זמן כדי שנוכל לבצע את הפעולות החיוניות, כמו הצלבת גלגלים, לא עלתה כלל בדעתי.
תודה, שני, תודה מקרב לב. רק בזכות זה אני לא צריך לעשות עכשיו כיוון שסתומים ופקונג ראש בלב שלי.
לאחר הצלבת התגובות, ניקוי ראש ההדפסה, החלפת השמן במחבת והכללת הנשים באשר הן-
כל שנותר לי לתרום הוא:
גברים נשואים לא חיים הרבה יותר מגברים רווקים. זה רק נראה ככה.
מעבר לזה- מסכימה עם אירה, שהנשים פשוט מפנות זמן עבור הגברים לטפל באוטו (ואם שישי בערב זה זמן מספיק טוב בשביל ללכת לאימון של הקבוצה המועדפת, טיפול באוטו על אחת כמה וכמה) ובשבילן זו עוד הזדמנות לבדוק שכל הבגדים בארון עדיין מתאימים ומחמיאים, ומשתלבים נהדר עם כל זוגות העגילים בקופסה.
קוצי,
אני חושב, שסטטיסטית (כן המילה המפחידה הזאת), לנשים לוקח בערך פי שלוש זמן לצאת מן הבית, לקראת אירוע. ניסיתי לחבר כאן בין האיחע הסטטיסטי הזה, לבין משהו ששמעתי בחדשות לגבי תוחלות החיים השונים של בני שני המינים (הבדל של ארבע או חמש שנים לטובת הנשים). אולי יש בפוסט הזה הסבר חלקי לתופעה.
יש גם צדק רב בדבריך לגבי הרגשות למושא העיכובים.
ולגבי הסיום, בחרתי את הדברים הכי מופרכים שניתן להעלות על הדעת לגבי הפעולות שמבצע האיש המסכן הממתין ברכב לזוגתו שתחייה. ניקוי ראש מנוע היא פעולה שניתן לבצע רק במוסך על ידי מכונאי מוסמך, בעוד שהצלבת צמיגים (נשמע טוב, לא?) היא פעולה, עתירת לכלוך, שבה הופכים את מיקומם של הצמיגים ברכב (נגיד, הצמיג הימני האחורי הופך להיות הצמיג הקדמי השמאלי) ומקובל לבצע אותה כדי ששחיקת הצמיגים תהיה יותר אחידה ונוהגים לבצע אותה בטיפול עשרת אלפים (שב- B-4 עושים כל חמש עשרה אלף קילומטר).
טלי,
איזה סיפור יפה. מה לפי דעתך היה קורה אם באמת היית נותנת לו ללכת לאירוע בדיוק כמו שהוא רצה?
אולי הייתה זו אפשרות מעניינת להרחיב את חוג המכרים שלך באותו אירוע?
אולי הוא היה מתנהג בצורה שונה בפעם הבאה?
כדאי לבדוק את האפשרות הזאת, שהרי בגיל מסויים אנחנו הופכים להיות אחראים למעשינו ולמחדלינו, לטוב ולרע.
כשצאצאיי היו ממש קטנים הייתי נוהג לומר להם: ככה זה לא תשובה.
ואת המשפט (המחוזי) באידיש אני לא מצליח לפענח, אבל אנסה לבדוק אצל יודעי דבר.
אוף איתך; למה אתה מתעקש כל כך לסתור את דבריה? תן לנו את הקרדיט שאנחנו אכן מכירות את עצמנו... אני אומרת 'לנו', כי יכולה להעיד על עצמי אותו הדבר.
הרי גם אתם -הגברים- לא אוהבים כשאנחנו עושות הכללות ומצהירות על היותכם שוביניסטים, לא רגישים או כל השמצה אחרת... ובצדק. לזכותך יאמר, שהפוסט כתוב בהומור ובהחלט ניתן להבחין (בין השורות, יענו(-:)) בלא מעט חיבה למושא העיכובים.
ומצד שני, יודע מה, - יתכן (וזה בגדר אולי גדול) שהייתי משתדלת בכל זאת להתאפר, לבדוק שוב אם הגז אכן כבוי, להחליף שלוש חולצות ושני זוגות עגילים או אפילו לרוקן את כל הארון ולהתלבט שעה שלמה לו הייתי יודעת שבאותו זמן יש מי שדואג להצלבת גלגלים וניקוי המנוע באוטו.... (לא שאני יודעת מה זה -הצלבת גלגלים- אבל זה נשמע רציני כזה וחיוני)
ובתשובה לשאלה שלך: מה דעתי, אמרה סבתא פראניה: "איך קען נישט שלעפן מאיינע צורעס בערג ארופ דארף איך שלעפן יענעמס צורעס בערג א ראף"
אם אתה לא מבין, לא חשוב. אפשר גם לענות "למה?" "ככה!"
