כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול?

    12 תגובות   יום חמישי, 9/8/07, 13:17

    האם שאלתם את עצמכם 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול'?. למה הוא כה ארוך?. למה הוא נמשך חודשים?. למה החופש הגדול הוא בשיא חום הקיץ?

     

    אנחנו כל כך רגילים לכך ש'החופש הגדול הוא בחופש הגדול' שאיננו שואלים את עצמנו: - למה? אנחנו פשוט חיים עם זה. למרות שזה לא  חוק טבע. זה הוא רק סידור שבני אדם מצאו אותו פעם כמועיל, אולם מזמן ההצדקות שהיו להם לכך כבר לא קיימות, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לקיים את 'החופש הגדול בחופש הגדול', מבלי לשאול - למה?

     

    יש עניין להעלות את השאלה המוזרה 'למה החופש הגדול בחופש הגדול' בגלל שתי סיבות עיקריות.

    ראשית, ועניינית - כפי שאנמק בהמשך, למעשה אין כל סיבה לכך ש'החופש הגדול הוא בחופש הגדול' וכדאי שנטפל בכך. רובנו זוכרים את הסיוט של החופש הגדול עוד מתקופת ילדותנו, ואלה שדווקא נהנו מכך, בוודאי שינו את דעתם כשהפכו להורים והיו צריכים להתמודד עם ילדים בתקופת החופש הגדול. בקיצור השאלה 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול' היא שאלה שהיא רלוונטית לרובנו, אם לא לכולנו.

     

    ושנית, מאחר וזו היא דוגמא מצוינת על מנת להמחיש  את אחת הבעיות האנושיות הקשות של תקופתנו, בעיה שאנו נוטים להתעלם ממנה -  בעיית 'פער הרלוונטיות'. כבר הזכרתי אותה בהקשר אחר באחת התגובות שלי במסגרת הדיונים על הפוסט 'מי הוא זקן?'. שם הבאתי את היציאה לפנסיה כדוגמא אחרת לכך שאנו חיים על פי מושגים בלתי רלוונטיים למציאות ולדרישות חיינו...ומתעלמים מכך.

     

    טוב, אז 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול'?

     

    בתי הספר במתכונת שאנו מכירים אותם נוצרו עם המהפכה התעשייתית. הם נוצרו על מנת למלא שני תפקידים עיקריים. האחד, על מנת להעסיק את הילדים ולאפשר להורים לעבוד מבלי שהילדים יהיו בסביבתם (בחברות חקלאיות הילדים נמצאו ליד האם כשהיא יצאה לעבודת השדה והבן, כשהוא הגיע לגיל 5 או 6, התחיל לעזור לאביו בהכנות לצייד ובהדרגה גם יצא עימו לצייד).

    התפקיד השני שלשמו נוצרו בתי הספר היה על מנת להכין את הילדים להיות פועלים טובים בתעשייה. מטרת בית הספר הייתה להקנות להם את הרגלי המשמעת והניקיון ואת הידע הנחוץ על מנת להפוך אותם לפועלי תעשיה יעילים. ולכך נדרשת רמה מסוימת של השכלה ובעיקר של ידע בכתיבה, חשבון והכרת החוקים.

     

    אולם בעונת הקציר - כלומר בחודשי הקיץ, נוצרה בעיה. מי יעזור לסבא ולסבתא שנשארו בכפר, כאשר הצעירים עזבו את הכפר על מנת להפוך לפועלי  תעשיה? בחודשי הקיץ נוצר לחץ על הצעירים לחזור לכפר על מנת לעזור בעונת הקציר הבוערת ו 'החופש הגדול נקבע בחופש הגדול' על מנת למצוא פתרון לבעיה זו.

     

    מאז חלפו למעלה ממאתיים שנה. הסיבות שהצדיקו את 'החופש הגדול בחופש הגדול' כבר מזמן חדלו להיות רלוונטיים. אך אנחנו עדיין תקועים עם 'החופש הגדול בחופש הגדול'.

     

    כשהייתי ילד חשבתי ש'החופש הגדול הוא בחופש הגדול' מאחר ובקיץ זה כיף ללכת לים, ואכן כל היום היינו רבוצים בים. אז חשבנו שלהשתזף זה גם יפה וגם מעיד על בריאות.  כשהיינו גדולים קצת יותר והצטרפנו לתנועת הנוער, החופש הגדול היה על מנת לצאת ל'מחנה עבודה' בקיבוץ, ולעזור שם בשיא העונה החקלאית. היום אני יודע שההסתובבות עם בגד ים או מכנסים קצרים וללא חולצה בחודשי הקיץ גורמת לסרטן העור ושבעיית המחסור בידיים עובדות בחקלאות נפתרת על ידי תאילנדים.

