כותרות TheMarker >
    ';

    היה מסויט. היה נפלא.

    25 תגובות   יום שבת, 6/6/09, 12:51

    לא. לא פחדתי. ובכל זאת ניסיתי להרחיק מעצמי את מחשבות הרעות שחלפו במוחי, אף שלא תמיד הצלחתי. היתה, איך לומר זאת בעדינות, תחושה לא נעימה. מה יקרה, חשבתי-דברתי אל עצמי, אם אתקל במישהו עוין בעל כוונות זדון? 

    בכל זאת, זה לא המצב הטבעי או הנוח ביותר, להימצא , בשתיים לפנות בוקר, בגפך, בגבעות טרשים מכוסות חורש סבוך, כשברקע נשמעות נביחות כלבים ויללות תנים וקולות לא מזוהים של הלילה. זה קרה בלילה שבין חמישי לשישי בהרי מנשה, בשביל משונן באבנים חדות, המטפס מקבוץ הזורע לג'וערה. 

    והנה תיאורי. לבשתי בגדי ריצה – מכנסיים קצרים וגופיה אוורירית ועליה אפודה זוהרת, דומה לזו שלובשים עובדים בכבישים. לראשי היה מחובר פנס קטן, שאמור היה להאיר לי את דרך החתחתים.  לגב הגופייה, הצמדתי פנס אדום מנצנץ. ביד אחת אחזתי בבקבוק מים ובכיס הקטנטן של מכנסי היה חטיף אנרגיה.  

    מזג האוויר היה נוח, אך לח מאוד והזיעה ניגרה מגופי והפכה אותי לסמרטוט רטוב, שכמו הוטבל בבריכת מים. נותרו לי עוד 3 ק"מ קשים של טיפוס במעלה הגבעות, על שביל עשוי מאבנים מחודדות ומשוננות. קצב הריצה היה איטי והתנשפותי המאומצת העידה על קשיי. זה לא רק נבע בשל הקושי של טיפוס בעליה תלולה. גם החשש ממעידה ,האטו מאוד את הקצב. צריך היה להיות מרוכז ולגייס את כל תעצומות הנפש. אמנם זה היה לילי ירח מלא וגם אלומת פנס הראש סייעה להאיר את הדרך, אך הם לא מנעו ממני למעוד פעמיים, ולשרוט את כפות ידי, זרועותיי ורגלי. 

    מה עושה בן אדם שפוי באמצע הלילה ועוד במקום כזה? יש לי תשובה מה עשיתי שם, אך אין לי הסבר מספק מדוע. הייתי שם כי השתתפתי במרוץ מרתק, מדהים בייחודו, שמעניק תחושת ספוק אדירה הנצרבת בכאב, סבל ופחדים. מדוע עשיתי זאת? על כך אין לי מענה. ההסבר, או שמא תרוץ, שעולה לי בראש הוא כי זה היה מרוץ השליחים הגדול הראשון מסוגו, שנערך אי פעם בישראל.  

    הוא נקרא "מהר לעמק", ריצה של קבוצות שמנו בין שני חברים לשמונה, שהיה עליהם לעבור מאתיים קילומטרים מקלעת נמרוד ברמת הגולן, בואכה הר חרמון ועד לישוב תמרת בעמק יזרעאל. המרחק חולק לעשרים וארבעה מקטעים, לא אחידים, של בין 5 ל-12 קילומטרים כל אחד. על הקבצה היה לנוע כצוות. רץ אחד על המסלול וחברו מחכה לו בתחנה הבאה, שבה מתחיל מקטע חדש. 

    כמעט 700 משתתפים (עבור "התענוג" הזה שלם כל אחד 180 ₪), מספר מרשים מאוד  (אין לי ביטוי אחר להגדיר את עצמנו) של מופרעים, שנחלקו לכמאה קבוצות, נרשמו לאירוע. חלק מהקבוצות היו מעורבות של גברים ונשים. היו שם גברים וכמאה נשים, בכל הגילאים, החל מצעירים בשנות העשרה למבוגרים בשנות השבעים.  