אוקיי, דב, אז תן לי לספר לך איך זה הולך אצלנו:
יש לנו אירוע ב-9 בערב. בשעה 8 וחצי ביודק אני כבר לבושה, מסורקת, מבושמת, מאופרת ומתוכשטת
ואילו בעלי היקר רק נפרד מהמחשב ונכנס למקלחת ל-5 דקות, יוצא וזורק עליו את הבגד הראשון שמצא בארון
(זה מהבר-מצוה שלו), נועל נעליים ומכריז ב-8 וארבעים שהוא מוכן לנסיעה. אני מסתכלת על מה
שהוא לובש ואומרת לו שאם הוא לובש את זה אז אני מעמידה פנים באירוע שאינני מכירה אותו וכל הערב אני לא לידו.
לאחר דיון ארוך ומייגע בחסרונות התלבושת שבחר הוא נשבר ושואל למה להחליף.
בשלב הזה אני, כדייקנית כפייתית, מוותרת והולכת לבדוק בארון שלו. אחרי שאני מציעה לו מספר הצעות,
שהוא פוסל אנחנו מגיעים לבסוף להסכמה וב8:55 עוזבים את הבית בחיפזון. כמובן שאנחנו מגיעים לאירוע בנסיעה מטורפת
באיחור גדול, כשאני מרוטת עצבים והוא רגוע וחייכני (בדרך איננו עוצרים לקנות סיגריות כי שנינו לא מעשנים).
אז מי פה אמר שלוקח לנשים יותר זמן מאשר לגברים לצאת מהבית?
טלי*
תשובה יפה, שרון. במיוחד החלק הראשון.
לא לשאול כיוונים זאת תכונה גברית מובהקת, עוד מימי הציידים הגדולים.
מה את חושבת, שהצייד הגדול היה שואל מישהי שפגש בערוץ הנחל: תגידי, ראית פה בסביבה איזו איילה או מסטודון?
חבריו היו מיד מדיחים אותו מתפקידו. עיניו החדות של הצייד הגדול תמיד חיפשו את הסימנים הניסתרים שיגלו לו איפה האיילה או המסטודון.
אולי אנחנו, הגברים של היום, כבר לא רואים את הסימנים הניסתרים, אבל אנחנו עדיין מונחים על ידי אותה רוח ציידים גדולה.
1. פחחחח
2. לזרעונים אין פה לשאול, זו בעיה. לכם כבר יש אפשרות כזו
סוף טוב - הכל טוב.
נדמה לי שבסך הכל הכוונה הייתה טובה, ולא הייתי צריך להתייחס לזה.
ראו דבריה של נילי בהמשך.
חברה תרגיעו!!!
מכירה את פנינית ויודעת שהתכוונה לטוב
לא נעלבתי!!
זו רק צורת ביטוי נפוצה!
תהרגי אותי אם אני מבין למה לומר לאשה שהיא אחלה גבר זה מחמאה.
מי הגאון/ה שאמר/ה את הדבר הזה?????????
אני לא רוצה לשלוח מילים לא יפות....
שבת היום ואלוהים לא מרשה לדבר לא יפה בשבת קודש.
תמיד צריך להשאיר אור בכמה מקומות, לבלבל את הגנבים.
ואת החשמל סגרתם? מה עם הגז?
אוף. החולצה הזאת לא מתאימה. רגע.
את כל כך צודקת, באה, שאין לך מושג. אנחנו כמו ילדים. אף פעם לא לומדים.
אבל יש התקדמות. יש סולם מוכנות חדש ומעודכן.
היום כבר לא מספיק שתגיד "מוכנה".
יש שלב מתקדם של "מוכנה-מוכנה". שזה מילימטר יותר מוכנה מסתם "מוכנה".
קצת לא נעים לי להגיד לך, אבל גברים הם בדיוק כמו ילדים אבל בדיוק. תגיד לילד, בוא הולכים לטייל והוא נעמד כבר ליד הדלת עם הכובע על הראש בסנדלים נעולים וידו על ידית הדלת....
