צר לי אך:

1. הגבתי קצת באיחור,

2. אני מהמין הנכון, גם אם חיפשת תשובות של המין הלא...

אסתכל על השאלה שלך מנקודת מבט כוללת, ואחר כך מנקודת מבטי האישית:

1. יותר גרושים מתנתקים מהילדים שלהם מאשר כאלה שרוצים לקחת חלק בגידולם, לא כל שכן חלק פעיל.

פועל יוצא מכך הוא הנחת היסוד של בתי הדין שעוסקים בגרושין, שהאמהות תמשכנה לגדל את הילדים, והאבות ימשיכו לבקר אותם או לקחת אותם לביקור. ראה כמה עניין מגלים בני מינך בפוסט. הסתכל סביב. בדוק בקרב ידידיך הגרושים כמה מהם היו מוכנים לקחת על עצמם הכל.

2. ילד אינו חלב, ולכן הגדרת מצב של half & half אינה מתאימה לו. הדבר קיבל לגיטמציה במספר לא מבוטל של מחקרים אקדמיים, הדברים נבדקו לפני ולפנים. גם במצב גרושין יש לילד צורך במסגרת קבועה, זו המציבה גבולות, דורשת, מחנכת, אוהבת, שם ללא כל תנאים וללא סייג. זה נכון בגיל הצעיר יותר, ונכון שבעתיים בגיל ההתבגרות ולאחריו.

3. בהעדרה של מסגרת אחידה, הילד מתפקד הרבה פחות טוב, משיג פחות, מתוסכל יותר, בגיל ההתבגרות יש לזה משמעויות אחרות, חמורות אף יותר. הורים שחדלו לתפקד יחד כזוג, יכולים רק לעיתים רחוקות לשים את הויכוחים הפרטיים שלהם בצד, ולראות מול עיניהם את טובת הילד/ ילדים ברמה שוטפת יומיומית.

4. גרושין, מעצם העניין הוא גם פרוק של מערכת יחסים בין שני בני זוג. לכל אחד מהם יש הזכות לפרטיות, לחיים חדשים שאינם כוללים את בן הזוג הקודם. קיומה של מערכת שוויונית כמו שקראת לה, מחייבת נוכחות קבועה וגבוהה של שני בני הזוג זה בחייו של האחר. (מעצם העניין: איסוף הילד והחזרתו, ביגוד כפול, ציוד לימודי, אפילו סתם תלבושת תנועה, מי מכבס, איפה אוכלים מה וכמה, חוגים, פועל יוצא זה גם מגורים קרובים, אפילו קרובים מדי...) רובינו, הנשים, "מוותרות על התענוג".... גם אם הפועל היוצא הוא שבויות של הגרושין.

5. יותר אבות מאמהות נוטים לשכוח את המחוייבות שלהם (שנגמרה אחרי כמה דקות בתחילת אותם כמה חודשים, כן, אזעקות של מלפפון חמוץ עם חמאת בוטנים לא נחשבת כמחוייבות...), בעיקר ביצירת קשרים חדשים, אהבות או רק השתטויות אחרות. פרט זה אינו מבוסס מחקרים כלשהם, מלבד התבוננות במשקפיים מתאימות על הסביבה....

6. לגדל ילדים עולה כסף והרבה, ראוי שיקבלו גם מקום נאות לגור בו, ולכן, כן, מה לעשות... צריך לשלם... לא נוח, אבל...

כל מה שנאמר לעיל, מדבר על "הילד הממוצע", המשפחה הגרושה "המצויה", האבות הגרושים ה"שכיחים" וכו'.

ישנם מקרים חריגים בהם גם בית הדין קבע את המשמורת לאב, ישנן אמהות שויתרו על גידול ילדיהן.

ישנם ילדים שגדלים "חצי חצי", ועדין מתפקדים ומגיעים למיצוי היכולות שלהם.

במקרים חריגים, בהם הילד רוצה להיות אצל האב יותר, קשה לי להאמין שתהיה מניעה משמעותית מצד האם/ הרשויות/ בתי הדין/ החברה. תמיד אפשר לבדוק את האפשרות בדרך ידידותית ואחר כך ללכת הלאה אם מגיעים להסכמות.

אני לא חושבת שהתנגדות הנשים להורות המלאה / המשותפת של האבות גורמת לריבוי החלטות אחרות על ידי מקבלי ההחלטות.

מבחינתי האישית:

1. מאוד קשה לי לגדל ילדים לבד. אפילו כשהם מגיעים לגיל שבו הם כביכול גדלים לבד.

2. הילדים שלי יכולים להגיע לאביהם מתי שבא להם, וכעובדה... הם בוחרים שלא.

3. לילדים שלי ברור שפה זה הבית, מה שהכי מפריע לי זה שהם מניחים שאני והבית שלהם זה אותו דבר, היינו, איפה שהבית יש אמא, איפה שאמא זה הבית... לא דומה לאבא, לא דומה לבית של אבא, לא דומה למשפחה החדשה והישנה של אבא....

4. אצל האקס שלי לא הייתי משאירה אפילו חתול לגדל, גם אם אני בטוחה לחלוטין שאצלו יהיה לחתול יותר אוכל טוב יותר ומיטה יותר נוחה...

הוא שאמרתי:

במידה והחוק! יחייב משמורת משוטפת הרי לכל "האבות" הסוררים...הללו שהילדים שלהם הפכו לילדים שלה...

יחויבו או לתת פיצוי הולם (וגבוה!) לילדיהם ולגרושתם, או לקחת חלק מלא בגידול הילדים שלהם!

הכוונה שלי זהה גם כלפי "אמהות" שלא מוכנות לטפל בילדיהם לאחר הגירושין (ויש גם כאלה).

שביט

1. לא כולן באמת רוצות שיוויון

2. משמורת משותפת - הרבה אבות וגרושי ביניהם, לא רק שאינם מעוניינים, נהפוך הוא-ממעט כמה שאפשר

3. מסכימה לגמרי בענין משמורת משותפת, אין שום סיבה בעולם שלא

יקירי,

כנראה לא יצאת מספיק עם רווקות....קרייריסטיות.

יש לנו הרבה מה להגיד בנושא :))

ערב נפלא,

נועה

תודה לכל המגיבות!

מעניין שאין אף גבר שהגיב  .....האם זה נושא לפוסט נוסף?

איש יקר

לא יודעת איזה סיפור עומד מאחורי הפוסט הזה אבל ראיתי כבר כמה פעמיים

דרישה לגדל את ילדינו

לי אישית זה עושה טוב בלב שאני רואה פוסטים שאומרים תנו לנו את הילדים שלנו

גם אנו רוצים

לא ראיתי הרבה גברים שמסוגלים להחזיק את הילדים חצי חצי ואני לא מבינה

מדוע שאישה כל שהיא תתנגד לכך שהילדים יהיו חצי מהזמן כאן וחצי שם

הרי ככל הקשר עם האב טוב כך הילד בריא בנשמה

כדי שאם תתנגד חייבת להיות מלחמה , שנאה, טינה וכעסים לא פתורים

וזה, קטן עליכם הגברים, אם אתם באמת רוצים לגדל לילדים

הגיע הזמן שתעשו שלום עם אם ילדיכם , אם לא בשבילכם ובשבילה אז למען הילדים

אישה אוהבת, נותנת את הנשמה, אישה כועסת , לא תיתן דבר לאף אחד

זה כל כך פשוט ורק אנו הופכים את החיים למורכבים ומסובכים

אם היום יגיע אב ילדי ויבקש משמורת משותפת אעשה זאת בשמחה, אין בנינו אהבה זוגיות ומלחמות היו בלי סוף

אבל ההבנה שמלחמה מביאה רק להפסד של שני הצדדים לקחה אותנו למקומות שטובים לילדים

ככל שהוא קרוב אלינו יותר כך לילדים טוב יותר זאת עובדה ולא ניתן לתוכח עם עובדות...

זאת האמת שלי אבל מי יודע , אולי אני טועה...

מסכימה איתך לגמרי!

אוסיף ואומר שאלוהים נותן אגוזים לאנשים בלי שיניים..

ממליצה להכנס לכאן - משהו שכתבתי בעניין.

יום מוצלח:)

שביט יקר,

1. אתה יודע לכתוב.

2. גם בלי להיות אם לילדים אתה צודק, ויותר מכך, יש נשים שאינן ראויות לקבל חזקה על הילדים.

3. לאן נעלמת? הבית במושב מקבל אורחים.

4. תכתוב עוד, בנושאים שקשורים ללבך.

5. מככבת

סיגל 

תודה רבה על התגובה!

שביט

כמי שלא זועקת "שוויון" (תתפלא יש המון נשים כאלה. אני שומעת אותך זועק לשוויון)!!!! כמי שיודעת שהפמיניזם חרג מזמן מהמטרות שהונחו על ידי הנשים המייסדות!!!! כמי שמאמינה שהבדלים בין גברים לנשים הינם מבורכים אך גם פשוט מולדים...!!!!

אני חושבת שבכדי שמערכת תתפקד בצורה טובה, רצוי שתהיה חלוקת תפקידים כלשהי. לא כולם יכולים ב"שוויוניות" להיות המנכלי"ם, מנהלי השיווק והנהגים. הארגון יקרוס ביחד עם עובדיו.

מבנה של משפחה אינו שונה. זהו ארגון רב זרועות שדורש הרבה מאוד משאבים ואנרגיות. על מנת שיתפקד טוב כמה שניתן, כדאי להכיר בחלוקת תפקידים. אין לי ספק שכל תפקיד תורם לגדילתם והתפתחותם של הילדים. ונדמה לי שזה אמור להיות הנושא היחיד לדיון. טוב להם? לא טוב להם? בדיוק כפי שאמרת, כשהבאנו אותם אל העולם הזה התחייבנו כולנו לטפח ולשים את צרכיהם בראש סדר עדיפויותנו, עד שלא יזדקקו לנו. במסגרת מריבות האגו ודיבור על "שוויון" רוב הזמן שוכחים שיש שם ילדים שממש לא רוצים להיות תקועים בין שני הורים. (כותבת מי שברגעי חולשה חטאה בכך ושמחה להודות שלמדתי המון).

הילדים עצמם, בעיקר המתבגרים, עוברים תקופה לא קלה. פירוק המשפחה. הרבה פעמים שינויים בסביבת חייהם וברמת חייהם, עניינים הקשורים בהתבגרותם והכרת עצמם מחדש. ועוד ועוד. את כל אלה מאוד לא פשוט לעבור תוך דרישה מהם להתנייד ללא הרף ממקום למקום, מאווירה לאווירה, מחוקים כאלה לאחרים - ללא התחשבות בצרכיהם שלהם. בתוך ה"כאוס" הרגשי והפיזי שהם חווים - אפשר להעניק להם מעט שלווה ויציבות. אמא ואבא חשובים! נקודה! כל אחד בדרכו! (אגב, גם בזמן הנישואין זה המצב...).

רגע לפני סיום... לא רוצה לקבל מדליה עבור תשעת חודשי בריאת החיים החדשים, על כל הכרוך בכך - אבל בהחלט מבינה שלטבע דרכים משלו, והוא מכוון לאיך ומה נכון...                        וחוץ מזה, אתה יודע שאני אוהבת אותך!