הארות קטנות...
פוסטים אחרונים
- חברה שלי 21/2/10
- שיר ישן 7/2/10
- כח התנגדות 9/1/10
- ללא כותרת 14/10/09
- קולולולולו 28/8/09
- למאמינים באהבה 7/7/09
ארכיון
הרהור על טופז
שקט... דממה...המסך ירד ואיתו הריק הבלתי נדלה. האורות כבו ויחד עמם כבתה נשמתו.אלו רגעי התהילה האחרונים עבורו, רגעים מבזים, משפילים, מתובלים ברוע ומחשבות זדוניות שאינן ניתנות להסבר.אבל הוא ידע, הבין שאין דרך חזרה. הבין שההצגה מזמן נגמרה, הבין שהתהפכה הקערה, הבין שעשה מעשה רע וכעת מסובך עם המשטרה. ולשם מה? את התשובה לשאלה רק הוא יודע/לא יודע והוא לאט לאט גווע...לזמנים עברו מתגעגע ואיש אינו שומע. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עכשיו אחרי מותו הכתובים שלך נשמעים לי כמו נבואה.
*
שבוע מהמם בלה
החומלת....
אכן לאורך השנים "הכתובת הייתה על הקיר" ובכל זאת נמלאת חמלה לאיש הזה שאהבת קהל כאוויר לנשימה עבורו...וכשזו נעלמה הוא טבע בעצמו (בעצמיות שלו)... ועצוב לי לראות את זה.
לא מצדיקה ולו לרגע את מעשיו האלימים והאיומים.
תודה על התגובה
ותודה שאת "חברה" שלי :)
שבוע נפלא בליסימה
דידיה אהובתי,
תודה!!!!!
אהובתי. את כאן! את כותבת מדהים.
אני.... לא רוצה להרבות במילים. כשאראה אותך אחבק אותך חזק.
XXX