כיום נהוג בבתים רבים לחלוץ נעליים לפני הכניסה. הנוהג אמור לתרום להרגשת הנינוחות הביתית, וכמובן לכיבוד הנקיון.
בעיצוב הבית בעל הפארקט "היחף" יתאים חזותית הקו האסתטי, שיעניק ממד של רכות ואוירה רוגעת

(בהשראת הפסוק: "של נעליך מעל רגליך").

אכן חליצת הנעליים על סף המקדשים, בעיקר בדתות המזרח, קשורה אולי לא במקרה במראה המהודר של הרצפה,

המעוצבת תכופות בפסיפס מרהיב.
בעיצוב הבית המצוי אין צורך להרחיק לכת כדי להשתלב באוירה ההולמת את שוחרי הכניסה היחפה.

עוד פיתרון אמין לפרקט היחף הוא חיפוי הריצפה בגומי מחוספס, השאול מתחום ההנעלה הבריאה.

הרגל זוכה לעיסוי מרפה עם כל דריכה, והנינוחות חוברת להרגשה הפנימית.
מירב תשומת הלב למשטח התחתי של הבית יתבטא בעיצוב אומנותי: פסיפס של צורות וצבעים רכים המתמזגים זה בזה יהפוך את חלל המגורים ליחידה בעלת נוכחות מלאה, שאינה בוחלת בפרטים הקטנים.

חרף המאמץ הפיזי המושקע במלאכה - אין גבול לצירופים האמנותיים שהעיצוב בפסיפס יכול לפתח.
בהתאם לכך ניתן השם מוזאיקה לעבודת התיאום המצורפת מחלקיקים קטנים: כביכול המוזות משתתפות במעשה היצירה המתקדם תוך איחוד בין החיתוך המעשי לבין התבנית המתוכננת, בסגנון פיגורטיבי או גיאומטרי.

(ברמת ביצוע משובחת ניתן למנות כמאה אלף אבנים לדצימטר מרובע - צפה בגוגל, פסיפס ציפורי).

העבודה כוללת בחירה בטכניקה ובחומרים - שקופים או אטומים, קיראמיים או דמויי שיש.

על המעצב להכריע בין תבניות מוכנות מראש לבין שיבוץ מיידי של הקוביות, וכן בין שיטות היציקה ואופן הנחת השלד הצורני הרצוי. הפסיפס האמנותי יכול להתרחב ולהשתקף בציור קיר תואם, בצורה שמעניקה ערך כבוד מוסף לחלל המגורים.

מנקודת מוצא שונה, העדפת הקו הפשוט תשתלב יפה בחומרי מיחזור,

שתוצאתן האסתטית לא נופלת בערכה מהעיטורות הקלאסית. הדמיון היצירתי של אנדי וורהול מעורר השראה טובה לכל השקעה במיחזור פקקים, מיכלים, שטרות ופסולת תעשייתית: כראש וראשון לאמנות העושה שימוש בחומרי תעשייה מן המוכן, הפך וורהול ממעמד של אמן שנוי במחלוקת למקור חיקוי לעיצוב האקולוגי העדכני.

לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/