חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
לא דיברנו עוד על אהבה
"...אחד שלא היה לך לפניו שלא תדעי שוב אחריו שלא מזכיר אחד אחר שלא תרשי שיגמר.." החדש של קלינשטיין, כבר שלושה ימים באוטו, ורק הבוקר, אחרי שיחה עם איש אחד, שמתי לב למילים האלו. שיחת נועם של בוקר, אבל מהסוג שמשאיר אותך לחשוב הרבה אחר כך, גם מבלי להתכוון. איפושהו, אני חושבת שאתה הגבר, שמהחומר שלו, עושים נשים כמוני. נשים שלא נועדו להישאר. שלא נועדו להיות. נשים שלא. הכימיה הפשוטה הזאת, של ההוא מלמעלה, בעת שברא, הפכה את המילים, שעברו ממך, אלי, לברורות כל כך, כאילו לא היו צריכות להיאמר, על מנת להיות מובנות, כמעט מאליהן. אמרת לא מעט הבוקר. אמרת אמיץ וכֵּן. היה שם המון ממה שצריך להיות, כי ככה מלמדים אנשים כמונו כל הזמן, ו...לא הייתה שם אף מילה על אהבה. אחרי הכל, משהו בי אומר לי, שכשהבטן והלב מדברים אותה שפה, הראש כבר יודע. אהבה. אם יש משהו שאני לא מוכנה לוותר עליו, הוא הסיכוי הזה, להביט לה פעם אחת נוספת בעיניים. גם אם חלף מאז יותר מעשור, אני יודעת בוודאות, שברגע שהיא תגיע, אני אזהה אותה. אני לא בטוחה שאני זוכרת מה היא אוהבת לאכול, או איך בדיוק מטפלים בה, אבל אני בטוחה, בכל חלק באסופה הזו, הקרויה אני, שאזהה אותה. משם? אני מאמינה גדולה בשניים. בעיקר, כשההיא שוכנת באמצע. אין לי ספק שיש תרמיל גדול וכבד של הרגלים ישנים, שצריך יהיה להותיר מאחור. אין לי גם ספק שהרבה ממה שנדרש לשניים, צריך ללמוד מהתחלה ממש. אלמלא היינו כה זרים ורחוקים הייתי מחבקת אותך, הבוקר ממש. הייתי אומרת לך, באמצע הבוקר הזה, שהכל בסדר. הכי בסדר שיש. גם אתה. וגם אני, כנראה. הייתי אומרת לך, שבתור אלופת הארץ בריצות למרחקים קצרים, אני חושבת שזה אמיץ בטירוף מצידך לצאת למרתון, גם אם לא תסיים אותו בסוף. למי אכפת? עוד הייתי אומרת לך, שלברוח רחוק זה הכי קל בעולם, אבל הגדולה האמיתית היא להישאר קרוב. הכי קרוב, דווקא כשקשה. גם לטפס הרים קטן עליך, דומני שאני מכירה אותך, אבל נראה אותך חי קצת על מישור החוף, ככה, ביומיום שליו. גם אלופי העולם בריצה, שוכחים לפעמים, שהכל התחיל בללכת. פשוט ללכת. וזה בסדר. לגמרי בסדר. לא יכולתי לחבק אותך הבוקר. גם לא לומר לך שהכל בסדר. בטח שלא לשכנע אותך, שאתה ראוי. שהכל יקרה, בזמן ובסדר שלו, שלא תמיד מובן לנו, כי- ככה. וגם ככה זו תשובה. רגע לפני שתפסיקי להאמין, יבוא מה שיזכיר- שמותר לך לוותר על הכל, רק לא על עצמך. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (105)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, כמה וכמה פנינים יצאו לך פה
ויש עוד הרבה שמאירות בנתיים רק בתוכך.
בהצלחה בהמשך הדרך יקירה,
עם כל הניסיון והתובנות שלך -
בסוף הכל יתחבר כמו פאזל ענק
שהיתה חסרה בו רק חתיכה קטנה
להשלים את כל התמונה.
רגע לפני שתפסיקי להאמין,יבוא מה שיזכיר שמותר לך לוותר על הכל רק לא על עצמך.
מותר לך לוותר על הכול
רק לא על מה שמגיע לך
שמזין אותך
שממלא אותך
מלאף אותך נוגע בך מחיה אותך....אוהב אותך
את שניזונה - ומזינה
את טל
את אישה של כן
כן להרבה אהבה
ואני אוהבת אותך נשמה.
