כיצד מתרחשת ההתקרבות בזוגיות לאחר ההתרחקות? יש את התפיסה האוחזת בריחוק , הבסיס שלה הוא- "חייבים לי" .(" חייבים להיות טובים אליי, לתת לי כבוד, לדייק מולי ) כביכול אם אנו בני זוג אז חייבים , תפיסה זו מחזקת את הפגיעות ואת המקום של הריחוק , ומייצרת הגנה מלהיפגע שוב.תהליך ההתקרבות מתחיל בהבנה שמאפשרת ואומרת – "אני פה בעולם הזה כחלק ממפגש בין אנשים שאינם מושלמים ", יש לנו את כוח החיים והמקום הלא פתור , הכואב והחלש , הנוקשה והשתלטן המזלזל והיהיר.המפגש הזה בין אנשים שאינם מושלמים יוצרת עזרה הדדית לפתרון בעיות בתוך עצמנו. , כלומר מעצם זה שיש מקומות קשים ולא פתורים אצל בן הזוג , החשיפה של המקומות האלה מאפשרת לי התחזקות וצמיחה והוא מהווה כמו מאמן טוב המציב אתגרים למתאמנים שלו ומביא את הכוח שבתוכם לידי ביטוי דרך כך.. בתחילה כשאני בוחרת להיפגע אני מאשימה את האחר ואז אין צמיחה , זה יוצר תוקפנות כעס ואשמה , אין שם מצע של גדילה קבלה והבנה. התפקיד של האחר הוא לא להיות מושלם כלפיי , הציפייה הילדית שלי ממנו היא– "הורה" פתוח אוהב חם ומדייק , אך בבגרותי עליי לצאת מהמקום הזה , מהתבנית המיותרת הזו (חייבים לי כי אני נזקקת)השייכת לזמן הילדות . הפרשנויות שלנו להתנהגות בן הזוג מחטיאות את האמת פעמים רבות, כמו למשל לפרש שתיקה כיהירות והסתגרות וכסוג של כוח , כשבעצם האדם שמנגד מבוצר בחולשתו , כי הוא במצוקה וזו ההגנה שלו.תפקידי להתקרב מהחוסר אל היש, היש שנמצא בי ושאינו מותנה. ברגע שאני מתקרבת לעצמי , ליבי נפתח ואז תהיה התקרבות לאחר, ויבואו לידי ביטוי – שקט , חום , הכרת הטוב, קבלה, סליחה ובטחון.לעיתים תהליך זה הוא כמו ספירלה , ובמרחב הזה חשוב לא להצדיק את הפגיעות , ז"א שאם האחר סגור ואינו פנוי , טרוד ועסוק - התנהגות המובילה לתחושה של "אני מוזנחת ופגועה" – אם תהיה הצדקה והזנה של הפגיעות הזאת , יתחיל תהליך התרחקות. כיצד נקבעים אם כך כללים בזוגיות מבלי לבוא מהמקום הפגוע והתוקפני? קביעת כללים היא שימת גבולות כמו למשל לומר וליידע: " מתאים לי להיות בזוגיות איתך אם תהיה נאמן ואם נחיה בארץ.."איומים למיניהם כמו " אם תנהג שוב כך אני הולכת " ..רק מרחיקים כי הם כביכול מראים שאני בחופש הבחירה בזוגיות זו , אך אם אני לא מבצעת זו אשלייה ואין פה בחירה אמיתית אלא כביכול התחזקות משום שחסר פה שלב של צמיחה אישית שתבוא לידי ביטוי דרך כך שאעמוד על שלי ממקום של כוח והבנה , האיום מספק מתיקות מיידית וחוסר בחירה אמיתי במקום שלא טוב לי.