     

    כשהייתי הורה צעיר יכולתי להסביר את ההיגיון של 'החופש הגדול בחופש הגדול' גם בכך שאין מזגנים בכיתות וקשה לילדים ללמוד בשיא החום. אך גם ההיגיון הזה כבר לא תופס. בכל הכיתות יש מזגנים ויותר בריא לשבת בכיתה הקרירה מאשר להסתובב בחוץ בשמש.

     

    בינתיים גם פורסמו מחקרים המצביעים על כך שחופשות קצרות של שבוע עד עשרה ימים הם הרבה יותר בריאות מבחינה נפשית לילד מאשר חופש כה ארוך שיוצר אצל ילדים רבים את 'משבר החזרה לבית הספר'.

     

    גם מבחינת המשק הלאומי 'החופש הגדול בחופש הגדול' הוא מעשה חלמאי. ראשית, מבנים שעומדים ריקים במשך למעלה מחודשיים, הם בזבוז של משאבים. שנית, בהיותם ריקים הם מהווים מטרה לואנדאליזם, נפוץ שמשות, פריצות והשחתת ציוד וריהוט. לפני כל שנת לימודים משקיעים כספים לא מעטים בתיקון הנזקים שנגרמו לבתי הספר בחופש הגדול.

    וחמורה מכך היא העובדה שכולם יוצאים לחופש הגדול באותו מועד. בצרפת לדוגמא, העומס על הכבישים ביציאה ל'וקאנס' ובחזרה ממנו, הוא סיוט מוכר. שלא לדבר על הנזקים למפעלים ולעסקים שנובעים מהיעדרויות התכופות של ההורים בחודשי החופש.

     

    את ה'חופש הגדול בחופש הגדול', ניתן היה לחלק למספר חופשות קצרות יותר (של שבוע או עשרה ימים) ולפזר אותם לאורך כל השנה. זה היה משפר את המצב הן מהבחינה האישית, הן מהבחינה המשפחתית הן מבחינתם  של הארגונים העסקיים והן מבחינת החיסכון למשק הלאומי.

     

    מבחינה טכנית זה אפשרי. אפשר היה להתחיל בכך כבר מחר בבוקר. אז למה לא עושים זאת? הסיבה הראשונית לכך היא תפיסתית. זה ההרגל. ומה שרגילים אליו, בדרך כלל לא משנים. השינוי מחייב תמיד מאמץ חשיבתי ונפשי. ורק מועטים מוכנים לכך. זו היא הסיבה הנכונה לגבי המקרים האישיים שלנו אנו חיים את ההרגל מתוך ההרגל והוא קובע את גבולות מאמצי החשיבה שלנו.

     

    באופן ספציפי לגבי הנושא 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול' קיים קושי נוסף. זו היא שאלה רחבה המחייבת reframing תפיסתי מערכתי כולל. אומנם כיום יש כבר מתודות וכלים מתאימים להתמודדות מערכתית כזו. אך מניסיוננו גילינו שכשאנו מציעים אותם למשרדי הממשלה, אנחנו נתקלים בחומה של התנגדויות. הסיבה העמוקה לכך היא שאת השינוי, הידע וההסדרים החדשים,  צריך לפתח בתחומי ה'בין', שבין תחומי האחריות המוגדרים של משרדי הממשלה השונים. ואין כמו הבירוקרטיה הממשלתית בהתנגדות העמוקה לכך.

     

    אז מה עושים? מה הוא המסר האישי לכל אחד מאיתנו ולכולנו כקהילה?

     

     

    וחוץ מזה, שיהיה לכם חופש גדול נעים ככל האפשר.

     

    צבי לניר

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/07 17:01:

       

      צטט: עופר_לוי 2007-09-14 21:29:06

      צבי,

      החופש הגדול כבר חלף, אבל נתקלתי בפוסט הזה רק עכשיו.

      אתה עוסק לא פעם באמונות השקופות שלנו, שאינן רלוונטיות יותר. זו יכולת בלתי רגילה לצאת מהפרדיגמות, שאנו שרויים בהן. אני מאמין שזהו מעיין הנעורים, שעליו דיברת בפוסט "מיהו זקן?".

      תיארת בתחילת הפוסט את הסיבות להקמת בתי ספר, וגם הן כבר לא רלוונטיות.

