כותרות TheMarker >
    ';

    בועה בקרקעית הים

    ארכיון

    מרתון להורים חדשים

    82 תגובות   יום שבת, 6/6/09, 12:12

     

      (נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, ומתייחס להורים משני המינים ולבנות ובנים באותה מידה)

     

     

     הורות היא הקשר האנושי האי סימטרי ביותר, שראשיתו בין אדם מבוגר לתינוק חסר ישע וחסר כל מה שלא יקבל מהוריו. זו נקודת ההתחלה: מאה אחוז תלות חד כיוונית. בהדרגה, לאט מאוד, מאה הופך לקצת פחות, אבל במשך שנים רבות וחשובות חייו של הילד, ובעיקר איכות חייו תלויים במידה עצומה ביחס הוריו כלפיו.

     

      כשהייתי ילד, חשבתי שדווקא בגלל כל הנ"ל להפוך להורה זו הזדמנות גדולה להתחיל משהו טוב, יפה, הרמוני. קשר שאם מתחילים אותו עם אהבה, כוונות טובות וללא אגואיזם, סביר להניח שמזה יהיה עשוי, בראשיתו ובהמשך. חשבתי שקשר שמתחיל כך באמת, לא סביר שיתקלקל. 

     

       כשגדלתי קצת, אבל עדיין לא מספיק להיות הורה, שיתפתי מבוגרים במחשבות והתחושות האלה. מבוגרים שהיו הורים. אפשר לתמצת את תגובות המבוגרים כך: חכה, חכה שתגדל ותהיה הורה בעצמך. דבר אחד זה להגיד כל הדברים האלה בתור נער ומשהו אחר לחלוטין אתה רואה כשאתה הורה. ואכן חיכיתי כפי שאמרו לי המבוגרים לעשות, מה שמוכיח שבניגוד לשמועה לא כל מה שאמרו לי לעשות לא עשיתי (האם היתה דרך אחרת לדעת מאשר לחכות?). 

     

       בהיותי כבר הורה שלא מאמץ תיאוריות השכר והעונש, שימת גבולות, וכו'-  תגובות ה"חכה, חכה" התמלאו כבר בתוכן ממשי: בהתחלה חכה שלא ילכו לישון בזמן, שלא יאכלו מספיק, אחר כך שלא יתנהגו יפה בבית הספר, שלא יקבלו ציונים טובים, שלא יהיו מנומסים, שיהיו אלימים, שלא יקחו אחריות לחייהם, שיעשנו, שיהיו עצלנים ומנותקים, שיתמרדו -בעיקר שיתמרדו- ... האיומים המוכרים.  ומה תעשה אז?

      השנים חלפו וכל האיומים התממשו, אבל רק אצל המזהירים והמאיימים, אצל מפעילי אידאולוגיות השכר והעונש, מסמני הגבולות ומטפחי הסמכות. 

     

       כשהייתי ילד חשבתי: האם מישהו יתמרד נגד אהבה ללא תנאי ותמיכה שיקבל מיומו הראשון ובמהלך חייו? האם המורד לא מוּנַע על ידי תחושתו ונסיונו שלמישהו יש תכניות עבור חייו?  שמצפים ממנו להיות שחקן בסרט של אחרים? 

     

      אחד האיומים הנפוצים נוגע לגיל ההתבגרות, המכונה "גיל קשה". האמונה העממית הנוחה מאוד להורים אומרת שיבוא יום בו הילד יתמרד נגד הוריו בכל מקרה. מפני שהגיעה "עת ההתמרדות". אמונה זאת נוחה מאוד להורה כי היא משחררת אותו מלבחון את הורותו ואת המהות העמוקה של התנערות הנערים. "זה הגיל" וזהו.

     

     הורים רבים מופתעים מכך ש"נתנו הכל" לילדיהם ועדיין קיבלו מהם התרחקות במקרה הטוב ועוינות במקרים אחרים. בדרך כלל ההורים לא מודעים למה שהילדים כן: נתינת "הכל" הזאת היתה חלק מעסקה לפיה האמין ההורה: אתן לך כל מה שאני יכול לתת ובתמורה תחיה חיים שנראים לי, תקבל החלטות שמקובלות עלי, תעשה אותי "גאה", תצליח במה שאני נכשלתי, תחזק את האגו שלי. לעתים קרובות ילדים דוחים עסקאות נדיבות כאלה, ומעדיפים להיות מי שהם. ומכיוון שלהיות מישהו חדש שונה תמיד מלהתאים לדימוי ולתכניות של אחרים, זה מרד. מרד נגד התכנית.

     

      כשאחד הבנים היה בן 12 והחליט ללמוד גיטרה, אמרתי לו שנראה לי שמתאים לו מאוד, לדעתי. הוא שאל: אז מדוע לא הצעת לי בעצמך? הזכרתי לו ששנה קודם העלתי את הרעיון והוא לא התלהב.  בהמשך אותה שיחה, דיברנו על רצי מרתון. בכל מסלול אותו הם עוברים בריצתם יש אנשים טובים שמגישים להם מים. אמרתי לו שבריצתו אני מגיש לו מים. ואם הוא מחליט לעצור, לשנות כיוון ולרוץ בכל כוחו בכיוון אחר, גם ליד המסלול החדש ימצא אותי מגיש לו מים. כל אחד בוחר את מסלוליו, ואהבה היא לתת מים. כל עוד אני יכול.

    "דוגמא יפה" אמר הילד. 

        

      ''

     

     

     

        במשך  השנים שמתי לב שהוא ואחיו הגדול מייחסים משקל רב מדי לאמירות שלי, בשיחותינו הרבות בכל נושא. רציתי שיבינו את עיוות הסמכות. שלא יתיחסו לדברים שנאמרים תוך מתן משקל יתר לקטיגוריות כגון מבוגר, אבא, וכו' הפוגעות בהבנה הטהורה ובחוש הביקורת. סמכות זה להקשיב ולתת משקל לנאמר על פי זהות אומרו, מעמדו, גילו, וכו'. ללא מכשול הסמכות, יש רק הקשבה. ללא הוספת הסמכות, זהות האומר לא מעוותת את ההקשבה, וההתבוננות הלא משוחדת עוסקת רק בתוכן. הרוצה לבחון, לחקור ולראות, יעשה זאת ללא דעה קדומה וללא מורא הסמכות. 

     

      אמרתי לבן הגדול: נניח ששנינו הולכים לראות בקולנוע הסרט "המטריקס", ואנחנו מגיעים באיחור ניכר, בערך באמצע הסרט. אבל בכל זאת נכנסים. אני נכנס מיד ואתה הולך לשירותים ומגיע למושב שלידי כעבור דקה. אתה שואל אותי: מה קורה כאן?  

     עכשיו, הסרט הזה לא פשוט כלל, גם כשצופים בו מההתחלה, שלא לדבר על צפיה מהאמצע כשהוא רץ כבר כמעט שעה. מה אני יכול להסביר לך בזכות העובדה שהקדמתי אותך בדקה? שנראה לי שאלה הרעים, הבחור הזה הוא הטוב ורודפים אחריו, וכו'. כמה אמירות סתמיות שלא יוסיפו לך הבנה רבה. וסביר להניח שתוך דקות מעטות תבין את הסרט לפחות כמוני, וכנראה יותר טוב.  ואולי אני אשאל אותך.

     העולם קיים מיליארדי שנים ואני הגעתי אליו 26 שנים לפניך. היתרון שלי עליך בהבנת מה שהולך כאן, קטן אפילו מהיתרון הזעום של דקה באמצע המטריקס, שלא היה באמת יתרון. יותר סביר להניח שראייתך הרעננה זכה יותר משלי. 

    הוא לא אמר "דוגמא יפה" אבל המשיך לחשוב על זה אחר כך.

     

      

    ''

     

     

       

     המזהירים והמאיימים הם אנשים מעודכנים והאיומים הרלוונטיים הם: חכה שילמדו באוניברסיטה משהו אחר לגמרי ממה שאתה רוצה שילמדו (כאילו שיש דבר כזה שאני רוצה) או שלא ילמדו בכלל, שיבחרו לחיות במקום כזה או אחר, או בדרך חיים מסויימת, וכו'. תפקיד המאיים הוא לכל החיים, מסתבר.


     

     
     נאמר "כבד את אביך ואת אימך" והובטח פרס: "למען יאריכון ימיך על האדמה", וכו' (שמות כ').

     ומה עם כבדו את בניכם ובנותיכם?

    אבל אין צורך בעצות, חוות דעת, מומחים ויועצים או ציוויים והבטחת פרסים. רק לכבד את הבת ואת הבן, במובן הטוטאלי והעמוק ביותר ועל כל המשתמע מכך. זאת אהבה בפועל, לא בהצהרות. אין צורך להבטיח פרס כתמריץ. חיים כאלה הם פרס לכולם כל הזמן ובכל גיל, להורים ובנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/11 13:55:

      צטט: יוסריאן 2011-12-15 13:51:23

      אחחחחחחחח משובח!

       

       

      תודה, גיל היקר.