המילים שלך כל כך נוגעות, כל כך מלטפות, כל כך חודרות לנשמה.
כל כך מדוייקות.
זהו.
אחרי תגובה כזו אני יכולה לפרוש. בשיא :)
והיא תבוא. ממש כך, רכה ולוטפת.
כי יש מה שלא משתנה. לא דוהה.
קל לזהות. כך אמרתי להוא הערב. אין צורך בדבר. רק ברגע אחד של שקט.
רגע אחד - בו הכל מרגיש נכון.
אחר כך - כבר אין צורך במילים יותר.
תודה, אפשר?
קנית חכם בני.
מאוד חכם :)
עכשיו... לדרך.
לקבץ מילים. זה מה שאני יודעת :)
תודה.
הנה מישהו שמבין אותי.
לגמרי.
תודה.
כמעט זה קרוב.
אוטוטו נגיע.
וואו.
תודה גדולה על המחמאות.
גדולה.
מחבקת חזק חזק חזרה.
כי כשמבינים - אז מבינים. וזהו.
אכן. הזדהות מוחלטת.
אותו חומר.
סוג של מראה, באמצע של בוקר.
מוזר.
מפגשים של אמצע החיים והתובנות שלאחריהם.
כלום לא קורה לשווא.
הכל מדוייק.
מדוייק.
שתיים זה כבר כוח :)
היא אכן פה,
בכל הסובב אותנו.
מסכימה איתך. לגמרי.
אוהבת אותך. מאוד.
הדרך - היא תמיד נכונה. זה כל היופי.
חשוב, לא לשכוח, לעצור לפעמים ולהביט.
תודה על המילים.
הדרך אכן ראויה.
אני מאמינה בכך בכל ליבי. לגמרי.
אוהבתות'ך.
הרגע עשית זאת.
תודה :)לוקחת את המילים שלך, נושמת אותן עמוק, ומחייכת :)
תודה.
לא פחות מאהבת אמת. אני איתך.
ו...לליידי אמיתית - יהלומים אמיתיים :)
כיף שאת כאן בחזרה וניתן לקרא אותך.ולאהוב איך את כותבת.
ואהבה?...
היא תמצא אותך.....
ממש באותו רגע ש"תשחררי"
יש לך חושים כל כך חדים להביע.
ובאותה חדות את מבורכת לחוש.
שבוע טוב.
דינורה, פעם ראשונה שאני קורא אותך והשאלה היחידה שעולה לי:
איך אפשר שלא לאהוב אותך ?
אין לך על מה לוותר, מגיע לך הכל !
מקסימות מילותייך
מחבק
באתי לעשות אצלך מדיטציה.
תודה
רק אל תוותרי אל עצמך ,
מי שוויתרה כבר לא תוותר ,
תהייה אמיצה ,להיות מי שהיא,
ולקבל אהבה נכונה ,
בזכות מי שהיא.
לא דיברנו עוד על אהבה...
נדבר,ונדבר.
כתיבה משובחת.
כמה אמת סלולה על חוט דק.
אשוב*
טל,
כיף לקרוא אותך.
חיבוק
ושבת שלום
מאוד קשה לזהות אותה כי היא שונה היום בעיקר בגלל שכבר למדנו לרוץ למרחקים קצרים
וכן, רובנו שכחנו שהכל מתחיל בללכת...
והתרמיל, תמיד יהיה שם בפינת החדר ושתרצי לברוח ולסדר את תכולתו מחדש תגלי שרוב הדברים כבר לא מתאימים
זה כוחו של הזמן וכוחיינו לאחז בהרגלים ישנים.
שהיא תבוא רכה ולוטפת
תזהי אותה בהליכתה האיטית כמו פעם שלמדת ללכת.
וואו......
וכל מילה מיותרת...*
לברוח רחוק זה הכי קל בעולם, אבל הגדולה האמיתית היא להישאר קרוב. הכי קרוב, דווקא כשקשה.
.
זה מה שהחלטתי לקנות מתוך השפע של אמירות חכמות.
בני
קיבצת את המילים נפלא, פשוט נפלא. לדייק זו אהבה. בילי
אם יש משהו שאני לא מוכנה לוותר עליו, הוא הסיכוי הזה, להביט לה פעם אחת נוספת בעיניים.
