הוא הגיע ופתאום כמו חדר מראות ענקי בלונה פארק, אני רואה את עצמי במיליון מראות שונות, בכל אחת נראית קצת אחרת, בכל אחת קצת שונה, קצת יותר צעירה, קצת יותר בוגרת, קצת אחרת. רכבת של שדים נוסעת מהר אני נסחפת אליו ובדרך מגלה את כל השדים שבי את כל מה שהחבאתי אי פעם בפינות אפלות וחשבתי שאין עוד. ולא קיים. חה.
גלגל ענק של רגש פעם למעלה, פעם למטה לפעמים באמצע תמיד מסוחרררת והאנדרנלין - אלוהים, האלנדרנלין!
אני בכלל לא אוהבת לונה פארק מה אני כל כך מתלהבת?? אולי זה נעים פשוט להתגבר על פחדים ובגלל זה ברגעים של פחד או סחרחורת חזקה או בחילה - אני מבקשת לרדת ודורשת את הכסף חזרה!!!!
אל תניח לי לצאת. אל תניח לי לצאת!!!!
אני לא באמת רוצה ללכת. |