        15/12/11 13:51:
      אחחחחחחחח משובח!
        8/8/11 12:01:
      נפלא... אהבתי מאד. אני נתקלת לא מעט בשיחות של אנוסים חרדים (חרדים שהגיעו למסקנה שאין אלוהים אבל נאלצים להסתיר את זה), בנושא של איך להשפיע על הילדים כדי שיפתחו חשיבה ביקורתית, איך לתת להם להרגיש שהם יכולים לבחור אחרת ממה שהם רואים אצל הוריהם... ואני חושבת שהפוסט המצויין שלך עונה על זה. אמנם רק חלקית, אבל עדיין הוא משרת לא רק את הערך הרגשי של הילד אלא גם את העידוד שלו לבחור מה שנכון לו, ולהרגיש שהוא יכול פשוט להיות מי שהוא. שיש מי שתמיד יחכה לו כשיצטרך את התמיכה...
        16/3/11 01:44:
      האנלוגיה של המרתון, מאוד חדה ומרגשת ומגדירה באופן הכי מלא את התחושה שאתה מעביר לילדך - היכן שלא תמצא ותביט לאחור, אני אהיה שם.
        28/1/11 21:27:
      שמחתי לקרוא ולגלות דרך חשיבה שיש בה חופש.
      אפילו פתח קטן של ספק יכול להספיק.
      אהבתי את דימוי המים.
      אני חושבת שבהסתכלות רחבה, לא מדובר בקשר אי סימטרי, לא בהתחלה וגם לא לאחר מכן. זה חיבור שמתחילתו יש שני צדדים שנותנים ומקבלים אינסוף.
      וגם שאין נכון או לא נכון אלא הרבה גוונים והרבה צרכים משתנים מלידתם, ומה שצריך זה כבוד והקשבה מאוד משוכללת.

      תודה על שעוררת מחשבה.
      שבת שלום.
        23/1/11 18:21:

      צטט: גליה-לי 2011-01-22 22:29:07

      כתבת נפלא ובאומץ רב..
      אני מתמודדת עם האתגר הזה בצורה המוקצנת שלו בגדול ילד "מיוחד".
      העמות עם הפחד מהשונות וקריאת התיגר על ה"נורמלי" והפחדים שזה מעורר אצלי בפנים חזקים מאוד.
      היה מרתק לקרוא.

       

      תודה, גליה.

       שיהיו לך סבלנות, רגישות, תמיכה, אורך רוח, צחוק,  וכוחות לאורך כל הדרך.

      ושתהיו מאושרים ביחד.

        22/1/11 22:29:
      כתבת נפלא ובאומץ רב..
      אני מתמודדת עם האתגר הזה בצורה המוקצנת שלו בגדול ילד "מיוחד".
      העמות עם הפחד מהשונות וקריאת התיגר על ה"נורמלי" והפחדים שזה מעורר אצלי בפנים חזקים מאוד.
      היה מרתק לקרוא.
        22/1/11 08:09:

      צטט: שרוניני 2011-01-21 21:05:26

      התחברתי מאוד לכוס המים במרתון, אני מוצאת שהורות היא עניין די מורכב לפעמים, ואני משתדלת לא להתייחס לכך כמובן מאליו. אני חושבת שעניין הצניעות חשוב ומנסה לא לאבד אותו בדרכי האמהית, למרות שהבת שלי בת 5, כך שלא עברתי דרך ארוכה עדיין...
      השארת חומר למחשבה (:

       

       כן, הורות היא עניין מורכב, כמו כל החיים. גם ילדות, זוגיות, וכל סוג אחר של יחסים עם בני אדם אחרים. ועם עצמנו, ועם הסביבה, עם בעלי חיים, עם מחשבות, אמונות, עם רכוש, ועם כל השאר.

       

       הקיום האנושי מורכב כל עוד אנחנו מורכבים, והורות היא היבט אחד, ביטוי אחד לכך. כי מי אנחנו מתבטא ביחסים.

       

       אנחנו הורים כפי שאנחנו חיים. אנחנו גם בני זוג כפי שאנחנו. ואחים, וכל "תפקיד" אחר.

       

       בגלל זה ההורות היא אתגר גדול: היא משקפת מי אנחנו (בין אם רצינו לראות, בין אם לא), ואיך אנחנו מבינים (או לא כל כך מבינים) את החיים שלנו.

       

       ואם במישורים אחרים אפשר "לדחות" התעמתות עם מי אנחנו ואיך אנחנו חיים, ההורות מציבה אותנו בנקודות של מתן תשובות, ובזמן אמת.

       

       לא בדיבורים. כי להגיד אפשר הכל, בעיקר לילד, ובעיקר כשהתעטפנו ב"סמכות".

       אלא בהתנהגותנו.

        21/1/11 21:05:
      התחברתי מאוד לכוס המים במרתון, אני מוצאת שהורות היא עניין די מורכב לפעמים, ואני משתדלת לא להתייחס לכך כמובן מאליו. אני חושבת שעניין הצניעות חשוב ומנסה לא לאבד אותו בדרכי האמהית, למרות שהבת שלי בת 5, כך שלא עברתי דרך ארוכה עדיין...
      השארת חומר למחשבה (:
        7/1/11 12:57:

       צטט: 2tsade 2011-01-07 11:31:28

      בלבי ובהלך רוחי אני מסכימה עם כל מלה שאמרת, אבל אתה יודע שההפחדות גדולות הן, ופסיכולוגים ופסיכואלטיקאים רבים מצאו, לטענתם, שמי שלא זכה לגבולות בצעירותו הפך מופרע ביותר בבגרותו. וזה תמיד עוצר בעדי...

       

       כן גלי, ההפחדות גדולות הן.

      האמירה הזאת הזכירה לי את השיר Solo le pido a Dios של Leon Gieco הנהדר

       

      < " ="="http://www.youtube.com/v/WBlYiQXipjc?fs=1&hl=en_US"

      שגם Mercedes Sosa היתה שרה.

      ובו נאמר בין היתר:

       

      Es un mounstro grande y pisa fuerte

      toda la pobre inocencia de la gente

       

      בערך: "זו מפלצת גדולה ודריכתה מוחצת

                כל התמימות המסכנה של האנשים".

       

       כן, קל מאוד לאמץ פחדים ללא ערעור ובחינה עצמית, בעיקר כשהסביבה ברובה מספרת שבני אדם יכולים רק לשכפל מה שראו ולהנציח הלאה.

       

       אבל כשמערערים על הנחת היותנו מכונות שיכפול, מתגלה מציאות שונה לחלוטין.

       

        7/1/11 11:31:
      בלבי ובהלך רוחי אני מסכימה עם כל מלה שאמרת, אבל אתה יודע שההפחדות גדולות הן, ופסיכולוגים ופסיכואלטיקאים רבים מצאו, לטענתם, שמי שלא זכה לגבולות בצעירותו הפך מופרע ביותר בבגרותו. וזה תמיד עוצר בעדי...
        1/7/10 17:26:
      יפה יפה! אפשר להיות חברים?
        27/4/10 12:58:

      הבלוג פתוח 24-7   :)
        27/4/10 06:36:

      קראתי וחשבתי. אקרא שוב ואחשוב שוב.

      בינתיים מסכימה עם רוב הדברים אבל לא בהכרח עם המסקנות.

      אחזור כי יש כאן הרבה חומר למחשבה.

        25/4/10 10:25:

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-23 18:33:30

       

       חלק מתפקידי ההורה הם מתיחת הגבולות.

       אכן, לרוב הורים נוהגים למתוח גבולות, מתוך אמונה נפוצה לפיה בכל מקום שבו הורה לא יתערב מיד ויקבע חוקים וגבולות, ישרור כאוס או תהיה "בעיה".

       כמה הורים עוצרים ושואלים עצמם מה גרם למה? אולי הזדרזותם לקבוע גבול יצרה קונפליקט?

      אולי מתיחת הגבולות יצרה רצון טבעי לחוש חפשי מהם?

       האם הורים נותנים הזדמנות לבנים למצוא בעצמם איזונים הרמוניים בחייהם, לפני שמגיבים אוטומטית "לפתור בעיה"?

       

       אם נחזור לדוגמת שעות השינה שהבאת למעלה, כמה פעמים הורים מותחים לילדים גבולות כדי שיהיה לעצמם (להורים) נוח יותר, על חשבון ההזדמנות החשובה לאפשר לילד להגיע לאיזון הטבעי והבריא ביותר המתאים לו, בין פעילות ועייפות, בין שינה להשכמה, וכו'?

       יכולה להיות פגיעה בנוחות ההורה בדרך לאיזון, וחשוב שהורה יהיה מודע לכך שחלק מרצונו לקבוע הגבלות לילדים נועד להטיב עם נוחותו, ולא עם "מה שהכי טוב" לילד או לנער, גם אם כך מצדיק את התערבותו זו.

       כך שתפקיד ההורה יכול להיות משהו שונה ממתיחת גבולות.

       לעיתים ילד עשוי לרצות דברים רק בגלל שהם מקובלים על בני גילו ולא כל ילד בכל גיל מסוגל להפעיל כוח שיפוט.

      למרבה הצער, מה שתארת כאן משקף היטב התנהגות נפוצה של בני אדם, כולל (ואוליבעיקר) מבוגרים.

      על כמה מההתנהגויות של מבוגרים ניתן לומר בכנות שהן משוחררות מהשפעת יתר מזיקה של "מה שמקובל" אצל האחרים, אצל הרוב?

       גם כאשר ברור שמבט נקי משיקולי "עדר" היה מניב התנהגות אחרת לגמרי?

       

      כמה מהתנהגויותנו המבוגרים היו נראות אחרת לו היינו מפעילים שיפוט נבון?

       ועדיין מבוגרים נוטים להתנהג בעיקר לפי מה שאחרים אומרים ועושים, כולל כהורים.

       

      כמה נפוצות האמונות ש"תפקיד ההורה" כולל כך וכך, כמו שכולם אומרים\חושבים\עושים?

