סיימתי לקרוא את כתבת השער במוסף השבת של העיתון היחיד במדינה.

בכותרת המוסף מצוטט קצין מוכשר שהודח במלחמת לבנון השניה.

הרי מבחר הציטוטים,

על עמיר פרץ: "הוא לא היה נאמן לרוח צה"ל והתנהל כמו עסקן פוליטי".

על אהוד אולמרט: "נוצר מצב של העדר כתובת מנהיגותית".

על דן חלוץ: "אחרי המלחמה, במקום לקחת אחריות, הוא השתמש בי ובדרג הלוחם כשכפ"ץ".

על אמ"ן: "היה להם מידע קריטי ביד, שאם היה מגיע אליי - היה מונע חד משמעית את חטיפת גולדווסר ורגב".

כמעט וסיימתי את הכתבה ואף מילת ביקורת עצמית!

איני מכיר את האיש וממה שזכור לי מדובר באדם משכמו ומעלה,

אך בשורה התחתונה מתנהג כילד המטיח האשמות בכל העולם מלבד בעצמו.

ביפן, קיים מושג בתאונות הדרכים של אחוזי אשמה.

אין מצב של אשם וחף מפשע. בכל תאונה מתחלקים אחוזי אשמה בין המעורבים.

בין 1-99.

אפילו אם התנגשו בך כשעמדת ברמזור אדום אתה אשם ב 1% בתאונה.

בדברים משמעותיים יותר,

במידה ואחוזי האשמה שלך גבוהים

ועל מנת להציל את כבודך תבצע "סאפוקו"-התאבדות/חאראקירי.

מעולם לא הבנתי את העם היפני, אך יש כאן עיקרון כל שהוא שבמדינת ישראל

כדאי לאמצו חלקית.

לא הייתי רוצה לראות אנשים מתחילים להתאבד בגלל טעויותיהם,

אך ניתן יהיה לצעוד קדימה אם אדם יכיר בטעויותיו.

הרי הן ההזדמנות לגדול ולצמוח.

אתמול, בשעת הגילוח התחלתי בפעם הראשונה בחיי להפסיק את זרימת המים

עם יד שמאל כשאני מרים את סכין הגילוח ביד ימין לכיוון הפנים.

לחסוך במים.

בגלל שתי סיבות:

1. הכנרת מתייבשת- אני מגיע לאזור הכנרת בערך אחת לחודש,

    ובפעם האחרונה לפני שבוע הרגשתי כמו בבוצה.

2. מאיימים לקנוס אותי אם אחרוג מהמיכסה שיקציבו לי.   

מעולם לא חסכתי במים קודם, לא חסכתי כיוון שזהו תפקידם של מנהלי משק המים.

במדינה שנמצאת באקלים מדברי בתוך עולם שהולך ומאבד את יתרות המים הנקיים שלו,

אשר פותחה בה הטכנולוגיה להתפלת מי ים ויוצאה לכל העולם,

אך לא יושמה כאן! 

משק המים מתנהל כמו מלחמת לבנון השניה.

אני עדיין מחכה לחסכמים שהבטיחו לכל בית בישראל

ולמנהלי משק המים שיקומו ממקום מושבם המרופד לתפקיד בו יגרמו לי פחות נזק.

השלטון הציני ששולט כאן פתר את העניין בהטלת קנסות עלינו.

אנחנו משלמים את המחיר, תרתי משמע.

ואף אחד לא קם.