אנחנו חייםבשביל הרגע הזה.
קראתי שוב ושוב בשורות ובין השורות. נפעמתי, נסחפתי. מככב בהנאה. אשוב לקרוא עם צאת החמה.
אני לא אחרטט ביותר מידי מילים ריקות מתוכן או מלאות בכלום ממשי
מבינה אותך
מזדהה איתך
ושולחת חיבוק של כוח
כתיבתך מדהחמה וכנה.
אני יכולה להרגיש מבין המילים תחושות של הזדהות.
קבלי ממני חיבוק חיזוק וכוכב.
גם אני.
חותמת על המילים האלה.
כתיבתך נפלאה
העיקר לא לפחד כלל
והיא פה האהבה אולי לא תמיד רואים אותה פתאום צצה וצומחת
באהבה
קוראת אותך ומרגישה
שאת בדרך....הדרך הנכונה
אל הריפוי, ההבנה, התובנה, ההשלמה וההגשמה
בהצלחה מותק...כהרגלך כתבת מקסים חכם ומרגש
התייחסתי והתכוונתי לקטע המודגש.
כן, אלוהים נמצא בדברים הקטנים, הוא שם למי שמצליח לראות אותם,
אני לא חושב שהסקתי מסקנה שגויה, אם לא נאמין באהבה כזו, אמיתית ,אז לשם מה אנחנו חיים בכלל ?
וגם, באהבה אמיתית יש מקום לכל אחד, בתוך השניים, עם זה אני מסכים,
ואני דווקא טוב בהליכה מהירה,
גם בריצה.
ואני חושבת, שההתאמה שאני מדברת עליה, לא פוגעת בתום, ובזכּוּת שלה.
אני מדברת על התאמה מתוך הבנה, שגם בשניים, עדיין יש מקום לכל אחד, שלם וגדול, מבלי לאבד את העצמי.זה הכל.
אני חושבת שאחרי הכל, אנחנו דוברים את אותה השפה,
רק לא באותו הקצב. כנראה כפרים שכנים. ניב שונה. לא יודעת.
ולא.
לא הבנת.
למען האמת?
דווקא כאן -
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, הנסתרים מן העין.
כנראה שמכאן הסקת המסקנות השגוייה. לגמרי.
אוהבת אותך.
בחיי.
אם יש משהו שלעולם לא אסכים אתך עליו , זה מה שכתבת לעיל, אחרת מה הטעם בכלל ?
וכן, הבנתי.
סוף סוף את כותבת שוב. מחדש. ונראה כאילו שומדבר לא חדש תחת השמש.
יוודעת מה ? זה יבוא. רק עכשיו שאת מכירה במה שיש - הדרך בהירה. מחודדת.
כמו מצפן שמראה לך איפה את נמצאת. עכשיו תוכלי לכוון לאן את הולכת.
החלק הארי של הדרך - כבר עברת.
והדרך מלאה חתחתים וקוצים - אומרת לך מאמצע דרכי
אבל
היא שווה
היא ראויה
וזה דורש עבודה
וזה דורש יצירה
וזה דורש לקחת נשימה ארוכה מליון פעם מחדש.
אז מה ?
זה נפלא לגלות שמייצרים עוד "כאלה" גברים
בודדים ונדירים
אבל הם קיימים :)
לו יכולתי להמחיש לך.......
כמה אהבתי את מילותיך
*
רגע לפני שתפסיקי להאמין,
יבוא מה שיזכיר-
שמותר לך לוותר על הכל,
רק לא על עצמך.
אין לי מה להוסיף... אמרת הכל...
אני יודעת בוודאות, שברגע שהיא תגיע, אני אזהה אותה...
אני מאחל לך שהיא תגיע . אני מאחל לך שהיא תגיע בשקט . לאט . מבלי שתרגישי . תופיע פתאום כאילו היתה שם מאז ומעולם . כך היא היא תוכל להיקלט היטב ועמוק. בלי התרגשות גדולה . שתוכלי גם את לקלוט אותה "כמו שצריך". להרגיש אותה כאילו היא חלק ממך... זו הדרך ה"נכונה" לממש אהבה אמתית , כזו שאפשר לחיות אתה את יתרת החיים ...
כתבת מופלא.
צריך לדבר על אהבה. אני לא מסוגלת
לחשוב על קשר שהוא יהיה פחות מאהבת אמת.