      אנשים משכפלים דעות והתנהגויות הוריות, כאילו שאצל הרוב (מושא ההעתקה) אין קונפליקטים עם בניהם!

       

      כמה מבוגרים/הורים מערערים באמת על קלישאות הרוב (המסוכסך) ובוחנים כל דבר בעצמם, בזהירות ותשומת לב מלאה?

       

      במידה רבה, אפשר להגיד שלחנך מישהו אחר זה קודם כל לחנך את עצמנו.

      עד כמה אנחנו מאמצים כהורים התנהגויות וצורות חשיבה כלפי הבנים בגלל שמקובלות אצל הרבה אחרים?

      שוב, כאילו אצל הרוב אין קונפליקטים בין הורים ובנים. ההיפך סביר הרבה יותר: מהעובדה שקונפליקט בין הורים לבנים נפוץ כל כך, היינו אמורים ללמוד מהרגע הראשון, שהתבוננות חדשה, אחרת, נחוצה.

      עד כמה אנחנו כהורים מפעילים שיפוט נבון לפני שאנחנו ממהרים להגביל מישהו אחר?

       

       

       

       

        

       

       

       

       

       

        25/4/10 09:57:

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-23 18:33:30

       

       

      צריך לפעמים לשים גבולות כשמדובר למשל על שעות שינה

      מדוע לשים למישהו אחר גבולות בשעות שינה? מה יקרה ללא התערהות חיצונית?

      מה קורה כאשר מבוגר הולך לישון יותר מאוחר מהרצוי, בהתחשב למשל בשעת ההשכמה למחרת?

      אנחנו קמים עייפים מהרצוי. מה עושה אז הגוף עם זה? אין לו ברירה אלא לחפש השלמה ואיזון. וזה בדיוק מה שעושה על ידי שינה מוקדמת יותר בימים הבאים.

       זה לא רק משהו רצוי בתיאוריה, אלא צורך חזק ואף בלתי נמנע. לכן, זה בדיוק מה שקורה כאשר שום גורם חיצוני אינו מתערב. בין אם מדובר בבן 40, 25 או 15.

       לכן, הבעיה איננה גלישה מאוחרת לשינה, שכן יש פעולה טבעית לאיזון ותיקון ללא מעורבות חיצונית.

       

       הבעיה היא שרוב ההורים אינם מאפשרים לילדים ונערים לחוות איזונים כאלה, למרות שמבוגרים מאפשרים זאת לעצמם (החל מהרגע הראשון שהם חופשיים לעשות את זה).

       

       משום כך, מרגע שמישהו מקבל הוראה, גבול (או כל מילה אחרת) לגבי ניהול צרכיו הביולוגיים הבסיסיים ביותר, התהליך נלקח ממסלולו הטבעי -הכולל איזונים, תיקונים והיווצרות הרגלים מתאימים לכל אחד- למסלול מלאכותי של מיקוחים, ויכוחים, מו"ם, הסכמים, וכו'.

       היציאה מהמסלול הטבעי היא זרע הקונפליקט.

        לא תמיד רצונות הילדים עולים בקנה אחד עם  תפיסת ההורים

      אכן הרבה פעמים יש סתירה בין השניים, וההרגל השכיח אצל הורים הוא לנסות מיד לשנות את התנהגות הילדים, מהרצונות שלהם לכיוון תפיסת ההורים.

       התגובה -הבדרך כלל אוטומטית הזאת- מניעה את גלגלי הקונפליקט.

      במקום התגובה הזאת, יכול ההורה לעצור, להתאפק מלממש את כוחו וסמכותו, ולהתבונן היטב ברצונות האלה של הבן. להתבונן בלבד.

       לא כחלק מתכנית לגרום לילד להתנהג כך או אחרת. להתבונן כדי להבין וזהו. להקשיב.

       

       להתבוננות כזאת, חסרת יעדים ותוצאות מתוכננות, יש איכות יוצאת דופן.

      היא מוציאה את ההורה ממצב מנטאלי של "בעיה", של צורך בתגובה, פתרון, קביעת גבולות ומתן הוראות.

      ילד שרואה וחש הקשבה והתבוננות כאלה מצד ההורה, מרגיש אמפטיה גדולה לרצונותיו וצרכיו, שבינה לבין סכסוך, סתירה או עימות, אין כלום.

       

       מה שצומח מזה יכול שיהיה דומה למה שההורה חשב קודם, יכול שיהיה משהו אחר. בכל אופן נוצר ביחד, ולכן גם תהליך היווצרותו וגם התממשותו בפועל יהיו הרמוניים, נעדרי קונפליקט.

       

       כאשר מסתכלים על כל מצב בצורה חדשה, רעננה, אם משאירים בצד כל מה ש"ידוע" לנו מקודם, העצות, ההמלצות, ההנחיות, הדעות -אם מסתכלים על כל פיסת מציאות חופשיים מכל המטענים שנהוג לסחוב- אנחנו עשויים לגלות שאפשר להענות לכל אתגר חדש בשלמות, בהרמוניה, ללא "תפיסת הורים" או כל תפיסה אחרת.

       

       כפי שהילד נמצא ברגע הנוכחי ללא תפיסה: עם צרכים ורצונות, כך יכולים להימצא בו גם אנחנו: עם הקשבה, הבנה, וללא דעות ותפיסות.

       

       

       

        23/4/10 18:33:

      צטט: Danniell 2010-04-22 08:50:34

       

       

       כמו שאת מבינה, ציטטתי כאן אמירות רווחות של אחרים, על שכר ועונש, שימת גבולות ומה שקראתי לו איומים שונים לגבי התנהגויות של בנים.

       ואכן לא מצאתי כל הצדקה לשימוש בנ"ל.

       

       כפי שכבר נאמר בתגובות, ברור שמניעת הכנסת אצבעות לשקע על ידי תינוק וכו', אלה דברים מובנים.

      וכידוע גם, לא פעולות המניעה האלה גורמות לקונפליקטים עמוקים וארוכים בין הורים לילדים. ולכן לא על זה דובר.


       את יכולה לשמוע הרבה על "שיקום סמכות ההורים" וכו', לגבי ילדים גדולים  ונערים. לא על עוללים שלא מבינים עדיין מה זה שקע חשמל.

       

      שם למשל, מדברים על שימת גבולות, ועל עונישה.

       

       ואותה "סמכות" ששואפים "לשקם" ואותם גבולות שרוצים לשים, אלה נסיון נואש ושטחי להתמודד עם השאלה האמיתית והכוללת:

      מה מהות הקשר בין ההורה לבן/בת? ממה עשוי? מאהבה תומכת, מבינה, מקבלת, מקשיבה? או מתכניות, הוראות, מרות, סמכות, נסיונות להכתיב וכו?

       

       

      כמובן שלא מדובר בעוללים אבל גם בגילאים מבוגרים יותר, צריך לפעמים לשים גבולות כשמדובר למשל על שעות שינה,  שעות בילוי, דרכי תחבורה וכד'. חלק מהאהבה והתמיכה שהורה מספק לילדיו זה גם המסגרת. מאחר ולא תמיד רצונות הילדים עולים בקנה אחד עם  תפיסת ההורים, חלק מתפקידי ההורה הם מתיחת הגבולות. לעיתים ילד עשוי לרצות דברים רק בגלל שהם מקובלים על בני גילו ולא כל ילד בכל גיל מסוגל להפעיל כוח שיפוט.

      עם זאת, גם הדרך למתוח את הגבולות יכולה להיות דרך של הבנה ותמיכה או דרך של ענישה ו"איסורים" שהיא לטעמי ממילא בלתי יעילה.

       

       

       

        

       

       

       

        22/4/10 08:50:

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-21 22:17:27

      צטט: Danniell 2010-04-21 12:09:18

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-19 19:40:34

      אם תרצה או לא, אתה מתווה את הדרך עבור ילדיך בעצם היותך מי שאתה. העובדה שאתה מאפשר להם לא לקבל את דבריך, מובילה אותם בדרך בה בחרת בשבילם: דרך של העלאת שאלות וחיפוש פתרונות. כמובן שאתה מאמין בדרך הזו, של חופש מחשבה וחופש בחירה אבל זה בדיוק הענייין: אתה מגדל אותם על פי אמונותיך.

      (זו לא היתה ביקורת אלא חידוד והייתי רוצה להאמין שגם ילדי גדלים עם חופש מחשבה וחופש בחירה)

      בנוסף, תוכל בבקשה להגדיר את נושא הגבולות? מאחר והסמכת אותו לנושא ה"שכר ועונש" כדרך חינוך שלא מקובלת עליך, אשמח להבהרה .

       

       

       

      אשמח. מה כוונתך ב"נושא הגבולות"?

       

      "בהיותי כבר הורה שלא מאמץ תיאוריות השכר והעונש, שימת גבולות, וכו'-  תגובות ה"חכה, חכה" התמלאו כבר בתוכן ממשי: "

       

      כמו שאתה בטח מזהה, זה ציטוט שלך. לתפיסתי, אין כל קשר בין תאורית השכר והעונש לבין שימת גבולות אבל אולי במילה "גבולות" אנחנו מתכוונים לדברים שונים. אשמח לדעת איך אתה מגדיר "גבולות" ומה הופך אותם לשליליים בעיניך.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       כמו שאת מבינה, ציטטתי כאן אמירות רווחות של אחרים, על שכר ועונש, שימת גבולות ומה שקראתי לו איומים שונים לגבי התנהגויות של בנים.

