אמאל'ה אני אמא
לפני שנתיים נישאתי לאהבה גדולה.
לפני שנה וקצת גיליתי אהבה עוד יותר גדולה. עצומה.
ולא מזמן...גיליתי אהבה אחרת...בשבילי.
אני כאן. כותבת מילים. כותבת מחשבות. כותבת תחושות. כותבת את עצמי לדעת.
0
הלונה פארק הפרטי שלי
הוא הגיע ופתאום כמו חדר מראות ענקי בלונה פארק, אני רואה את עצמי במיליון מראות שונות, בכל אחת נראית קצת אחרת, בכל אחת קצת שונה, קצת יותר צעירה, קצת יותר בוגרת, קצת אחרת. רכבת של שדים נוסעת מהר אני נסחפת אליו ובדרך מגלה את כל השדים שבי את כל מה שהחבאתי אי פעם בפינות אפלות וחשבתי שאין עוד. ולא קיים. חה.
גלגל ענק של רגש פעם למעלה, פעם למטה לפעמים באמצע תמיד מסוחרררת והאנדרנלין - אלוהים, האלנדרנלין!
אני בכלל לא אוהבת לונה פארק מה אני כל כך מתלהבת?? אולי זה נעים פשוט להתגבר על פחדים ובגלל זה ברגעים של פחד או סחרחורת חזקה או בחילה - אני מבקשת לרדת ודורשת את הכסף חזרה!!!!
אל תניח לי לצאת. אל תניח לי לצאת!!!!
אני לא באמת רוצה ללכת. |
תגובות אחרונות
-
סקרלט אש
בתגובה על מקוללת
-
משה הטרובדור
בתגובה על משתוקקת
-
ירון אנקורי
בתגובה על מסתמן שינוי
-
צוללן
בתגובה על לנהוג
-
שידורי המהפכה
בתגובה על כלבה
-
לב_פועם
בתגובה על בדרך לזוגיות
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחח.....
רק לונה פארק....
ולא סתם מתקן מאפן...
אלא רכבת ההרים המפחידה ביותר
לא נשאר לי מה להוסיף
תודה יקירתי :-)
תמיד שמחה לענג
מעולם לא עליתי על הגלגל הענק
גם ככה החיים נראים לי מפחידים מלמטה
מה כן,
אהבתי את רכבת השדים,
שם הרגשתי תמיד נלחמת בפחד
מנצחת את הרעים
עומדת פנים מול פנים מול הפחד
ויודעת שבקצה המנהרה
יש אור
יש תקווה
ממילא אנחנו חיים כמו ברכבת הרים
נוסעים בדרכים לעיתים גבוה,
לא פעם פחות,
מידי פעם נמוך
ואפילו לפעמים נעצרים
לתקופה ארוכה
עד שמתקנים כמה פריטים וממשיכים לנוע
רק אל תעצרי להרבה זמן...
נועי עם גלגלי השיניים
לפחות מתוך כל הבלבול והאדרנלין שאת חיה בו, יוצאת לך כתיבה - תענוג.
את בהריון??
באמת מקיאה הרבה בזמן האחרון.
אומנם לא הייתי קשורה בלידה אבל באמת היה רגע שהייתי מתה לרדת
שאלתי את עצמי בכעס - כמו אמא שמגלה שהנערה שלה בהריון - "לא שמעת על אמצעי מניעה????"
ואז הוא נולד. ושכחתי הכל.
מבולבלת רועדת ומרוגשת.
שבת שלום יקירה!
תשמע, קראתי, חשבתי, הפנמתי.
הלכתי אליו. עמדתי מולו ואמרתי לו "קח אותי", כמו שהצעת.
הוא לקח.
אבל לא הגענו ללונה פארק
אתה חושב שהבנתי את ההודעה שלך לא כראוי?
כל כך מבינה את הכתיבה שלך ואוהבת אותך
החיים הם באמת סוג של לונה פארק הזוי
עליות מורדות
סחרחורות התרגשויות...והעיקר זה לדעת "להקיא" את מה שמציק מבפנים
יש בלונה פארק את אלו שמסתובבות ועושות בחילה,
אלו שמעוותות ת'מציאות,
ואת אלו שפוחדים בהן.
תמיד במפחידות זה לוקח מקסימום דקה עד שנגמר..בדוק.
ויש ת'רגע הזה שאת כבר קשורה ומתה לרדת, אבל אי אפשר (כמו בלידה (: )
ואז..מחזיקה חזק, מתמסרת, מתערבלת, מתהפכת ו- נגמר.
יורדת מבולבלת, רועדת ומרוגשת.
מי?
אני.
ברור שאני.
כי זה מרתק ומפחיד כאחד.
וכי זה הוא.
את לא באמת רוצה ללכת.
שבת שלום..
לא אוהבת לונה פארק???
תגידי לו שייקח אותך,
אולי ביחד תהנו יותר...