נאום אובמה במצרים.

מבחינתו של ברק אובמה, כנציג יבשת אמריקה, שהיא כנראה המעצמה החזקה והגדולה בעולם מבחינה צבאית, לבוא למצרים ולנאום בפני העולם המוסלמי זה בהחלט יכול לתרום לשיפור מערכת היחסיים בין חלק מהעולם הערבי המוסלמי לבין ארצות הברית ואולי גם לעולם, ויכול להיות שהביקור והנאום יקדם את השלום האזורי והעולמי.

אבל ברק אובמה, מה שצריך לעשות כבר שמעתי בעבר, ממספר רב של מנהיגים מכל העולם.

אבל ברק אובמה, לא שמעתי אף אחד, וגם אף לא מנהיג שיכול לפתור את הנושא הדתי.

כלומר, כל עוד לא ימצא פתרון מובן וברור לנושא הרוחני ימשיכו להיות דתות וכתות, ואנשים ימשיכו לשייך את עצמם כמאמינים לדת או כת שבה הם מאמינים.

כלומר, הפילוג של המין האנושי שנובע מעצם קיומן של הדתות והכתות, ימשיך.

כלומר, האידיאולוגיה הדתית המשיחית תמשיך להתקיים.

כלומר, שאולי תהיה רגיעה זמנית, כמו שלום שזהו מצב זמני של אי לוחמה, אבל האנושות לא תחיה את חייה ברוגע ובשלווה, והסבל האנושי ימשיך.

כלומר ברק אובמה, ללא היכולת שלך לגרום לאנשים להבין ולא להאמין בתחום הנושא הרוחני שיאחד את כל המין האנושי, ויבטל את הצורך והנזקקות של המאמינים לדתם, תוכניתך תהיה עוד תוכנית מגירה מיני רבות, להבנתי.

בנושא הנשק הגרעיני, אני מסכים איתך שצריך לפרק את הנשק הגרעיני.
כלומר, לפרק את פצצות האטום שיכולות לפוצץ ולהרוס את כוכב הלכת שלנו שזהו ביתנו כמה וכמה פעמים, אבל ברק אובמה יהיה לך קשה לבוא בדרישה כשברשותך המאגר הגדול ביותר של נשק להשמדה המונית, ולא רק נשק גרעיני, אטומי.

לדעתי, אתה צריך לתת דוגמה אישית, ולהצהיר שאתה מתחיל לפרק את כל הנשק הגרעיני שברשותך, וכל שאר האמצעים להשמדה המונית שיש ברשותך, ללא כל קשר למדינות אחרות, והכי חשוב שכדאי לך להפסיק למכור נשק בעולם כחלק מאידיאולוגיה שנקראת דמוקרטיה שעליה אתה מטיף ומנסה למכור אותה בעולם.
להזכירך נשק הוא אמצעי, כלי כדי להרוג, אבל הוא גם משקף את הרוע שבבן האנוש.
איך איש שמאמין שאלוהים שומר ומגן עליו, מחזיק נשק כדי להגן על עצמו?
הדבר ממחיש קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי במאמין.

נראה וגם נאמר שעשית שיעורי בית לפני שהגעת לנאום במצרים.
נתת כבוד לכל הדתות בנאומך, נתת כבוד וקראת לנשיא מצרים בשמו, נתת כבוד והורדת נעלים בכניסתך למסגד שביקרת, נתת כבוד למצרים וביקרת בפירמידות ועוד...

אבל, להזכירך הכבוד שנתת גרם לאנשים להרגשה רגעית טובה, וזה מהות הכבוד, הרגשה טובה שהיא רגעית.

אבל, אחרי הכבוד שהענקת וההרגשה הטובה, הכבוד שגרם לאותם האנשים להרגשה הטובה נעלם, נגמר, ואנשים חוזרים לאידיאולוגיה הדתית שלהם ולהמשך חייהם השגרתי, הרגיל, כמו שהיה לפני הנאום שנאמתה.

אמונה באלוהים ובדרך הדת, היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכל.

כלומר, אמונה היא אינה הבנה.