      השאלה שלי היא למה צריך בית ספר? ולמה קיים משרד "החינוך"?. הרי שני מושגים אלו פשטו את הרגל. ילדים אינם לומדים כמעט כלום בבית הספר והוא בבחינת בייביסיטר. , ולעניות דעתי אין מושג כזה "לחנך". חינוך זה לא משהו שעושים לבן אדם. חינוך זה משהו שמדגימים אותו ולא מלמדים אותו. כל השאר זה תכנות ועיצוב אישיות מזויפת.

      פערי הרלוונטיות הללו כואבים פי כמה מהעובדה, שילדים זקוקים "לחופש" מלימודים.

      אני ממשיך מכאן לשאר הפוסטים "הישנים" שלך שהחמצתי.

      תודה,

      עופר

       

      עופר

       

      אכן יש קשר בין כל הפוסטים שאני כותב. כל פעם אני תוקף את אותו נושא מהיבט, או דרך היטל שונה. לכעורה יכול להיות משמעמם אך אני מקווה שלא, ושבכל פוסט אני צליח להביא היבט חדש - והרי לחשיבה האנושית יש אין סוף היבטים. זה הוא נושא לא נדלה.

       

      ואשר לאי הרלוונטיות של מערכת החינוך, אני כואב את כאבך. כאב ילדינו.

       

      תודה,

       

      צבי לניר

        14/9/07 21:29:

      צבי,

      החופש הגדול כבר חלף, אבל נתקלתי בפוסט הזה רק עכשיו.

      אתה עוסק לא פעם באמונות השקופות שלנו, שאינן רלוונטיות יותר. זו יכולת בלתי רגילה לצאת מהפרדיגמות, שאנו שרויים בהן. אני מאמין שזהו מעיין הנעורים, שעליו דיברת בפוסט "מיהו זקן?".

      תיארת בתחילת הפוסט את הסיבות להקמת בתי ספר, וגם הן כבר לא רלוונטיות.

      השאלה שלי היא למה צריך בית ספר? ולמה קיים משרד "החינוך"?. הרי שני מושגים אלו פשטו את הרגל. ילדים אינם לומדים כמעט כלום בבית הספר והוא בבחינת בייביסיטר. , ולעניות דעתי אין מושג כזה "לחנך". חינוך זה לא משהו שעושים לבן אדם. חינוך זה משהו שמדגימים אותו ולא מלמדים אותו. כל השאר זה תכנות ועיצוב אישיות מזויפת.

      פערי הרלוונטיות הללו כואבים פי כמה מהעובדה, שילדים זקוקים "לחופש" מלימודים.

      אני ממשיך מכאן לשאר הפוסטים "הישנים" שלך שהחמצתי.

      תודה,

      עופר

       

        15/8/07 08:08:
      נורית שני לא יפה וד"ל
        15/8/07 08:08:

       

      אורהלה

       

      על הכף כפאק... שיבוא ויעלה. רב גיליות בשיח זו ברכה,

       

      צביקה לניר

       

       

       

        14/8/07 12:09:

      אולי תיכוניסט בחופש הגדול שמתמרמר על שמעזים לגעת לו ביקר מכל.. החופש מבית הספר הלא הוא דבר נפלא.. סופסוף אפשר ללמוד משהו בחיים עצמם.

      הנה נקודה שלא נגענו בה - התיחסנו לחופשה הזו ולא הזכרנו במילה את הילדים שדוקא נורא שמחים, עם השעמום הנלווה

        14/8/07 07:32:

      לרל, אורהלה, זיוה, קולעת צמה, solix וסיגל,

       שלום לכולכם, ונעים להיפגש שוב ולגלות שוב את יתרונותיה של  הבלוגיות כז'אנר אנושי.

       

      בלוגיות מאפשרת לבטא את צורת הלימוד האנושית הטבעית שתחילתה היא בלימוד מההתנסות, ולא כמו שמלמדים אותנו בבית הספר – מתוך הידע המדעי, מתוך הידע הכללי, מתוך קבלת האוטוריטה השלטונית או ההוראתית וכדומה.

       

      הכול מתחיל מההתנסות בהקשר.

       

      הפוסט 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול' הוא רק הדגמה לכך. וזו היא הסיבה העיקרית שהבאתי את הסיפור החוויתי האישי הזה. הוא אישי אך אישי הנוגע בכללי. אל הכללי תמיד צריך להתייחס כאל common sense שיתכן והיה לו הגיון מסוים בזמנו, אך תמיד צריך לשאול מחדש האם הוא ממשיך להיות רלוונטי.