האחריות היא קודם כל כלפי עצמי- כלומר הצעד הראשון- התחזקות פנימית . אם אני מתפתחת למקום גבוה יותר מהטבע הפשוט והבסיסי שלי , אני מתחזקת. אני פחות מפחדת מההתרחקות כשאני מחזקת את הכוח הפנימי שלי. כלומר- הזוגיות היא מקום של התפתחות וצמיחה דרך הצמחת עצמי קודם כל. וכאן יש בחירה האם לבחור ולהיות בצמיחה הזו או להישאר רק במקום של פתרון בעיות וכיבוי שריפות? האם להסתפק ב- " נוח ונעים לי" או להתפתח לעשות התמרה ולהתקרב לנפש הרוחנית הגבוהה זו המובילה למקום המביא תיקונים וצמיחה. כלומר התפתחות ולא תקיעות בנוחיות.
מידותיו של האחר- בני זוג הינם עם רמות שונות של פתיחות- חברתית, פיסית- אינטימית, יש לכבד את מידותיו של האחר, יש להיות בהשתדלות מולו אך לא לעבור את מידותיי , אי אפשר לאלץ את המקום של הנפש ולכן יש לחפש פתרונות במקומות אלה. דיבור ושיחה – אחד הדברים המשמעותיים בין בני זוג , ויש להיות בערנות והשתדלות מול אלה - השקפת עולם, ערכים, והתבוננות על הקיום- שיחה עליהם עוד לפני המקום האישי יביאו לקירוב ושיחה קלה יותר במקום האינטימי.. תבנית רגשית בזוגיות – התבנית הרגשית של האישה היא המשמעותית בבית ,( הדימוי העצמי, חרדות פחדים , הורות, הערכה , קורבניות, אשמה, דחייה התנגדות היסוס וספק.) אצל האישה יש כוח לבנות ברגש, הגבר משפיע נותן ותומך אך יש בו פחות יכולת לבנות רגשית, התבנית הרגשית שלו היא כמו של ילד.(-: , אין לו את בינת הלב של האישה שהיא עיקר הבית דרך התבנית הרגשית שלה. . חוסר נאמנות- כשבן הזוג הולך לחפש חום אצל אדם אחר , בדרך כלל זה תוצאה של תהליך ארוך שלא היינו בערנות כלפיו. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - המבט הרוחני בזוגיות- בתוכנו חלק גבוה וחלק נמוך. בחלק הגשמי הנמוך הכול מותנה , בחלק הרוחני הגבוה נוצר קשר בלתי מותנה. בתחילת הקשר יש הרבה שפע הקשור לאנרגיה המותנית, השמחה המותנית היא מתוך הדברים הראשוניים שמתקיימים בקשר. בהתחלה גם קיימת יותר פתיחות ורצון לפתיחות, ואז זה מתהפך לסגירות. לאחר מכן ניתנת ההזדמנות לבני הזוג לעלות בסולם ולהתקדם, כלומר- להתפתח מול הרצון המשותף, המטרה, תפיסות העולם והתכלית של כל אחד בחייו. הקושי לעיתים עולה כשקשה לנו להניח ל "יש המותנה" ואנו מצפים לעוד ממנו, האחיזה ב- "יש המותנה" היא לעיתים כל כך חזקה שהיא חוסמת את ה- "יש הבלתי מותנה" , גם אם יש הרבה מן ה- " יש המותנה" בזוגיות זה לא אומר שתהיה צמיחה רוחנית, חוסרים בזוגיות ומאבקי כוח גם כן מעכבים את האנרגיה הבלתי מותנית של השפע. התאהבות ראשונית לא תצמיח בהכרח מבחינה רוחנית כמו גם שפע כלכלי. מה כן יצמיח את הזוגיות מבחינה רוחנית? נקודת המוצא הפנימית של כל אחד עם עצמו, והנקודה המשיקה- המשותפת של הזוגיות. אם יהיו בזוגיות רק מטרות גשמיות כמו אהבה גופנית, אהבה רגשית, הולדה וכו.. כלומר רק מימוש פיסי ורגשי לא יהיה פתח לצמיחה רוחנית. צמיחה רוחנית= גוף נפש ונשמה. אני צריכה לתת מקום ותנאים לכל אחד מהם. גוף- מנוחה, ניקיון, בריאות.