שקט... דממה...המסך ירד ואיתו הריק הבלתי נדלה. האורות כבו ויחד עמם כבתה נשמתו.אלו רגעי התהילה האחרונים עבורו, רגעים מבזים, משפילים, מתובלים ברוע ומחשבות זדוניות שאינן ניתנות להסבר.אבל הוא ידע, הבין שאין דרך חזרה. הבין שההצגה מזמן נגמרה, הבין שהתהפכה הקערה, הבין שעשה מעשה רע וכעת מסובך עם המשטרה. ולשם מה? את התשובה לשאלה רק הוא יודע/לא יודע והוא לאט לאט גווע...לזמנים עברו מתגעגע ואיש אינו שומע. |