       

      העלאת סימני שאלה על ה- common sense הכללי, דרך מה שאנו חווים דרך ההתנסות האישית שלנו, והמחשבות שהתנסויות אלה מעוררות בנו, זו היא המשמעות האנושית של יצירתיות וקדמה אנושית. נדמה לי שלעוררות זו התכוונה גם אורהלה במה שהיא כינתה "אנרכיזים אישי".

       

      וקלועת הצמה  קלעה יפה לכוונתי בפוסט זה  – אכן הסיפור של 'למה החופש הגדול הוא בחופש הגדול' הוא סיפור חוויתי אמיתי, אך גם, ואולי בעיקר, משל.

       

      ואגב מי זה האלמוני שהפוסט הזה כל כך הרגיז אותו עד שהוא החליט להעניק לי כוכב אדום?. מעניין. האם משהו יכול להסביר לי למה הפוסט הזה מרגיז?

       אז בינתיים שוב... שיהיה לכם חופש נעיםצביקה לניר 
        12/8/07 20:43:

      צבי,

       

      מעניין ומעורר מחשבה. היה לי נעים לקרוא.

      למרות שאין לי ילדים בשלב זה של חיי, אני רואה את חברי מגלגלים עיניים לקראת הסיוט הזה שנקרא "חופש גדול" . במיוחד בחודש אוגוסט בו נגמרות הקייטנות או לחילופין, נגמרים משאבי ההורים, וכעת יש לבדר את הילד עוד חודש נוסף או להקשיב בסבלנות למנטרה "משעמם לי" .

       

      סיגל

       

       

        12/8/07 19:44:

       

      צטט: זיוה שגיא 2007-08-12 12:44:55

       

      אנחנו תמיד הצהרנו שחופשות קצרות טובות גם למורים לא רק לילדים והוריהם.

       

      אתם אנשי החינוך יכולים לקדם  ומנף את את השינוי , אולי מורי הרפורמה

      שיעבדו עד שעות אחה"צ המאוחרות יבינו את יתרונות ביזור החופש הגדול

        12/8/07 12:47:

      מעמיק ומעניין - החופשה הגדולה כמשל, לתכונה הזאת של היצמדות להרגלים, ובהחלט השאלה הגדולה - כיצד מנערים את ההרגל מריבצו וגורמים לשינוי שנשמע הגיוני כל-כך.

      חומר למחשבה, אבל בעיקר לעשייה.

        12/8/07 12:44:

      צביקה

      כנראה באנו מאותו בית מדרש.

      לפני שנים, הייתי מורה בבית ספר יסודי.

      נוח לחשוב שלמורים/מורות החופש הגדול מאד נוח, חודשיים חופשה בשנה, מי לא פילל לזאת?

      אבל לא אני ולא עמיתותיי בבית הספר חשבנו כך.

      אחרי כל חופשה ארוכה, הילדים מגיעים מפורקים, קשה להחזיר אותם לתלם, צריך לעשות חזרות על הלמידה שמלפני החופשה, ואחר כך באים חגי תשרי ושוב חופשה מפרקת....

      אנחנו תמיד הצהרנו שחופשות קצרות טובות גם למורים לא רק לילדים והוריהם.

      ונכון אחד התפקידים של בית הספר הוא משמורת על הילדים, כדי שההורים יוכלו לעבוד.

        12/8/07 12:24:

      אין מתנה נחמדה יותר מדרייב למחשבה. אפילו אם מדובר בחופש הגדול. אותי מעניין למה זה עלה דוקא אצלך? יש לך פעוטות מעיקים בסביבתך?

      העובדים שלך טרודים בפעוטות משלהם?

      בכל אופן אתה לגמרי צודק, החל ברמת הנושא הספציפי - החופש הגדול, וכלה ברמת ההתמודדות עם בירוקרטיה ועם שאר מפלצות כבדות.

      מה עושים?

      אישית אני די נהנית מנטייה לאנרכיזם. מתוך הבנה בסיסית שחוקים נקבעים על ידי זרים לי, לטובתם שלהם בדרך כלל, ולפעמים יש חפיפה עם טובת הכלל , אני לא מעניקה ערך עליון לחוקים, אלא רק לכמה דברים גדולים מאד כמו צדק וחופש.

      הבעיה שלפעמים אנרכיזם קטן כמו שלי לא מספק מענה לצרה גדולה כמו החופש הגדול.

      וגם לא לצרות גדולות מזה כמו ממשל אדיש לבעיות קשות.

      אני מזמינה אותך להצטרף לאנרכיזם שלי או לגלות לי את הסודות שלך לפתרון...

        12/8/07 12:16:

      חופשה נעימה גם לך

      חזור בשלום .

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים