זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
תיק תחת השפעה
ראשיתו של סיפור, אי שם באמצע שנות החמישים. מישהו רוכש זכות חכירה מחברה שבנתה את הנכס. דמי חכירה אינם משולמים. בראשית שנות הששים, ה"מישהו" מוכר לאביו של גיבור סיפורנו. חוב דמי החכירה השנתיים – אף אחד לא חושב לשלם. לרוכש יש הוצאות חשובות יותר. הוא אינו משלם, ולכן גם אינו מוכר כחוכר, ולא נחתם עימו הסכם חכירה. זה לא מפריע לו להמשיך ולהחזיק במוחכר ולנהל את חייו בין תיק הוצל"פ למשנהו, כשהוא מרוצה, עוה"ד שסביבו מתפרנסים ברווחה, וגם מדינת לישראל נחה בשלווה. בראשית שנות השמונים נפטר האב, אבל לא חובותיו, למה שכבר הפך מינהל מקרקעי ישראל. אני מקבל הנחייה לתבוע את החובות וכו' מבנו יחידו. חקירה קלה מטעמי מגלה את הבן נופש תקופה ארוכה באילת, כשמצב רוחו המעולה אינו בשל רווחה כלכלית אלא בשל צמחים תמיסות וגלולות למיניהם. איני רואה טעם לתבוע כספים ממישהו המצוי במצב כזה. אני מציע ללקוח להמתין עד שתיגמר לבן האספקה. חולפות כעשר שנים לפני שהבן חוזר לנחלת אביו. הרבה דברים השתנו מאז, אבל לא מצבו המשפטי. אני שולח לו מכתב התראה ומבהיר לו שעליו לסלק ידו מן הנכס. אולם, אם ישלם את מלוא החובות הרובצים על הנכס על פי החשבון הר"ב (חשבון מלא על כל החובות שנצברו לחובתו ולחובת אביו) – נשקול להחכיר לו את הנכס. מובן שמתקשר אלי עו"ד ותיק מן האיזור ומסביר לי שמרבית החובות התיישנו. אני, מצדי, מסביר לו שאני (כמו קצין פולני), לא לוקח כסף. כל שאני רוצה הוא סילוק יד. אם הוא יהיה מוכן לשלם, אהיה מוכן לשקול שנית. הבן מביא מזומנים, וכולם מרוצים. המינהל מקבל כסף, הבן מקבל חוזה חכירה משנות החמישים ועד... ומבחינתי נגמר עוד סיפור מתמשך. אבל, כמו שאומרים האמריקאים, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. לא עוברים חודשים ספורים, ואני מקבל כתב תביעה: מסתבר שהבן-יקיר שילם "בעל כורחו ו/או תחת לחץ ו/או בכפיה ו/או על מנת למנוע נזק בלתי הפיך" ולכן תשלומיו בטלים ואין אלא להחזיר לו את כל ששילם, ולחילופין, להחזיר לו כל תשלום המתייחס למעבר לשבע השנים שלא התיישנו עובר לתשלום. מהות הלחץ/כפיה/נעליים – דרישתי ממנו לסלק את ידו מן הנכס. כמו בבדיחה אחרת, לקח לי שעתיים לכתוב את כתב ההגנה. שעה ושלשת רבעי לקח לי לצחוק. עשר דקות להדפיס את כתב ההגנה – ויתרת חמש הדקות – מחיקה של כל התייחסות סרקאסטית או צינית. זה ההבדל בין אזרח פרטי לנציג המדינה. האזרח יכול להעלות את הטענות המגוחכות ביותר – אתה אמור להישאר רציני. הסברתי, מאד לאט, שאיום על מי שאין לו זכויות, כי יסולק מן המקרקעין – אינו אילוץ. הסברתי, באותו קצב, שהתיישנות היא מגן, לא חרב. ובכלל, הייתי הדוגמא לנימוס אזרחי מושלם ולקורס בדיני חיובים באדם אחד. מאד קיויתי שהשופט יכניס בינה בתובע ובבא כוחו, ולא אצטרך להמשיך בפארסה הזו עד תומה. מה לעשות, כנראה שעוה"ד עשה עם לקוחו עיסקת אחוזים התלויה בתוצאות המשפט. הואיל ולא היתה מחלוקת של ממש על העובדות, הציע השופט, ואנו הסכמנו, על גילוי מסמכים הדדי והגשת סיכומים בלא שמיעת עדים. מובן שבאותה עת הייתי בטוח בחוסר סיכויי התביעה. לכן, כאשר ביקש, קיבל ב"כ התובע לעיונו, בהסכמתי, את כל מסמכי התיק במינהל, לרבות המלצתי המאד מנומקת לחכות עם התביעה. לרבות הערת מנהל המחוז על גבי מזכרי, כי מקובלת עליו חוות דעתי ואין טעם לתבוע כרגע, גם בשל הסכום הנמוך, שהגיע אז לאלפים בודדים, וגם בשל מצבו של התובע. בלא שמץ מבוכה הציג ב"כ התובע את המלצתי זו כאות ומופת לוויתורו של המינהל על זכויותיו כלפי התובע.