       ואכן לא מצאתי כל הצדקה לשימוש בנ"ל.

       

       כפי שכבר נאמר בתגובות, ברור שמניעת הכנסת אצבעות לשקע על ידי תינוק וכו', אלה דברים מובנים.

      וכידוע גם, לא פעולות המניעה האלה גורמות לקונפליקטים עמוקים וארוכים בין הורים לילדים. ולכן לא על זה דובר.


       את יכולה לשמוע הרבה על "שיקום סמכות ההורים" וכו', לגבי ילדים גדולים  ונערים. לא על עוללים שלא מבינים עדיין מה זה שקע חשמל.

       

      שם למשל, מדברים על שימת גבולות, ועל עונישה.

       

       ואותה "סמכות" ששואפים "לשקם" ואותם גבולות שרוצים לשים, אלה נסיון נואש ושטחי להתמודד עם השאלה האמיתית והכוללת:

      מה מהות הקשר בין ההורה לבן/בת? ממה עשוי? מאהבה תומכת, מבינה, מקבלת, מקשיבה? או מתכניות, הוראות, מרות, סמכות, נסיונות להכתיב וכו?

        21/4/10 22:17:

      צטט: Danniell 2010-04-21 12:09:18

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-19 19:40:34

      אם תרצה או לא, אתה מתווה את הדרך עבור ילדיך בעצם היותך מי שאתה. העובדה שאתה מאפשר להם לא לקבל את דבריך, מובילה אותם בדרך בה בחרת בשבילם: דרך של העלאת שאלות וחיפוש פתרונות. כמובן שאתה מאמין בדרך הזו, של חופש מחשבה וחופש בחירה אבל זה בדיוק הענייין: אתה מגדל אותם על פי אמונותיך.

      (זו לא היתה ביקורת אלא חידוד והייתי רוצה להאמין שגם ילדי גדלים עם חופש מחשבה וחופש בחירה)

      בנוסף, תוכל בבקשה להגדיר את נושא הגבולות? מאחר והסמכת אותו לנושא ה"שכר ועונש" כדרך חינוך שלא מקובלת עליך, אשמח להבהרה .

       

       

       

      אשמח. מה כוונתך ב"נושא הגבולות"?

       

      "בהיותי כבר הורה שלא מאמץ תיאוריות השכר והעונש, שימת גבולות, וכו'-  תגובות ה"חכה, חכה" התמלאו כבר בתוכן ממשי: "

       

      כמו שאתה בטח מזהה, זה ציטוט שלך. לתפיסתי, אין כל קשר בין תאורית השכר והעונש לבין שימת גבולות אבל אולי במילה "גבולות" אנחנו מתכוונים לדברים שונים. אשמח לדעת איך אתה מגדיר "גבולות" ומה הופך אותם לשליליים בעיניך.

       

       

       

       

       

       

       

        21/4/10 12:09:

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-19 19:40:34

      אם תרצה או לא, אתה מתווה את הדרך עבור ילדיך בעצם היותך מי שאתה. העובדה שאתה מאפשר להם לא לקבל את דבריך, מובילה אותם בדרך בה בחרת בשבילם: דרך של העלאת שאלות וחיפוש פתרונות. כמובן שאתה מאמין בדרך הזו, של חופש מחשבה וחופש בחירה אבל זה בדיוק הענייין: אתה מגדל אותם על פי אמונותיך.

      (זו לא היתה ביקורת אלא חידוד והייתי רוצה להאמין שגם ילדי גדלים עם חופש מחשבה וחופש בחירה)

      בנוסף, תוכל בבקשה להגדיר את נושא הגבולות? מאחר והסמכת אותו לנושא ה"שכר ועונש" כדרך חינוך שלא מקובלת עליך, אשמח להבהרה .

       

       

       

      אשמח. מה כוונתך ב"נושא הגבולות"?

        20/4/10 23:16:

      צטט: סמדר כרמל 2010-04-19 19:40:34

      אם תרצה או לא, אתה מתווה את הדרך עבור ילדיך בעצם היותך מי שאתה. העובדה שאתה מאפשר להם לא לקבל את דבריך, מובילה אותם בדרך בה בחרת בשבילם: דרך של העלאת שאלות וחיפוש פתרונות. כמובן שאתה מאמין בדרך הזו, של חופש מחשבה וחופש בחירה אבל זה בדיוק הענייין: אתה מגדל אותם על פי אמונותיך.

      (זו לא היתה ביקורת אלא חידוד והייתי רוצה להאמין שגם ילדי גדלים עם חופש מחשבה וחופש בחירה)

      בנוסף, תוכל בבקשה להגדיר את נושא הגבולות? מאחר והסמכת אותו לנושא ה"שכר ועונש" כדרך חינוך שלא מקובלת עליך, אשמח להבהרה .

      גבולות לעניות דעתי הם כיבוד ההורים והזולת (לא מדובר על אגו ו"משחקי כבוד").  לדעת לפעול להשגת מטרותיך תוך התחשבות בסביבה בה אתה גדל.

      -

      פוסט מעניין. 

       

        19/4/10 22:41:
      מעולה. צריך להכניס את הפוסט הזה כטקסט חובה במכון לרישוי הורים.
        19/4/10 19:40:

      אם תרצה או לא, אתה מתווה את הדרך עבור ילדיך בעצם היותך מי שאתה. העובדה שאתה מאפשר להם לא לקבל את דבריך, מובילה אותם בדרך בה בחרת בשבילם: דרך של העלאת שאלות וחיפוש פתרונות. כמובן שאתה מאמין בדרך הזו, של חופש מחשבה וחופש בחירה אבל זה בדיוק הענייין: אתה מגדל אותם על פי אמונותיך.

      (זו לא היתה ביקורת אלא חידוד והייתי רוצה להאמין שגם ילדי גדלים עם חופש מחשבה וחופש בחירה)

      בנוסף, תוכל בבקשה להגדיר את נושא הגבולות? מאחר והסמכת אותו לנושא ה"שכר ועונש" כדרך חינוך שלא מקובלת עליך, אשמח להבהרה .

       

       

        16/7/09 12:59:

      צטט: רומי שנהר 2009-07-16 11:30:15

      מעולה מעולה מעולה הפוסט הזה.

      אהבתי מאד את האנלוגיות עם המים והסרט,

      וחייכתי בהנאה גדולה לכל אורכו.

       

      כל המאיימים האלה,

      היו שנים שהאמנתי להם בימי חיי,

      אבל לתחושתי האינטואטיבית האמנתי יותר...

       

      תודה!

       *

      הילה :-)

       

      תודה, הילה.

       מעולם לא שכנעו אותי המאיימים, גם לא בתור צעיר מאוד ו"חסר נסיון". הקשבתי היטב וזכרתי את האיומים, אבל המציאות נראתה לי הרבה יותר עצומה, רחבה, ובעלת פוטנציאל של אושר. כל עוד אנחנו לא מקלקלים אותו עם דרישות וציפיות אגוצנטריות מהזולת. וזה נכון גם כאשר הזולת הוא זולת קטנצ'יק, בן או בת.

       

       תמיד חשתי שאהבה ללא ציפיה לתמורה כלשהי יכולה ליצור רק הרמוניה ודברים טובים.

      עד היום לא ראיתי דבר שמפריך את האמת הפשוטה הזאת.

        16/7/09 11:30:

      מעולה מעולה מעולה הפוסט הזה.

      אהבתי מאד את האנלוגיות עם המים והסרט,

      וחייכתי בהנאה גדולה לכל אורכו.

       

      כל המאיימים האלה,

      היו שנים שהאמנתי להם בימי חיי,

      אבל לתחושתי האינטואטיבית האמנתי יותר...

       

      תודה!

       *

      הילה :-)

        16/7/09 11:19:

      צטט: צילי וגילי 2009-07-15 22:57:17

      ומה עם "עשה לך רב"?

      מה עם הצורך הטבעי שלנו בסמכות?

      כמו ברווזונים שזה עתה נולדו

      המחפשים דמות ללכת אחריה,

      דבר שחיוני להשרדותם. 

       

      אלה שזה עתה נולדו אכן מצויים במצב של תלות מוחלטת כדי לשרוד, כפי שנאמר בתחילת הפוסט. הסטטוס הזה של "זה עתה נולד" חולף מהר מאוד.

      ילדיך מבקשים הכוונה ואתה עושה זאת בדרך לא כוחנית וכופה

      אבל עם הרבה תשומת לב ועומק.

      גם זו סמכות הורית,

       

      לא, לחלוטין ללא סמכות.

       

      לא צריך להסתייג מהמילה או להשליך אותה לפח.

       

      אני מסתייג לחלוטין. כל דבר ראוי שייבחן ללא קשר לאומרו, גילו, מעמדו או הקירבה המשפחתי אלי/ה. כל דעה, אמונה, מחשבה, רעיון או "תובנה".

      תודה על פוסט יפה ומעורר מחשבה. 

       

      תודה :)

       

       

       

        15/7/09 22:57:

      ומה עם "עשה לך רב"?

      מה עם הצורך הטבעי שלנו בסמכות?

      כמו ברווזונים שזה עתה נולדו

      המחפשים דמות ללכת אחריה,

      דבר שחיוני להשרדותם. 

      ילדיך מבקשים הכוונה ואתה עושה זאת בדרך לא כוחנית וכופה

      אבל עם הרבה תשומת לב ועומק.

      גם זו סמכות הורית,

      לא צריך להסתייג מהמילה או להשליך אותה לפח.

      תודה על פוסט יפה ומעורר מחשבה. 