זה לוקח זמן, זה דורשני, זה אידיאליסטי,
זה דורש זמן והמתנה וסבלנות, אבל עד כה
לא התפשרתי. אז נכון שמספר האהבות האמיתיות
הוא קטן, אבל אין לי בעיה עם מספר קשרים
מצומצמים. כי כל קשר שלי היה יהלום. לא פחות:-)
אומרים שאני נפלאה, בעני אני צריכה תמיד להשתפר ולשאוף להיות יותר טובה.
רוצה להגיע לתודעה המחלטת של ביטול עצמי :-)
ואם הצלחתי להביא אותך גם, אז בכלל התברכתי :)
עוצמת עיניים חזק.
מחכה.
וואו. הובכתי :)
תודה גדולה.
ואם אתה יודע - אשריך :)
זה בסדר לשתות תה, בינתיים, כל עוד את יודעת, שלא ויתרת לנצח על שתיית קפה.
ולענייננו?
כן. יש קפה נכון.
יש אהבה בעולם.
וככה זו כן תשובה.
אני מניחה ש"אהבת אמת" במונחי האידיאליזציה של פעם, היא אכן משהו שנותר רק באגדות שסיפרו לנו, פעם, לפני השינה.
מאז, אהבה, כמו כל שאר התחומים בחיינו, עברה אדג'סטמנט לא רע בכלל לחיים המודרניים ועדיין.
משהו בסיסי, רך נכון ואמיתי נשאר בה, עוד מאז. כן. גם משהו הסיפורים ההם.
ליל שבועות.
אכן חתיכת לילה.
אחד אפס לאקסיסטנס.
:)
ברוררררררררר שאני שאני עושה הכל לא נכון.
בין לדעת ולעשות, יקירתי, עולם ומלואו.
לא איכפת לי אם לפניו או אחריו...
העיקר שאת כאן
:-)
בטח לא לפחד.(מתה מפחד. באלוהים.)
תודה :)
אולי לא לוותר?
אולי לעדן? לנווט אותן נכון?
מעדיפה לחשוב שאת נפלאה בדיוק כך. הכל שאלה של ווליום. של מינון ואיזון.
לא מוותרת. על כלום :)
וואו...תודה :)
עד למעלה,
לא קובייה פחות :)
א-מ-ן.
תודה מותק.
מיותרת אז מיותרת :)
שבת נהדרת.
נוגעת במילים, אני מעדיפה לקרוא לזה,
אבל בעצם,
שופכת הכל. בלי לרחם. מי שמכיר - יודע :)
יודעת, ואוהבת לשמוע, כל פעם מחדש.
שבת נועם בחזרה יקירה.
החוכמה היא ליישם ידידי...ליישם.
:)
שניים, שלא הופכים לאחד.
מסכימה. לגמרי. מאוד. תמיד.
מתגעגעת :)(כמעט) אף מילה.
תודה :)
אני כל כך אוהבת לקרוא את המשפטים האלה, שוב,
דרך העיניים של מישהו אחר.
כאילו ניטלו מבין ידי ונכתבו מחדש.
וכן. זו גדולה. זה גם אחד הקשיים הגדולים ביותר, כי איכשהו,
האינסטינקט ההישרדותי הראשון, אומר: "לברוח".
האומץ האמיתי, הוא להילחם בו. בעיני, זו גדולה, שרק מעטים יכולים לה.
אני לא בטוחה שאני אחת מהם.
תודה גדולה על המילים הקסומות שפיזרת אצלי. חייכת אותי. מאוד.
וזה בדיוק מה שניסיתי,לומר לאיש ההוא הבוקר,
שהיא שם.
רק שאצל חלקנו, מסובך יותר ומפחיד. זה הכל.
הזמן יגיע,
בזמנו, כי כך הוא.
המילים שלך,
מרגשות לא פחות. תודה.
רק לא על עצמך. לעולם.
לא עוד.
הכל מתחיל. אכן.
סוג של קסם, כל פעם מחדש.
אוהבת שאת באה. מאוד.
העונג הגדול בכתיבה, הוא לראות,
איך כל אחד, בוחר לעצמו
את המשפט הפרטי שלו
ו"יוצא" ממנו אל כל הטקסט.
זה כל כך משמח אותי, שקשה לי להעביר את זה במילים.
ו...כן. דווקא אני, מאמינה גדולה בשניים. ו"בהיא".