    שמונה קבוצות מנו שני רצים. שוו בנפשכם כל אחד מהם צריך היה לרוץ 100 ק"מ. לרוץ חמישים ק"מ ולנוח ושוב לצאת לעוד חמישים ק"מ. ממש סיוט הרואי. לא פלא, שרק קבוצה אחת (של ידידיה פריימן מירושלים) סיימה את כל המסלול בריצה. שתי קבוצות פרשו בשלבים שונים ושלוש הוקפצו במכוניות בין עשרה לעשרים קילומטרים. כולם רואיים להתפעלות והערצה.

    היו כשני תריסרים של קבוצות של ארבעה רצים ושאר הקבוצות מנו שמונה רצים. אנו היינו, דומני, הקבוצה היחידה של ששה רצים. כל קבוצה היתה אחראית לשאת עמה מים, מזון, אביזרי תאורה  ללילה, ציוד עזרה ראשונה, שמיכות ומזרנים. היו אף כאלה שהביאו עמם אוהלים, שאותם נטו בתחנה זו או אחרת, כדי לתפוס תנומה של כמה שעות בלילה. 

    את הרעיון לארגן מרוץ שליחים אתגרי הגו כמה רצים מהישוב תמרת, שליד נהלל בהם גדעון גל, שהיה מנהל המרוץ. הם התוודעו לרעיון כשהשתתפו במרוץ של 320 ק"מ, במדינת ורמונט שבארצות הברית. לפני כשנה הם חברו לניר ברק בעליו של "שוונג", אתר הספורט המוביל בישראל והחלו לגלגל את הרעיון.

    כמי שארגן בחייו כעשרים אירועים של ספורט אתגרי (מסעות אופניים וטריאתלונים ארוכים של חצי ואיש ברזל) אני יכול רק לשער את הקשיים העצומים שעמדו לפניהם. היה עליהם לתאם את האירוע עם משטרת ישראל ועם מוסדות וארגונים שעל פני שטחיהם חלפנו ובצל קורתם חסינו: רשות הגנים, קרן קיימת לישראל, חברת מקורות ואתר המוביל הארצי, ישובים וקבוצים כמו שמיר וחנתון מועצות מקומות כמו עראבה, דיר חנא, כפר מנדה ועוד ועוד.  

    אך אין ספק כי המשימה הקשה ביותר שלהם היה לקבוע את מסלול הריצה ולסמנו כראוי. והם עשו זאת במיומנות ובמקצועיות מדהימים. מכיוון שרוב הריצה התנהלה בשטח ולא על כבישים, המשימה שעמדה בפני המארגנים היתה קשה שבעתיים. הם הפיקו 900 שלטי הכוונה ודאגו שכל פניה וכל סבוב היו משולטים ומסומנים ויראו היטב בלילה.

    ההפקה הזו הצריכה את שיתופם של יותר ממאה עובדים, רובם אם לא כולם, מתנדבים, שהוצבו ב-24 התחנות, נהגו בכלי רכב, באמבולנס, בטרקטורונים ודאגו שהכל ידפוק ויתקתק.  הביטוי המקובל הוא שהעסק דפק כמו שעון שוויצרי. אך זהו רזה מדי, כדי לשבח את מה שקרה. ולכן אולי עדיף לומר כי העסק פעל כמו באחד המבצעים המוצלחים ביותר של ישראל נוסח אנטבה, או הפצצת הכור בסוריה.

    ואכן ההפקה היתה ברמה, שמעטות כמותה נראו באירועי ספורט בכלל וספורט אתגרי בפרט, וכל זאת בתקציב דל ביותר, שהורכב רובו ככולו, מדמי השתתפות. ולמרות זאת, וזה בלתי נמנע, היו כמה רצים שהתברברו בשעות הלילה, לא הגיעו ליעדם והיה צריך לחפש אותם.  אך בעיני ההישג הגדול ביותר הוא שכמעט כל הרצים והקבוצות סיימו את המסלול, וללא נפגעים, פרט לכמה עשרות שנדרשו לקבל טפול רפואי קל, בעיקר אינפוזיות נוזלים, לאחר שהתייבשו, וזריקות נגד תשישות. 

    הזינוק החל באופן מדורג, משעה שמונה עד שלוש אחר הצהריים, בקלעת נמרוד. החדשות הטובות היו שהמסלול עבר בנופים הנפלאים של שמורת הבניאס, עמק החולה, אגן הכנרת, הרי הגליל העליון ועמק יזרעאל, שאפשרו לרגלינו להכיר אותם מקרוב, במגע בלתי אמצעי עם השבילים, היערות, החורש, הנחלים והודאיות וישובים יהודים וערבים כאחד.