       

        10/7/09 06:04:


      פוסט שנותן חומר למחשבה.

      טלי*

        28/6/09 12:27:

      מאוד התחברתי לדברים

       

      *

       

        25/6/09 13:20:

      צטט: יצחק ב 2009-06-25 12:10:32

      רק היום יצא לי לראות ולקרוא את הפוסט הזה וטוב שיצא .

      נעם לי הכתוב ומקוה שהרבה עוד קראו ומשהו נקלט ונחרט.

      כשרואים דברים יפים וחיוביים בדרך צמיחה ואהבה זה מאיר בלב,

      של כל אחד.

       

      לגבי חינוך, מנסיוני, אין כמו חינוך על ידי מתן דוגמא אישית.

      זה משפיע בכל מקרה, תהיה הדוגמא האישית אשר תהיה.

      מוטב שהורים יהיו מודעים לכך לגבי ילדיהם, וכלל האנשים בעולם, לגבי האנשים האחרים הסובבים אותם כי גם כאן דוגמא אישית משפיעה.

      תודה לך דניאל.

       

       

      תודה, יצחק :)

       כן, אין לי ספק שחינוך הוא רק דוגמא אישית. כל התוספות המילוליות על איך "צריכים" לחיות ולהתנהג, יכולות להיות לא יותר מהבהרות והשלמות של מה שנשקף בפועל מחיינו. ואם יש סתירה בין המעשה לאמירה, ההתנהגות בפועל נלמדת ולמילים היפות אין כל תועלת.

       אני מסכים אתך על כך שכל התנהגות משפיעה על הסביבה ועל הסובבים. על מי וכמה- זה משתנה, אבל אין ספק שככל שהאדם המושפע צעיר יותר, ההשפעה נוטה להיות חזקה יותר.

        25/6/09 13:11:

      צטט: sea gal 2009-06-25 11:37:40

       נוהגים לומר לנו שילדים לעיתים הם כפויי טובה, וזאת כנראה מהסיבה

      שפורטה כאן- אנחנו נותנים להם הכל ומבקשים בחזרה תמורה מאוד מדוייקת שתתאים לנו. 

      ברור הוא- שלא בהכרח התמורה שנבקש היא זו שתתאים גם להם.

      בעיקרון אנחנו נותנים להם כלים והם אמורים לבחור להם את הדרך, את המסלול בו ילכו.

       

      אהבתי את דוגמת המטריקס, דוגמה נפלאה שלא בהכרח לוותק ולנסיון שלנו יש יתרון.

       (אבל הוא עדיין לא נסיון מבוטל :-)

       

       

       

      תודה, סיגל.

      כן, נהוג לצפות ל"תמורה" על נתינה. מה שמזכיר עיסקה, השקעה. יתנו- יקבלו. או במקרה הזה: מכיוון שכבר קיבלו- צריכים לתת.

      אהבה היא משהו אחר לחלוטין. כלולים בה כל סוגי הנתינה האפשריים לכל אחד.

      המושג תמורה זר לחלוטין בהקשר הזה. חום מתפשט ללא תמורה. אהבה גם (אם היא אהבה, ולא משהו אחר).

       

       באשר לנסיון, למעט עניינים מהסוג שכבר צוינו בתגובות כאן- כגון זהירות בחציית כביש או אי הכנסת אצבע לשקע- למיטב ידיעתי לנסיוני בחיים אין ערך רב במיוחד.

       אפילו אני לא כל כך מסתמך עליו, שלא לדבר על אחרים :)

        25/6/09 12:10:

      רק היום יצא לי לראות ולקרוא את הפוסט הזה וטוב שיצא .

      נעם לי הכתוב ומקוה שהרבה עוד קראו ומשהו נקלט ונחרט.

      כשרואים דברים יפים וחיוביים בדרך צמיחה ואהבה זה מאיר בלב,

      של כל אחד.

       

      לגבי חינוך, מנסיוני, אין כמו חינוך על ידי מתן דוגמא אישית.

      זה משפיע בכל מקרה, תהיה הדוגמא האישית אשר תהיה.

      מוטב שהורים יהיו מודעים לכך לגבי ילדיהם, וכלל האנשים בעולם, לגבי האנשים האחרים הסובבים אותם כי גם כאן דוגמא אישית משפיעה.

      תודה לך דניאל.

        25/6/09 11:37:

       נוהגים לומר לנו שילדים לעיתים הם כפויי טובה, וזאת כנראה מהסיבה

      שפורטה כאן- אנחנו נותנים להם הכל ומבקשים בחזרה תמורה מאוד מדוייקת שתתאים לנו. 

      ברור הוא- שלא בהכרח התמורה שנבקש היא זו שתתאים גם להם.

      בעיקרון אנחנו נותנים להם כלים והם אמורים לבחור להם את הדרך, את המסלול בו ילכו.

       

      אהבתי את דוגמת המטריקס, דוגמה נפלאה שלא בהכרח לוותק ולנסיון שלנו יש יתרון.

       (אבל הוא עדיין לא נסיון מבוטל :-)

       

       

        18/6/09 09:16:

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 23:55:04

      צטט: Danniell 2009-06-17 16:59:07

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:13:04

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:08:51

      מה שיש לנו נגד סמכות

       

      (לא יודעת איך זה קרה :))

      מה שיש לנו נגד סמכות,

      יש לנו נדר ברי הסמכות שאנחנו הכרנו.

       

      לא הבינותי את הנ"ל.

      (זה כי כתבתי נדר במקום נגד)- הבנת עכשיו?

      המילה סמכות ישר מתקשרת לנו עם דמויות ותפקידים מסויימים, כמו שלצערי אצל רוב בני הנוער היום המילה "מורה" רחוקה מאוד ממה שמורה באמת יכול להיות בחיים.

       

       

       

       

       

       

      האמת היא שלא התכוונתי לסמכויות במובן של דמויות או תפקידים מסויימים, אפילו לא כאסוציאציה מן העבר. אלא לעצם רעיון הסמכות. גם בהעדר כל דמות חיצונית, מן העבר או מן ההווה.

       שאלת הסמכות כוללת גם סמכות עצמית, כלומר הערך הנוסף שאדם נותן לאמונותיו שלו, דעותיו, וכו'- לעומת היכולת לפגוש את המציאות ערום מכל התכנים הללו, המובאים ללא יוצא מן הכלל מהעבר, שכן כל דעה או אמונה נוצרה, נרכשה ואומצה קודם לרגע הזה.

       ובאשר לסמכות חיצונית, בני אדם בכל הגילאים רגילים לאמץ השקפות  של אחרים, שנאמרו או נכתבו בעבר הקרוב או הרחוק. וככל שהמקור נתפש יותר כסמכות, כך מצטמצמת יכולת החקירה העצמאית של כל דבר.

        17/6/09 23:55:

      צטט: Danniell 2009-06-17 16:59:07

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:13:04

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:08:51

      מה שיש לנו נגד סמכות

       

      (לא יודעת איך זה קרה :))

      מה שיש לנו נגד סמכות,

      יש לנו נדר ברי הסמכות שאנחנו הכרנו.

       

      לא הבינותי את הנ"ל.

      (זה כי כתבתי נדר במקום נגד)- הבנת עכשיו?

      המילה סמכות ישר מתקשרת לנו עם דמויות ותפקידים מסויימים, כמו שלצערי אצל רוב בני הנוער היום המילה "מורה" רחוקה מאוד ממה שמורה באמת יכול להיות בחיים.

      המילה סמכות עצמה באה מהשורש ס.מ.כ

      מישהו בר סמכא

      מישהו שאפשר לסמוך עליו

      להסתמך עליו

      בהקשר של אדם בוגר-

      מורה, חונך.

      אני שואפת להיות סמכות, שלבן שלי יהיה הקשר של סמכות בחיים.

      לא כמשהו מגביל ומקטין

      אלא כמשהו שמטווה דרך.

       

      את בטוחה שהתוויית דרך אינה מקטינה בשום צורה?

      מקבלת בשמחה:)- תיקון: מטווה, בלי דרך..

      באמת להגיד שקרישנמורטי הוא סמכות זה באמת לא רלונטי בהקשר הזה. 

       

       

       

       

        17/6/09 16:59:

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:13:04

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:08:51

      מה שיש לנו נגד סמכות

       

      (לא יודעת איך זה קרה :))

      מה שיש לנו נגד סמכות,

      יש לנו נדר ברי הסמכות שאנחנו הכרנו.

       

      לא הבינותי את הנ"ל.

      המילה סמכות עצמה באה מהשורש ס.מ.כ

      מישהו בר סמכא

      מישהו שאפשר לסמוך עליו

      להסתמך עליו

      בהקשר של אדם בוגר-

      מורה, חונך.

      אני שואפת להיות סמכות, שלבן שלי יהיה הקשר של סמכות בחיים.

      לא כמשהו מגביל ומקטין

      אלא כמשהו שמטווה דרך.

       

      את בטוחה שהתוויית דרך אינה מקטינה בשום צורה?

       

      באמת להגיד שקרישנמורטי הוא סמכות זה באמת לא רלונטי בהקשר הזה. 

       

       

        17/6/09 16:13:

      צטט: שרון_גל 2009-06-17 16:08:51

      מה שיש לנו נגד סמכות

       

      (לא יודעת איך זה קרה :))

      מה שיש לנו נגד סמכות,

      יש לנו נדר ברי הסמכות שאנחנו הכרנו.

      המילה סמכות עצמה באה מהשורש ס.מ.כ

      מישהו בר סמכא

      מישהו שאפשר לסמוך עליו

      להסתמך עליו

      בהקשר של אדם בוגר-

      מורה, חונך.

      אני שואפת להיות סמכות, שלבן שלי יהיה הקשר של סמכות בחיים.

      לא כמשהו מגביל ומקטין

      אלא כמשהו שמטווה דרך.

      באמת להגיד שקרישנמורטי הוא סמכות זה באמת לא רלונטי בהקשר הזה. 

        16/6/09 10:32:

      צטט: אנידין 2009-06-16 09:40:32

      צטט: Danniell 2009-06-09 21:35:04

      צטט: taltalbo 2009-06-09 20:53:17


      "במשך  השנים שמתי לב שהוא ואחיו הגדול מייחסים משקל רב מדי לאמירות שלי, בשיחותינו הרבות בכל נושא"

      נו בחייך..עם אבא שאומר דברים כל כך עמוקים וחשובים,מה ציפית?

      אתה הרי הגורו שלהם (-:

      פוסט מעולה!

       

      טוב, מהתופעה הזאת רציתי להימנע, כי ברור שהיא פוגעת בחוש הביקורת העצמאית.

       במשך הזמן ילדים רואים בעצמם שאכן הם יכולים לחקור ולהבין מה השמבוגרים  מדברים עליו בסמכותיות.

      תודה :)

      זה מזכיר לי את קרישנמורטי

      שטען בתוקף שלאף אחד אין חזקה על הדרך לאמת

      וכל אחד צריך למצוא את דרכו

      הוא לא רצה להיות גורו בתוקף

      אבל כשיש לך אקסטרא

      אתה הופף כזה בעל כוחך

      לפי הפוסט כאן, ברור שהילדים שלך גדלים ומוזנים בדרך הנכונה

      וגם אם היום אתה נתפש בעיניהם אורים ותומים, בהמשך הדרך הם יעזרו עוז להיות הם עצמם

      אבל בטוח שזה יהייה לפי ארגז הכלים שאתה הענקת להם

       

       

       

       כן, קרישנמורטי דיבר הרבה על שאלת הסמכות. כמובן שכאשר הסוגיה לא הובנה עד תום, אנשים ימשיכו ליצור לעצמם סמכויות, וגם מקרישנמורטי כמו מכל אחד אחר, אפשר לעשות סמכות. זה תלוי בשומע, לא במשמיע.

       

       באשר לחינוך, כאשר הוא כולל חקירה עמוקה של שאלת הסמכות, יש לו סיכוי לסייע לילדים לגדול כבני אדם עצמאיים. חקירת הסמכות זה לשאול ולראות כיצד היא נוצרת, מה מחפש האדם הרוצה סמכות, ממה הוא פוחד בלעדיה, למה הוא רגיל, וכו'.

       

       שאלת הסמכות כוללת ראיית החיים דרך אידיולוגיות, אמונות, דתות, דעות קודמות, וכו'. כל מה שנסחב להווה מן העבר.

      חינוך שמאפשר הצבת סימן שאלה ליד כל טענה, מסייע לשחרר מכל סוגי הסמכות, ולראות את המציאות ללא מתווכים.

        16/6/09 09:40:

      צטט: Danniell 2009-06-09 21:35:04

      צטט: taltalbo 2009-06-09 20:53:17


      "במשך  השנים שמתי לב שהוא ואחיו הגדול מייחסים משקל רב מדי לאמירות שלי, בשיחותינו הרבות בכל נושא"

      נו בחייך..עם אבא שאומר דברים כל כך עמוקים וחשובים,מה ציפית?

      אתה הרי הגורו שלהם (-:

      פוסט מעולה!

       

      טוב, מהתופעה הזאת רציתי להימנע, כי ברור שהיא פוגעת בחוש הביקורת העצמאית.

       במשך הזמן ילדים רואים בעצמם שאכן הם יכולים לחקור ולהבין מה השמבוגרים  מדברים עליו בסמכותיות.

      תודה :)

      זה מזכיר לי את קרישנמורטי

      שטען בתוקף שלאף אחד אין חזקה על הדרך לאמת

      וכל אחד צריך למצוא את דרכו

      הוא לא רצה להיות גורו בתוקף

      אבל כשיש לך אקסטרא

      אתה הופף כזה בעל כוחך

      לפי הפוסט כאן, ברור שהילדים שלך גדלים ומוזנים בדרך הנכונה

      וגם אם היום אתה נתפש בעיניהם אורים ותומים, בהמשך הדרך הם יעזרו עוז להיות הם עצמם

      אבל בטוח שזה יהייה לפי ארגז הכלים שאתה הענקת להם

       

        16/6/09 01:27:

      נהניתי לקרוא

      תודה!   *

        12/6/09 19:23:

      אהבתי את הרעיון של "ללוות אותם ולהגיש להם  את המים" - וזו מהות ההורות האמיתית.

      להיות שם. לתמוך. לתת את הבסיס.   ללוות בעידוד.   כל היתר הוא שלהם.

       

        11/6/09 22:11:

      צטט: אור נגוהות 2009-06-11 16:44:00

      הורות היא דבר מסובך, במיוחד עם גילאי העשרה...

      לא תמיד אנחנו בכלל מבינים את השגיאות שעשינו, ואת הבומרנג שחוזר אלינו...

      אבל כמו שכתבת , הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לכבד אותם...

      זה יסוד החינוך שלנו כהורים...

      פוסט מצויין דניאל.

      *

       

       


      כן, בומרנג. כך נפגעים בסופו של דבר גם המשליכים, מחזרת הדברים שהושלכו על אחרים. בנים במקרה הזה.

      תודה, גלי :)

        11/6/09 16:44:

      הורות היא דבר מסובך, במיוחד עם גילאי העשרה...

      לא תמיד אנחנו בכלל מבינים את השגיאות שעשינו, ואת הבומרנג שחוזר אלינו...

      אבל כמו שכתבת , הדבר החשוב ביותר הוא לדעת לכבד אותם...

      זה יסוד החינוך שלנו כהורים...

      פוסט מצויין דניאל.

      *

        9/6/09 21:35:

      צטט: taltalbo 2009-06-09 20:53:17


      "במשך  השנים שמתי לב שהוא ואחיו הגדול מייחסים משקל רב מדי לאמירות שלי, בשיחותינו הרבות בכל נושא"

      נו בחייך..עם אבא שאומר דברים כל כך עמוקים וחשובים,מה ציפית?

      אתה הרי הגורו שלהם (-:

      פוסט מעולה!

       

      טוב, מהתופעה הזאת רציתי להימנע, כי ברור שהיא פוגעת בחוש הביקורת העצמאית.

       במשך הזמן ילדים רואים בעצמם שאכן הם יכולים לחקור ולהבין מה השמבוגרים  מדברים עליו בסמכותיות.

      תודה :)

        9/6/09 21:30:

      צטט: צדק2557 2009-06-09 17:50:15


      תענוג של פוסט,

      גם אני בדעה שלך,

      חנוך הנער על פי דרכו,

      לכל אחד מאיתנו יש את דרכו המיוחדת להסתכל על העולם,

      אם ניתן לילדים את ראייתנו שלנו,

      הם יכולים לצמצם את עצמם על מנת לרצות אותנו ההורים,

      ואז הם יוצאים מופסדים, וכמו כן אנחנו,

      כי אם היינו מאפשרים להם לחוות דרך זווית ראייתם,

      היינו מקבלים הסתכלות נוספת שלא בהכרח קיימת אצלנו,

      ואל לזלזל בקטנים האלו,

      הם מפותחים הרבה יותר ממה שהיינו אנו בילדותנו.

      מעבר לכל הנאמר,

      על ידי מתן במה לאחר, על ידי הקשבה לא רק מתוך עצמי ולעצמי,

      תהיה לנו היכולת לגדול אחד דרך השני.

      אהבתי מאוד דניאל,

      תודה,

      סיגל.

       

       


      כן, אני לומד מילד כל פעם שאני רואה אחד :)
        9/6/09 21:27:

      צטט: ערסאל 2009-06-09 16:46:59


      "דיברנו על רצי מרתון. בכל מסלול אותו הם עוברים בריצתם יש אנשים טובים שמגישים להם מים. אמרתי לו שבריצתו אני מגיש לו מים. ואם הוא מחליט לעצור, לשנות כיוון ולרוץ בכל כוחו בכיוון אחר, גם ליד המסלול החדש ימצא אותי מגיש לו מים. כל אחד בוחר את מסלוליו, ואהבה היא לתת מים. כל עוד אני יכול. "דוגמא יפה" אמר הילד". 

       

      עם מטפורות כאלה, אולי גם אני לא היית צריך גבולות.

       

      אולם, ואתה ער למגבלה הזאת, לפי מה שכתבת, האתה או מה שאתה, הקונספט, המכלול, כפי שנקלט בעיני הילדים שלך, היה מצד אחד מגדלור לקבלת כוון ומצד שני הגבולות שכביכול לא תבעת. (ואתה אמנם מציין שזה קצת הפריע לך).

       

      יוצא איפה, שאפשר לגדל כך ילדים, אבל זה קשור למי שאתה ואיך שאתה מנהל את חייך, ושני הסייגים האלה, הופכים את ההורים שמתאמים לדרך הזאת, למעטים ונדירים מאוד במקומותנו.

