לפני שנים אחדות השתתפתי בפרוייקט שבו אני הייתי אחראית לכתוב מלים למוסיקה, לחבורה של גברים שהחליטה להתקבץ יחד ולשיר. זה אחד הפירות - הגיע הזמן לחזור לרוח האביב הרגשנית לפני שהקיץ ישתלט ויהיה עוד יותר חם
השטיח האדום אל לבבי מַה נעלמתְ? כבר לא יודע מה לחשוב. ככה הולכים בלי להגיד מלה? ציננתי יין ובישלתי אספרגוס מעודן. מילאתי לך אמבטיה, לא שכחתי מלח ושמנים. מצוענית קיבלתי בושם בניחוח שושנים.
את הנרות בְּמיפלסים פיזרתי, איזה אמנות. את הווילון בקפדנות עימלנתי, כל פְּלִיסֶה לחוד. שילבתי אתני, פופ וקלאסי בחוכמה ורגישות בסידורי פרחים הבלטתי הידור מתוך פשטות ואת הכריות ציפיתי משי רך בצבע תות.
וכל האווירה הזאת היא בשבילך, רק בשבילך, ואיפה את? מתי תבואי? קופסת סיגריות כבר חיסלתי ואינך ואיפה את? מה נעלמת? מתי תבואי?
נסיכתי את, רק לך פרשׂתי את השטיח האדום אל לבבי את לא יודעת, אהובתי את, ומחכה לך כאן פספורט לכוכבים.
באפלולית אני עומד ומחכה מאוחר. אני מתוח ושקט. אני מציץ מהחלון רואה שוליים של שקיעה אולי בתוך העננים את, ואת תיכף מגיעה אני נסער אבל סביבי רק רוח ערב מרגיעה אני קורא אליך, בואי, הד עונה על הקריאה.
אני יושב בחשכה ומחבק את עצמי בעצמי. מתי תבואי? היין התחמם האספרגוס קר זה לא חשוב, אכין לך שוב, רק תבואי.
נסיכתי את, רק לך פרשתי את השטיח האדום אל לבבי את לא יודעת, אהובתי את, ומחכה לך כאן פספורט לכוכבים.
את עיני אני עוצם ומפנטז יפתי אלי פוסעת יחפה גלי הבד בשמלתה רומזים לי על צללית גופה באור נרות ומנגינות כמו בכישוף היא אפופה עד שצונחת לידי על משי רך בצבע תות ושערה מַפַּל שחור אני הולך בו לאיבוד.
פתאום אולי שעון רחוק יקרא חצות אתעורר מהחלום ואת תבואי ולא איכפת לי גם עד בוקר לחכות או עוד עונה, או עוד שנה, אם רק תבואי.
נסיכתי את, רק לך פרשתי את השטיח האדום אל לבבי את לא יודעת, אהובתי את, ומחכה לך כאן פספורט לכוכבים.
©כל הזכויות לשיר ולאיור שמורות לשושי שמיר |