אבל בדרך היתה עוד הצגת משנה: את גילוי המסמכים שלחתי לו בסוף דצמבר. בסוף פברואר הוא ביקש שאעביר לו את צילומי המסמכים שגיליתי, וביקש גם את הסכמתי להארכת המועד להגשת הסיכומים. החזרתי לו תשובה משלי על פיה איני מתנגד להארכת המועד. הוא או מי מטעמו שכחו להגיש את הבקשה (ואת תשובתי) לבית המשפט. בהעדר סיכומים בפניו – מחק בית המשפט את התביעה. עתה ביקש ב"כ התובע את ביטול ההחלטה. בבקשתו פרט הוא כי הגיש בקשה להארכת מועד לבית המשפט. בתצהיר התמיכה כותבת מזכירתו כי שלחה הבקשה בפקס לבית המשפט (כלומר, לא בדיוק "הגישה"). אבל אפילו אישור משלוח הפקס לא הוצג. (וודאי שלא. היא הרי שלחה את הבקשה בפקס אלי – לא לבית המשפט). כפי שאבא אבן הגדיר אישיות מסויימת, "בעינויים לא תוציא ממנו את האמת". בתגובתי אישרתי כמובן שהסכמתי בזמנו לבקשתו להארכת מועד, והשארתי כמובן את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אבל לא התאפקתי מלהזכיר שבניגוד למקובל, לא ציינתי את הסכמתי הנ"ל בגוף בקשתו להארכת מועד, אלא שלחתי אליו תשובה משלי לבקשה המקורית, משום שלא יכולתי לחתום על נימוקי ב"כ התובע לבקשת הדחיה. השופט, כמובן, מתעלם באבירות מכל הסיפורים שלו, ומהתגובות שלי – ומבטל את המחיקה.
מה אומר ומה אדבר, סיכומיו היו אוסף טענות אבסורדיות שהתקשיתי בקריאתן. הדרישה לתשלום דמי חכירה הפכה שם ל"עשיית עושר ולא במשפט", למשל. בסיכומי כבר הייתי מאופק פחות. אם הוא לא מתבייש, למה זה אתבייש אני בעבורו. הבהרתי בשפה מפורשת כי לאבי התובע לא היו זכויות, ולכן לא יכול היה להורישן לתובע. כי משרצה התובע לקבל את המקרקעין בחכירה, היה עליו לעמוד בתנאי הבעלים על פי נהליו, או להתמודד על המקרקעין במכרז ככל האדם. כי העובדה שאדם מעמיד עצמו במצב בו אין טעם לתבוע אותו (והרי המזכר המפרט את שימושו בסמים כבר הוגש לשופט על ידי התובע) – אינה מקנה לו זכויות.
אני מניח שאתם מנחשים את פסק הדין. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה,
אין צורך, פסה"ד כבר ניתן...
מחכים, כרגיל.
גרפו
תודה על תגובתך.
תודה לך אראל על העלאת פוסט כזה
אני מניח שסיפור כזה לא קורה בכל חודש וגם לא בכל שנה וככל הנראה לא קורה בכלל וזה מה שמעניין בסיפור.
מה לעשות, לפעמים קורים סיפורים כאלה ובדעבד יתברר או עוד יתברר טוב שכך, קל וחומר כשהם קורים לעתים רחוקות מאוד, כי סיפור כזה כשלעצמו הוא בגדר טרחת שווא-ללא כל תועלת, לכאורה ורק לכאורה, אם כי אפשר להפיק תועלת מכל דבר ובעיקר מדברים שיראו לנו ללא טעם אפילו. וכוונתי היא, באשר להפקת התועלת, בדברים ו/או בנושאים ו/או בתחומים אחרים ןגם לאנשים רבים נוספים. שאם כן, טוב שקרה סיפור שכזה ולו משום שהוא קרה כעובדה או ויותר נכון שכלל הנסיבות השונות והמשונות יצרו אותו ועצבו אותו ונתנו לו ממדים לא נכונים וגם להסחף ללא כל טעם בכך. אין לי ספק שעוד יופקו מסקנות אשר ישרתו את שני הצדדים וגם כל אלה שהיו מעורבים בסיפור.