       

       

       

       

      כן, אני בהחלט חושב שאי אפשר לנתק חינוך לשאלה מי אנחנו (ולמעשה, אי אפשר לנתק שום עשיה אנושית אחרת ממי אנחנו). אין ספק שילדים לומדים בעיקר מאיך המבוגרים לידם חיים, ולא כל כך מאיך המבוגרים אומרים להם שצריך לחיות.

       אני חושב ששתי ההגדרות שהשתמשת בהן מתארות שוני: בין להיות מגדלור לבין לתבוע גבולות, במובן שהראשון הוא בחירה רצונית יותר, והשני יש בו מרכיבים של סמכות ודרישה.

        9/6/09 20:53:


      "במשך  השנים שמתי לב שהוא ואחיו הגדול מייחסים משקל רב מדי לאמירות שלי, בשיחותינו הרבות בכל נושא"

      נו בחייך..עם אבא שאומר דברים כל כך עמוקים וחשובים,מה ציפית?

      אתה הרי הגורו שלהם (-:

      פוסט מעולה!

        9/6/09 17:50:


      תענוג של פוסט,

      גם אני בדעה שלך,

      חנוך הנער על פי דרכו,

      לכל אחד מאיתנו יש את דרכו המיוחדת להסתכל על העולם,

      אם ניתן לילדים את ראייתנו שלנו,

      הם יכולים לצמצם את עצמם על מנת לרצות אותנו ההורים,

      ואז הם יוצאים מופסדים, וכמו כן אנחנו,

      כי אם היינו מאפשרים להם לחוות דרך זווית ראייתם,

      היינו מקבלים הסתכלות נוספת שלא בהכרח קיימת אצלנו,

      ואל לזלזל בקטנים האלו,

      הם מפותחים הרבה יותר ממה שהיינו אנו בילדותנו.

      מעבר לכל הנאמר,

      על ידי מתן במה לאחר, על ידי הקשבה לא רק מתוך עצמי ולעצמי,

      תהיה לנו היכולת לגדול אחד דרך השני.

      אהבתי מאוד דניאל,

      תודה,

      סיגל.

        9/6/09 16:46:


      "דיברנו על רצי מרתון. בכל מסלול אותו הם עוברים בריצתם יש אנשים טובים שמגישים להם מים. אמרתי לו שבריצתו אני מגיש לו מים. ואם הוא מחליט לעצור, לשנות כיוון ולרוץ בכל כוחו בכיוון אחר, גם ליד המסלול החדש ימצא אותי מגיש לו מים. כל אחד בוחר את מסלוליו, ואהבה היא לתת מים. כל עוד אני יכול. "דוגמא יפה" אמר הילד". 

       

      עם מטפורות כאלה, אולי גם אני לא היית צריך גבולות.

       

      אולם, ואתה ער למגבלה הזאת, לפי מה שכתבת, האתה או מה שאתה, הקונספט, המכלול, כפי שנקלט בעיני הילדים שלך, היה מצד אחד מגדלור לקבלת כוון ומצד שני הגבולות שכביכול לא תבעת. (ואתה אמנם מציין שזה קצת הפריע לך).

       

      יוצא איפה, שאפשר לגדל כך ילדים, אבל זה קשור למי שאתה ואיך שאתה מנהל את חייך, ושני הסייגים האלה, הופכים את ההורים שמתאמים לדרך הזאת, למעטים ונדירים מאוד במקומותנו.

       

       

        8/6/09 11:40:

      אני לא אמא, מתוך בחירה, אולם את סט העצות המדהימות שלך אני מיישמת עם אחייניותי ואחייני היחיד.

      פוסט נהדר - הכוכב שמגיע לך לכשיחזרו.

        7/6/09 15:05:

      צטט: שרון* 2009-06-07 14:53:09

      כבר הרבה זמן שלא קראתי פוסט מעניין וחשוב כמו זה. הוא עורר אצלי הרבה תהיות לגבי הצוציק הקטן שלי ולגבי השוני בחינוך שההורים שלי חינכו אותי לבין החינוך שאני מעניקה לו.

      אני מאמינה שהורה צריך להעניק לילד ארגז כלים בסיסי כדי להתמודד עם קשיים, לחשוף את הילד למגוון גירויים, להיות אוזן קשבת ואמפטי כשישנה בעיה וגם להציב מסגרות וגבולות מתוך כבוד הדדי. שאר הבחירות, הטעויות, הניסיונות צריכות להיות של הילד ולא של ההורה. אין חכם כבעל ניסיון ...

       

       

      תודה, שרון.

       מאחר ואני לא אוהד גדול של ערך ה"נסיון", הייתי מקצר את המשפט האחרון שלך ל: אין חכם.

       

       ובהמשך לכך, כל הנ"ל לא נכתב כביטוי לנסיון, אלא כמעט ההיפך מכך: כדי להראות שמה שראינו, חשנו וחשבנו בהיותנו ילדים היה נכון, אמיתי ואפשרי.

      אלא אם סיבכנו הכל כמבוגרים "בעלי נסיון..."

       :)

       

       

        7/6/09 14:53:

      כבר הרבה זמן שלא קראתי פוסט מעניין וחשוב כמו זה. הוא עורר אצלי הרבה תהיות לגבי הצוציק הקטן שלי ולגבי השוני בחינוך שההורים שלי חינכו אותי לבין החינוך שאני מעניקה לו.

      אני מאמינה שהורה צריך להעניק לילד ארגז כלים בסיסי כדי להתמודד עם קשיים, לחשוף את הילד למגוון גירויים, להיות אוזן קשבת ואמפטי כשישנה בעיה וגם להציב מסגרות וגבולות מתוך כבוד הדדי. שאר הבחירות, הטעויות, הניסיונות צריכות להיות של הילד ולא של ההורה. אין חכם כבעל ניסיון ...

        7/6/09 12:21:

      מעולה!

      אמנם עוד לא אמא, וגם לא בקרוב,

      אבל הכיוון הכללי הוא לשם. 

      וכל מה שכתבת אלה דברים שאני חושבת עליהם וכבר מתה ליישם אותם, להוכיח לעצמי ולהורי שאפשר אחרת.

      (וההורים שלי דווקא מעולם לא הכתיבו לי מה לעשות, רק שלפעמים שכחו לתת לי מים בצמתים חשובים..)

        7/6/09 12:06:

      כתיבה מלאת אור ותקווה, מצאתי עצמי מהנהנת, אלא שבדיאבד זו לא החכמה , אין לי ספק שלאורך החיים שגיתי , יתכן שלא תמיד ידעתי איך לפתוח דלתות . והתשובה לילדים שנהגנו לפי מיטב הבנתנו וכולתנו לא תמיד מספקת.
        7/6/09 10:22:

      צטט: Danniell 2009-06-07 10:15:39

      צטט: la nina 2009-06-07 09:27:31

      מה לגבי תפיסות שנורא חשובות לך ברמה האישית. הצמחונות שלך נראית לי דוגמא רלוונטית. איך אתה מצליח להעביר את זה הלאה בלי להציג את זה כאמת אבסולוטית? אפשר בכלל? לכל הורה ואדם (או כמעט לכל אחד) יש דברים ש(מה לעשות) הם קווים אדומים ברמת המוסר. איך מתמודדים עם זה מבלי לייצר מסר של "כזאת ראה וקדש", או חשיפה טראומטית לצד הקשה של העניין?

       

       

      כל עניין שהתלבטו בו ורצו להתבונן בו ולחשוב עליו ביחד, זה מה שנעשה. ביחד. יש דיאלוג. וכל אחד מגיע לאן שמגיע, ללא נסיון לקבוע מסקנות לאף אחד, לא לעצמי ולא ומישהו אחר.

       נושא אכילת חיות לא שונה מכל נושא אחר. גם זו סוגיה שכל אדם יכול להתבונן בה, ולהגיע לאן שיגיע. כך גם הם עשו, כל אחד בזמן אחר, בעיתוי שזה עניין כל אחד. אף אחד מעולם לא אמר להם מה לאכול, חיה או לא.

       וכך בכל נושא אחר. כשרוצים לחשוב ביחד, עושים את זה, ביוזמה של מי שירצה, אב, בן או אח. והבחירה תמיד חופשית.

       

      אני אוהבת את התשובה שלך,אני חושבת שצריך לתת לילדים נקודות למחשבה ושיפתחו מחשבה עצמאית, כי יש דברים שהם פשוט לא יודעים ויש דברים שאנחנו חושבים שהם אולי יודעים  וגם עליהם צריך להתעכב, והכוונה לנושאים של חיים ומוות כמו למשל כששלחתי את בעלי להגיד לבנים בריש גלי -  קונדומים !!!

        7/6/09 10:15:

      צטט: la nina 2009-06-07 09:27:31

      מה לגבי תפיסות שנורא חשובות לך ברמה האישית. הצמחונות שלך נראית לי דוגמא רלוונטית. איך אתה מצליח להעביר את זה הלאה בלי להציג את זה כאמת אבסולוטית? אפשר בכלל? לכל הורה ואדם (או כמעט לכל אחד) יש דברים ש(מה לעשות) הם קווים אדומים ברמת המוסר. איך מתמודדים עם זה מבלי לייצר מסר של "כזאת ראה וקדש", או חשיפה טראומטית לצד הקשה של העניין?

       

       

      כל עניין שהתלבטו בו ורצו להתבונן בו ולחשוב עליו ביחד, זה מה שנעשה. ביחד. יש דיאלוג. וכל אחד מגיע לאן שמגיע, ללא נסיון לקבוע מסקנות לאף אחד, לא לעצמי ולא ומישהו אחר.

