מתהלך בארמון כמלך אשפתות.

 הסמרטוט נגעל לספוג את המיצים שנוזלים משקיות שחורות וגדולות מלאות בחרא.

אישתו האומללה מתקנת נעלי נשים שהוא פשט את עורן,

הרס בזדון ובנה עליהן בתים עשירים בכדי לעשות עליהם ביד.

את שואפת אויר קר לריאות שעובר ומכאיב בחניכיים ומקפיא את הלשון.

מסוחררת מעט,מנסה להיכנס לאיזון.

אישה בדמות מלכה לא מוכרת לוחשת לך בקול מרעיד:

 "אני ראיתי את זה ,ולידיעתך זו הטרדה מינית ואם את לא תגישי תלונה -אני אגיש."

מבולבלת , מובכת,

אינה יודעת היכן לטמון את ראשה שהתחמם והאדים.

מכחכחת בגרונה ,

בולעת רוק סמיך

ואומרת בקול גיבור אמיץ:

"זה בסדר,

אל דאגה אני מסתדרת עם הטיפוסים האלו לבד,

במילא הוא כבר עוזב ,

תודה רבה רבה רבה לך על הדאגה ,

עכשיו בואי תאמרי לי ,

כמה אנשים אתם ואיך אני יכולה לעזור לך ?" (עם חיוך רחב).

אני.

כן , אני.

מאחלת לך , מלך אשפתות.

שהזין שלך לא יזכה לראות את אור היום שהשמש מחממת,

 שכל כך יתבייש וישתין במכנסיים.

מאחלת לך מלך אשפתות.

שכל רכושך ילך לנשים ולילדות הפגועות

שתוכלנה להגליד את הפצע

ולהמשיך לחיות בגאווה הנלקחה מהן

ושתקבלנה את הזכות לשאיפה נקייה ללא עירבוב של פחם.

מאחלת לך , מלך אשפתות.

שהאל יסלח לך

ויעשה עימך חסד ויסכים רק להענישך.

 על מנת שתשכיל להבין את היצר השלילי שבך. ולתקן.

 אך אני אפילו לא קרובה להיות אלוהים.

אלא סתם בחורה פשוטה שמוחלת כמעט על הכל.

 כעת יכולה אני להדליק סיגריה בכיף

להתהלך כנסיכה ולומר, נרגעתי.