תלמדו: עד שאתם לא רואים בעיניים את האישה שלכם מחוץ לבית אל תטרחו בכלל.
העניין של "אני מוכנה" זה הסחת דעת שלא תשימו לב לכל מה שיקרה אחרי זה, וזה קורה שוב ושוב ואתם, לא לומדים.:)
כמו שאמר האיש שעמד על יד הכלוב של הג'ירפה: אין חיה כזאת בטבע.
נו, טוב...
תודה, יוסי, על העזרה.
על כל פשעים תכסה אהבה (משלי, י', 12).
רוח גלילית סוערת,
כמה תשובות לסוגיה החשובה הזאת שהצבת בפני:
1. כי ה- GPS לא בסדר. זה לא אנחנו זה הוא.
2. כי זה הטבע הגברי. למה את חושבת שיש מאה מיליון זרעונים על כל ביצית? כי הזרעןנים לא שואלים: רגע, פה זה ימינה או שמאלה? הם מחפשים לבד. לפעמים הולכים לאיבוד. אבל הטובים זוכים בכל הקופה.
החטא הראשון הוא של ההכללה.
הכל בא מאהבה.
יוסי,
אני משאיר לך, בהכנעה רבה, את הזכות לספר את המשך / סוף הסיפור מנקודת המבט שלך,
בפוסט שלך. מבטיח לבוא ולככב, ככל שתתיר ההנעלה.
דב
רגע רגע.
למה לא סיפרת את סוף הסיפור?
זהו. הגענו לאירוע.
נהנים
צריכים ללכת הביתה.
מסכמים ברמז: לקום וללכת.
מה קורה אז?
מחכים מחכים, צריך להגיד שלום לכל אחד?
צריך.
אבל השלום מנוצל להשלמות מידע
והחלפת מחמאות
ושוב אותה תמונה: הוא עומד ליד השער
והיא מחפשת למי עוד לא אמרה שלום
(או שזה רק אצלינו)
אוקיי, אבל ניקוי ראש והצלבת צמיגים דווקא בשישי בערב?
וכמה פעמים כבר אפשר לעשות את זה?
תהרגי אותי אם אני מבין למה לומר לאשה שהיא אחלה גבר זה מחמאה.
יכול להיות שבגלל שהיא אומרת שהיא תמיד מוכנה בזמן?
כל זה רק כדי שאתם תוכלו לעשות ניקוי ראש למנוע והצלבת צמיגים.
לא יכולה לחשוב על הסבר אחר.
אתה לא צריך להאמין דב היערות
עם עובדות לא מתווכחים
על אחת כמה וכמה עם נשים כמונו !!
אחל'ה גבר את נילוש מצדיעה ומזדהה איתך!!
אני מכיר את כל-אישה (האולטימטיבית).
נילי,
אני מוכן להאמין הכל, רק לא את זה...
אין חיה כזאת בטבע.
ועכשיו ברצינות
אני לא צוחק
איפה היכרת את אשתי?
אצלנו זה הפוך
אני בהיכון ליד דלת היציאה
אישי יקירי כועס
ותמיד גוער
למה את עומדת לי על הראש
אז בבקשה ללא הכללות....
זה לא הדגל האדום ההוא. יש כל מיני דגלים אדומים.
דגל אדום? חשבתי שזה רק אצלנו
זה לא הצד הנשי שיש לגברים, זה כרומוזום המין X הקיים רק אצל הגבר. אם יש לאישה כרומוזום כזה, לא ברור איך היא נראית.
כשגבר מספר לאישה על בעיות שיש לו עם זוגתו, מתרומם לו מאחור דגל גדול, אדום. סכנה. דיר באלאק.
אתה עוד חי ביערות דב יקר, בעולמנו החדש ידוע זה מכבר
שלכל אחד ואחת מאיתנו יש גם את X וגם את Y ההבדל הוא בכמות המספרית.
אז ככה... יש לי כנראה פרצוף של כותל
מרבית הגברים נוטים
לספר לי סיפורים על חוויות קשות עם בנות הזוג שלהם,
החלק השני לא מספר, פשוט חווה אותן.
רק מי שיש לו כרומוזומים מסוג X ו- Y עומד דקה לפני על יד הדלת.
אני לא יודע למה אותם בעלי כרומוזומים התכוונו כשאמרו מה שאמרו, למה הם קיוו...