       נושא אכילת חיות לא שונה מכל נושא אחר. גם זו סוגיה שכל אדם יכול להתבונן בה, ולהגיע לאן שיגיע. כך גם הם עשו, כל אחד בזמן אחר, בעיתוי שזה עניין כל אחד. אף אחד מעולם לא אמר להם מה לאכול, חיה או לא.

       וכך בכל נושא אחר. כשרוצים לחשוב ביחד, עושים את זה, ביוזמה של מי שירצה, אב, בן או אח. והבחירה תמיד חופשית.

        7/6/09 09:27:
      מה לגבי תפיסות שנורא חשובות לך ברמה האישית. הצמחונות שלך נראית לי דוגמא רלוונטית. איך אתה מצליח להעביר את זה הלאה בלי להציג את זה כאמת אבסולוטית? אפשר בכלל? לכל הורה ואדם (או כמעט לכל אחד) יש דברים ש(מה לעשות) הם קווים אדומים ברמת המוסר. איך מתמודדים עם זה מבלי לייצר מסר של "כזאת ראה וקדש", או חשיפה טראומטית לצד הקשה של העניין?
        7/6/09 00:58:


      *

      איזה פוסט יפה ואיכותי. פשוט תענוג, תודה  חיוך

        7/6/09 00:57:

      צטט: שרון_גל 2009-06-06 23:35:02

      בכל אחת מהנקודות שנגעת

      אפשר עוד הרבה להעמיק

      ואם היית כותב על זה ספר זה בטח היה ספר מצוין :)

      לא עם הכל מיד הסכמתי אבל אני חושבת שזה בעיקר סמנטיקה

      (סמכות וגבולות לדוגמא הן לא מילים שמעוררות אצלי את אותה ההתייחסות..)

       

      אני רק יכולה להגיד-

      איזה כיף לילדים שלך.. הם בטח אנשים מופלאים.

       

      כן, יש הרבה להעמיק בעניין תכניותינו לגבי החיים של אחרים, בשאלת הסמכות, ועוד.

      תודה :)

        6/6/09 23:35:

      בכל אחת מהנקודות שנגעת

      אפשר עוד הרבה להעמיק

      ואם היית כותב על זה ספר זה בטח היה ספר מצוין :)

      לא עם הכל מיד הסכמתי אבל אני חושבת שזה בעיקר סמנטיקה

      (סמכות וגבולות לדוגמא הן לא מילים שמעוררות אצלי את אותה ההתייחסות..)

       

      אני רק יכולה להגיד-

      איזה כיף לילדים שלך.. הם בטח אנשים מופלאים.

        6/6/09 22:28:

      פוסט מרתק ועמוק. תודה
        6/6/09 20:15:

      צטט: רויטל ד 2009-06-06 20:09:22

      כן, אני נהגתי לחייך לעצמי שראיתי שילדים מגלמים את הפחדים העמוקים ביותר של הוריהם

      אך מייקל ונטורה אמר את זה מרשים יותר " האנשים שלהם אתה חייב לשקר, שולטים בך.
      כשהילדים שלך רואים שאתה נשלט כך, הם חדלים להיות ילדך והופכים להיות ילדיהם של שליטתך.

      אם הכסף שולט בך , הם הופכים לילדי הכסף. אם הצורך שלך להעמיד פנים ולשגות באשליות שולט בך, ילדך יהיו ילדי אשליה והעמדת פנים. אם הפחד והבדידות שולטים בך, הם יהיו ילדי הפחד והבדידות. אם הפחד מהאמת שולט בך, הם יהיו הפחד מהאמת."

      מין הומור כזה של הטבע.

       

       

       

      כן, בסופו של דבר כל מין משכפל משהו בכל דור. והאבולוציה אפשרית בגלל ששינויים קטנים אפשריים. ואולי לא תימד קטנים.
        6/6/09 20:09:

      כן, אני נהגתי לחייך לעצמי שראיתי שילדים מגלמים את הפחדים העמוקים ביותר של הוריהם

      אך מייקל ונטורה אמר את זה מרשים יותר " האנשים שלהם אתה חייב לשקר, שולטים בך.
      כשהילדים שלך רואים שאתה נשלט כך, הם חדלים להיות ילדך והופכים להיות ילדיהם של שליטך.

      אם הכסף שולט בך , הם הופכים לילדי הכסף. אם הצורך שלך להעמיד פנים ולשגות באשליות שולט בך, ילדך יהיו ילדי אשליה והעמדת פנים. אם הפחד והבדידות שולטים בך, הם יהיו ילדי הפחד והבדידות. אם הפחד מהאמת שולט בך, הם יהיו הפחד מהאמת."

      מין הומור כזה של הטבע.

       

        6/6/09 19:52:

      צטט: חולם סדרתי 2009-06-06 18:56:03

      מאוחר מדי במקרה שלי ... רק מקווה שלא גרמתי יותר מדי נזק :)

       

       

       


      מי שחי מזיק. והשאלה היא כמה?  :)
        6/6/09 19:51:

      צטט: גיא נבו 2009-06-06 19:11:08

      מצד שני ריצ'רד דוקינס טוען שהציות של ילדים למבוגרים הוא תכונה אבולוציונית ששוכללה לצורך המשכיות המין האנושי.

      לטענתו האמונה בכח עליון היא תופעת לוואי שלילית לתכונה האבולוציונית הזו.

       

       


       נכון גיא, ואם תאחד את שתי תגובותיך תקבל שציות הקטנים הוא צורך להמשכיות המין, כי הוא כולל אי הכנסת אצבעות לשקע, לאש, וכו'. אבל האם להשתמש בזה כתירוץ להצדקת ציות אחר?

       וכמובן שעם סוג כזה של הוראות ציות בגיל הרך אין לנו בעיה של ממש, ומרבית האנשים יציינו פחות את הדרך בה למדו על סכנות התאונות השונות כאחד מיסודות הקונפליקט עם הוריהם, ויותר את התנגשויות הציפיה והתכנית עם המציאות.

       

       בעניין היות האמונה בכח עליון תוצר לוואי של זה, יש יותר מרמזים בניסוח התפילות ל"אב", וכו'.

        6/6/09 19:48:


      אתה כל כך צודק. כל כך.

      אהבה של הורה לילד היא חסרת גבולות, ואסור לה שתהיה מותנית בשכר כלשהו.

      ילדים שגדלים בביטחון שאוהבים אותם, שרוצים אותם, שמקבלים אותם תמיד, ללא גבולות וללא תנאים וללא התניות - יגדלו להיות אנשים טובים יותר, אוהבים יותר, בטוחים יותר.

      ארבעה כאלה יש לי, בני אדם מקסימים, אני לא אוביטקטיבית, גם לא מתימרת להיות.

      אבל הם כאלה.

        6/6/09 19:11:

      מצד שני ריצ'רד דוקינס טוען שהציות של ילדים למבוגרים הוא תכונה אבולוציונית ששוכללה לצורך המשכיות המין האנושי.

      לטענתו האמונה בכח עליון היא תופעת לוואי שלילית לתכונה האבולוציונית הזו.

        6/6/09 19:09:

      זו יופי של שאיפה.

      אני לא יודע אם היא ישימה ב 100% אבל שווה לנסות.

      הדוגמא שלך לעיניין מטריקס היא טובה עם ילדים גדולים אבל כשמדובר בילדים קטנים, 26 שנה נותנות לך יתרון הבנה עצום, כמו למשל מה קורה כשדוחפים אצבע לשקע החשמלי או כששותים אקונומיקה. את התובנות האלה רצוי להעביר לילדים בדרך אסרטיבית.

        6/6/09 18:56:

      מאוחר מדי במקרה שלי ... רק מקווה שלא גרמתי יותר מדי נזק :)

       

        6/6/09 14:40:

       

       

      פוסט חשוב.

        6/6/09 13:04:

      צטט: la nina 2009-06-06 12:50:48


      מאוד מאוד יפה.

      וכמובן שלא תמיד קל.

      הדוגמא של המטריקס מצוינת, וגם הדימוי של לחכות להם עם כוס מים בכל מסלול שיבחרו.

      והכי הכי אהבתי את הדיאלוג השוטף, הפתוח, עם הלב, ואת זה שאתה לא מאמין שאתה באמת יודע הכל, ולא חושש לאמר את זה גם להם. סחתיין.

       

       

      לדעת הכל? אנחנו לא יכולים לדעת מיליארדית מהכל :)

       

       ואם כבר ללמוד מאחרים, יש הרבה מה ללמוד מילדים, בשל ראייתם ה"נקיה" יותר של הדברים.  ומכיוון שמבוגר היה ילד, גם לזכור כיצד ראינו אז הוא דבר בעל ערך רב לדעתי. לפני שהתחילו לנסות לשכנע אותנו שזה לא בדיוק כך, ומצד שני...

        עם כל הכבוד לצדדים השניים, הצד הראשון שנראה ישירות, לפני ההסברים, הפרשנויות, הבעד והנגד- כל היופי וההבנה טמונים בו.

      :)

        6/6/09 12:50:


      מאוד מאוד יפה.

      וכמובן שלא תמיד קל.

      הדוגמא של המטריקס מצוינת, וגם הדימוי של לחכות להם עם כוס מים בכל מסלול שיבחרו.

      והכי הכי אהבתי את הדיאלוג השוטף, הפתוח, עם הלב, ואת זה שאתה לא מאמין שאתה באמת יודע הכל, ולא חושש לאמר את זה גם להם. סחתיין.

      פרופיל

      Danniell
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מילים תלויות Palabras colgadas

      מילים תלויות Palabras colgadas