שבת נפלא.
שכשהבטן והלב מדברים אותה שפה, הראש כבר יודע.
גמני יודע
אתה יודע בן, אין הרבה, שיודעים, כל פעם מחדש, להחמיא כל כך.
תודה גדולה על המילים :)
כי אחרי הכל וגם לפניו, זה די פשוט, בעצם.
תענוג להיות. כמו תמיד.
תודה :)
לא בנדיבות,
באהבה.
תודה :)
ותוהה לעתים, אם לא בטעות, הוציאו את הדגם הנשי של הגברים האלה.
תודה אהובה רחוקה.
"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך".
אז מה, לשתות תה או לחכות לקפה הנכון? יש קפה נכון,
אולי קפה נכון הוא אגדות שתפרו לנו כשהיינו ילדים לפני השינה,
הייתי שמח לומר שאהבתי בחיי, ולו פעם אחת, מה זאת אהבה, סיפור שנקרא בליל
שבועות ההוא....
*
מה להגיד לך- שאת יודעת את הכל להרגיש, להבין על כל המרכובויות- אז רק מקווה שזה אומר שאת עושה זאת נכון ואת בדרך לשם יחד איתו
והעיקר והעיקר,
לא לפחד,
לא לפחד כלל...
תענוג לקרוא אותך,
עונג שבת.
אני לא מרגישה שאני מכירה את עצמי לגמרי, מפתיעה את עצמי המון, אני כל הזמן לומדת כל הזמן מוותרת על דברים מוסיפה לומדת נהיית מורכבת, ו...כן הייתי מוותרת על תכונות שמגבילות אותי בעצמי.
אולי הן מגבילות אותי מלהיות באמת עצמי.
וואו...... מקסים וכל כך נכון:)
לבנות את הקוביות מחדש
ולהביא אותן עד למעלה
זה מה שאני מאחלת לך אחותי :)**
מדהים , נכון וכל כל נכון
שכל מילה נוספת מיותרת
שבת שלום
מכל הלב
חני מאמי
זו מי שאת,
מגיעה - כותבת יותר מהנסתר על הגלוי
בין המילים עולם ומלואו,
ובעצם אמרת הכל!
תודה על השיתוף.
את יודעת שאני מאד אוהבת את כתיבתך.
שבת של נועם.
"לא הייתה שם אף מילה על אהבה"
ולא צריך...
היא זאת שנבניית
שמרגישים אותה
בתנאי, כמובן, שלא ויתרנו על עצמנו
בדרך אליה ואחרי שהיא הגיעה.
אף מילה על אהבה....!!!!
כתבת מאוד טוב....!!!
ממש כך, אבל ממש!!!
איזו כתיבה מרעננת!
הגעתי לכאן בעקבות ביקור אקראי שלך אצלי, "הצצתי" ו"נפגעתי"..
הרבה משפטים עשו לי את זה, אבל מסיבות מסוימות, המשפט הזה הכה בי:
"לברוח רחוק זה הכי קל בעולם, אבל הגדוּלה האמיתית היא להישאר קרוב. הכי קרוב, דווקא כשקשה".
כשהיא תבוא,
את תראי שהיא בעצם
היתה שם כל הזמן.
בתוכך.
חיכתה להזדמנות לפרוץ.
הקול שלך - ברור ומרגש.
תודה
שמותר לך לוותר על הכל,
רק לא על עצמך.
מכאן הכל מתחיל.
הרבה מאד משפטים יפים, מעמיקים
ומעוררי ריגוש
בכתיבה שלך....
בחרתי אחד שמאד אהבתי -
"אני מאמינה גדולה בשניים. בעיקר כשההיא שוכנת באמצע. "
את כותבת מאד מיוחד ויפה.
מאחלת לך...את זו ששוכנת באמצע,
בין שניים - אהבה...
שבת קסומה,
לימור
אחרי הכל, משהו בי אומר לי, שכשהבטן והלב מדברים אותה שפה, הראש כבר יודע.
כמעט כל "התורה" על רגל אחת, בכל מישור.
תענוג לקרוא אותך שוב, נשיקות
חלקי חיבוקים בנדיבות
סופשבוע נפלא לך
"אני חושבת שאתה הגבר, שמהחומר שלו, עושים נשים כמוני. נשים שלא נועדו להישאר. שלא נועדו להיות. נשים שלא........"
מדהימה אחת !