רגש- חום קבלה הצמחה אווירה טובה. רוחני- התפתחות אמיתית הדורשת הזנה , מחשבה, והתעמקות. למשל משמעות המילה כבוד- ברמה הנמוכה – נימוסיות קרה ובסיסית. ואחריו הכבוד הגבוה יותר- קבלה והכלה. ויש את הכבוד לנשמה- כבוד למתנת החיים , ברכת החיים. החיים הם מתנה גדולה- משמעות הנושאת עומק, וכוח רוחני שעובר בהקשבה במילים ובמבט.הזוגיות היא חלק מהמבנה שמאפשר את המסע שיוביל אותי מהכבוד הבסיסי רגשי להתקדמות לכבוד הרוחני. נתינה, חום, מאור פנים ונדיבות , לקחת את כל אלה מהמקום הפיסי והרגשי לרוחני , מה שיאפשר להצמיח את הכבוד מעבר למימד הפיסי והריגשי. שני אנשים השותפים למקום הזה בזוגיות , יאפשרו לעצמם הצלחות גדולות ונוכחות במסע. מסע שהשמחה המותנית תיהפך אט אט לבלתי מותנית.יחד עם זה , תפקידו של כל אחד מבני הזוג הוא לצאת מהמקום של החשבונאות הגשמית , ולקחת אחריות ומחויבות להתמסר למסע שלו ולהגדיל את היש אצל עצמו. ויש לזכור לא לאחוז בשפע הנמוך שהוא נפלא מתוק ומשמח , כי כשאוחזים בו מחמיצים את המקום הגבוה יותר. הדבר הקשה ביותר הוא לכבד את האחר כשאנו מבחינים שאין בו כבוד לאדם זולתו וגם לא לעצמו, אבל תפקידי ללמוד פה לכבד אותו לא על תנאי , אם אני במקום המותנה גם כאן לא אוכל להתפתח למקום גבוה יותר. לפעמים נתקעים בנהנתנות, בנעימות ובנוחות או לחילופין בסבל בכאב ובקורבנות.זהו המקום הגשמי הנמוך שלא יצמיח אותי. המימוש הרוחני והכבוד ההדדי הבלתי מותנה קשה ביותר ליישום בזוגיות ויותר מאשר בהורות מול ילדנו או מול הורינו, משום שעם בן הזוג יש מימוש והתקרבות ברמה הגבוהה ביותר, כי למשל אני יכולה לתת כבוד להוריי במקום שכלתני , מוסרי ומצפוני ולאוו דווקא ממקום רוחני כמו שאני נדרשת בזוגיות גבוהה שיש בה התפתחות בנייה והצמחה. התקרבות לאהבה ללא תנאי בזוגיות מתקיימים בדידות ונפרדות מול שייכות . שייכות לעולם, לאור, לבורא עולם, לתכלית ומשמעות לבני האדם. וזה בלתי מותנה. כבוד קבלה נדיבות וסליחה עצמית הם הדרך להשכין שלום בתוכי ולהתקרב לשפע הרוחני מתוך הטוב. שנאה וסבל ירחיקו אותי מאלה.הסבל הוא לא פתח להתקרב אל היש. . יש לזכור את המטרה הנעלה שלנו לממש את הכוח הרוחני שבתוכנו – חום, שלום, אהבה, חוכמה, סליחה, נדיבות, וזו מטרה פנימית בלי כל קשר לאחר. . יש לצאת מהמקום של רק לטפל בבעיות ולזכור לבנות את הטוב, ליצור שקט ופניות , הפניות תייצר מרחב משותף שאינו מובן מאליו ודורש בנייה ומקום בתוך הבית. האחיזה באהבה המותנית תחסום אותנו מלהגיע לאהבה הגבוהה הרוחנית |