מקול מקרה אני מעריך ומכבד את סבלנותך ואת סבלנות שאר הגורמים ובעיקר את בתי המשפט כלפי אדם בסך הכל הוא מסכן ואומלל, בעת הרלוונטית כמובן,
מכאן נראת גדולתם של אנשים שמנהלים עניינים אלו ועל ראשם כב' השופטים
תודה רבה,
מרתק
פיני
תודה רבה !
1. המנוח רכש מן הרוכש המקורי. רכישה זו תלויה בהסכמת המינהל. הסכמת המינהל מותנית גם בתשלום דמי חכירה. הבן ירש מן האב את אותה זכות לקבל הסכמת המינהל לחכירה אם יעמוד בתנאי המינהל.
2. טענתו היתה כי שילם לאחר ש"אילצנו" אותו, באיום של תביעה לסילוק יד. על כך לא היתה מחלוקת. המחלוקת היתה אם איום זה שלנו הוא אכן אילוץ (ולכן, אחרי שקיבל את הזכויות - יש להחזיר לו את הכסף) - אם לאו. טענתנו היתה כי איום לפעול חוקית על פי זכויותנו אינו בגדר "אילוץ". כך שהמחלוקת היתה משפטית.
תודה על הפוסט המעניין והמרענן במקרקעין.
אינני עוסק בתחום המקרקעין ולכן שאלת תם.
אם למחזיק המקרקעין (האבא) לא נוצרו זכויות בעלות כי לא שולמו דמי חכירה, הכיצד
הבן יכול היה לרשת "זכות" שאיננה קיימת לו?
שנית, אם השאלה אחרי שהבן שילם את הכל במזומן על מנת ליצור לעצמו את הזכות לרשת את זכות אביו, אזי,
למה ויתרת על חקירת הבן, הרי כל השאלה שבמחלוקת איננה בעובדות המסמכים, אלא רק
במיהמנות המצהיר כי הוצאו מימנו כספים תחת לחץ?
טוב, עכשו נמתין עד שיחלפו 24 שעות...התובע שילם את שהיו חייבים הוא ואביו לפניו.
הבעיה מתחילה בכך שהמינהל יודע על העברת זכויות רק כאשר הצדדים טורחים להודיע לו על כך.
נוצר על כן פער זמנים בין החוכר המקורי, המפסיק לשלם בעת מסירת החזקה - לבין האב, שלא טרח לשלם בכלל.
כאשר החוכר החדש מסובך עד מעל לאזניו בחובות אחרים, אין מה לנסות לגבות ממנו באמצעים חוקיים. וכאשר החוב אינו מספיק גדול לטעמו של בית המשפט - הסיכוי לסילוק יד נמוך.
אז מחכים...
אריאל,
תודה על הפוסט המעניין.
מבחינת המנהל - התוצאה נכונה: לא שולמו דמי חכירה שנתיים = אין זכויות חכירה.
אבל מבחינת הרוכש - לא מרגישה נוח עם התוצאה של חיובו בדמי חכירה שלא שולמו על ידי כל הרוכשים לפניו. ניחא לחייב אותו בדמי חכירה עבור התקופה שהוא מחזיק בנכס. אבל את החיובים של קודמיו?
וגם זה - אילו זו הייתה אחריותו של הרוכש האחרון בלבד לדאוג לכך שקודמיו שילמו או ישלמו את חובם בגין דמי חכירה שנתיים - ניחא. אבל זו גם אחריותו (ואולי קודם כל אחריותו) של המנהל לדאוג לגבות את המגיע לו בזמן. כי כל דחייה כזו יוצרת מצבים אבסורדיים דוגמת זה שהבאת.
כל התגובה שלי בהנחה שמדובר בחוב דמי חכירה שנתיים וכי התמורה בין המעבירים שולמה במלואה.
הבעיה, לפחות בסיפור זה, אינה במערכת המשפט, אלא (1) בהתעלמות המוחלטת של אנשים מסוימים מן המציאות. ו(2) חוסר היכולת/הידע/הנכונות של הממסד לטפל באלה עד שהמציאות תשיג אותם.
כאשר מוגשת תביעה - אין לבית המשפט אלא לדון בה.
זה לא ייאמן, איך הסיפור התמשך והתמשך לו..... אחד מרבים ההופכים לפארסות של ממש במערכות המשפט הישראלית....
אזלו הירוקים שלי לפי שעה, ואתך הסליחה....שבת מבורכת!