אז זהו, שכל הגברים סיפרו לי....
יפה שעה אחת קודם (כדי לקחת את כדור ההרגעה)...
מבחינתי האיפור שלה היה בסדר עוד לפני האיפור, תוך כדי התהליך, מיד לאחריו וארבע שעות מאוחר יותר.
וזה לא לחץ הדם אלא האולקוס...מסכים שיש המון דיסציפלינות הקשורות בתהליך היציאה מהבית.
אבל נדמה לי, ותקנו אותי עם אני טועה, שלחטיבה המוטסת ה- 82 של פיקוד הפריסה המהירה האמריקאי לוקח פחות זמן לצאת מהבסיס, ממצב של רגיעה מוחלטת, ועד ליציאה למשימה מעבר לאוקיינוס, מאשר לנציגות מסויימות של המין היפה (והחזק).
זה לא שייך לסיפור שלנו כאן, רונה.
ואני יכול להוסיף סיפור משפחתי כמוס, על אחי, שלפני המון שנים היה גר באזור האיצטדיון בקרית אליעזר.
יום אחד ירד להוריד את הזבל, וחזר אחרי שלוש שעות,
אחרי שאשתו כמעט רצתה להזעיק את המשטרה,
ואמר לה שבמקרה הגיע לאימון (של קבוצת הכדורגל החביבה עליו) באיצטדיון.
אבל להגנתו אומר רק שבאותם ימים רחוקים עוד לא היו טלפונים סלולריים והוא גר בקומה רביעית.
הבוקר, במקרה, היינו בתערוכת "עולמות הגוף".
מקווה שאחרי שהיא ראתה את הריאות של המעשנים לעומת הלא-מעשנים,
שמשהו ישתנה כאן דחוף...
תעזבי, אני לא מאמין למילה אחת.
אין נשים כאלה.
בדוק. תשאלי את כל הגברים.
סליחה שאני
בטח שצריך
וטובה שעה אחת קודם!
(לא אחר כך)
אני זוכר את יוסי בנאי שר: "...כבר תשע ועשרים, אני, אני שותק..."
גבר לא יוכל להסביר את זה ואשה תכחיש / לא תבין על מה אתה מדבר, או תענה לך שלעולם לא תבין...
לג'ינג'ית שלי יש תלתלים אז היא שואלת אותי אם זה "מסודר" מאחור ואני, בשיא הרצינות, מזיז לה קצה תלתל (שממילא חוזר למקומו) ואומר לה "עכשיו פרפקט".
ושכחת לדעתי (בגלל לחץ הדם?) לציין, שמייד בסמוך ליציאה היא עמדה על זה שתבדוק אם האיפור סימטרי ואם לא נמרח ואם לא צריך להוסיף/למחוק מהסגול (או שזה ירוק או כחול) ואתה כמובן בדקת ואישרת שהכל טוב (למרות שהיה נדמה לך שבעין ימין היה עודף כחול...)
הרסת אותי מצחוק [גם לקישון יש משהו בנושא]
לענייננו.
איפור צריך? צריך - אתם לא
תסרוקת צריך? צריך - אתם לא
התאמת בגדים צריך? צריך - אתם חולצה ומכנסיים חגורה ונעליים וזהו זה.
החשיבה שלנו היא אינטרדיסיפלינרית, שלכם ממוקדת קדימה לדבר אחד בלבד בפרק זמן נתון.
הבנת עכשיו?
אענה לך על השאלה שלך אם אתה תענה על שלי,
למה כשהוא יוצא מן הבית, רק לרגע קופץ לקנות איזו תרופה בבית מרקחת,
הוא נעלם לשלוש שעות, וכשהאישה המודאגת מנסה להתקשר לברר מה קרה,
הטלפון כמובן לא מחובר, כי הוא עדיין לא התחבר לפלא הנייד הזה,
ואז אחרי שלוש שעות הוא חוזר.
והוא לא היה אצל המאהבת, תודה ששאלת, אלא בכל מיני סידורים
שפשוט לא התאים לו להודיע עליהם.
לפעמים בסופרמרקט, לפעמים אפילו אצל חברים בשכונה.
??
כן גם אני שמעתי על זה
וממש במקרה (כמו בעבר)
אני לא יכולה להסביר לך
כי אני תמיד מחכה מוכנה
ומזומנה בערך בממוצע
כ-10 דקות לפני תשע