    החדשות הרעות היו שאיתרה מזלו של המרוץ והוא נפל על אחד הימים החמים בעונה זו. שמונים הק"מ הראשונים של הריצה בשעות היום ,מקלעת נמרוד ועד לכפר נחום ואתר ספיר של מפעל המוביל הארצי, היו סיוט אחד נורא. הטמפרטורה עמדה בשיא החום על ארבעים מעלות. אחר הצהריים פרצה דליקה בקטע השני בין הבניאס לקבוץ שמיר והיה חשש לחייהם של כמה רצים. המארגנים החליטו ובצדק, לפנות את הרצים ולדלגם לקטע הבא. 

    קבוצתי, שקראנו לה, סתם כך, בלי סיבה "סברה", (והיו שמות הרבה יותר מקוריים - וותיקי חסמב"ה, לדוגמא) מנתה כאמור ששה רצים. ואלה הם אחי גיבורי התהילה. ראש הקבוצה, אלון פלד, גבר אנרגטי ונמרץ, בעל מפעל מתכת בחולון, במחצית השניה של שנות הארבעים לחייו. אלון לוי, לשעבר שחקן כדורגל בהפועל פתח תקווה, מאבטח בלוס אנג'לס של כוכבי הוליבוד וכיום בעל קליניקה טיפולית לנכים בהרצליה. הוא בן חמישים וחמש אך גופו כשל נער צעיר.  

    שלושת הצעירים בחבורה היו: טל הרץ, לוחם בשייטת 13, בוגר לימודי בטחון באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה, שמתכנן בקרוב את נישואיו ואת שובו לתפקיד פיקודי בצה"ל. יניב סוזין, מטירת הכרמל, לוחם ביחידת המסתערבים דובדבן, בעל תואר ראשון בניהול וסקיפר מצטיין ומבוקש של יאכטות. שניהם בני שלושים. ויותם מלמן, בן 25, סטודנט באוניברסיטת תל אביב ומלצר בקפה נוח בתל-אביב. 

    כל אחד מאתנו רץ לסירוגין ארבעה קטעים בין 30 ל-36 ק"מ., יחד טפסנו לגובה מצטבר של כשלושה וחצי קילומטרים. כל גופינו עדיין דואב מכאב. היה חם. היה קשה. במהלך הריצה קללנו את יומנו ומר ולילינו. נדרשנו לכל תעצומות הנפש שיכולנו לשאוב. היה מסויט. היה נפלא. להתראות בשנה הבאה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/6/09 14:50:

      בקושי נותרה בי נשימה כדי לקרוא את התאור המופלא שלך.

      אני הולכת לשתות מים ומשאירה אחרי כוכב. 

        10/6/09 00:38:

      צטט: yossi melman 2009-06-07 11:54:03

      צטט: טלי שיאצו 2009-06-06 23:22:44

      נשמע מדהים,

      כמות מרשימה של משתתפים!!

       

      תודה טלי. מדוע לא באת לצלם.

       

       

      טלי השתתפה כמתחרה בטריאתלון הנשים ה-16- זנחה את המצלמה... הפעם.

        9/6/09 21:36:
      כל הכבוד! גם גיסי הליפא אמר לי שהיתה חוויה.

      מתי שאתה רצת מהר לעמק אני הייתי בטריאתלון הראשון שלי בהרצליה.  ומתאים לי לסכם במילים שלך: היה מסויט. היה נפלא. להתראות בשנה הבאה.
        7/6/09 23:13:

      כל הכבוד, ממש מעורר קנאה! 

      האם חברתם אחד לשני דרך שוונג? התאמנתם ביחד או לחוד?

      והכי חשוב - מתי זה קורה שוב?? 

        7/6/09 22:49:

      צטט: bhalevy 2009-06-07 18:48:03

      אני מצטרף למברכים.

      גם כרץ בשמיניה היתה לנו חוויה בלתי נשכחת

      שאנשי תמרת הנפלאים אחראים לה בכשרון רב.

      לי במיוחד "נצרב" קטע הריצה המסיים של העלייה לתמרת

      שללא ספק היה הקשה ביותר מבחינה פיזית בשבילי עד היום

      ולמרות זאת (ואולי בשל כך :-)) נהניתי מכל רגע ממנו.

      הרגשה נפלאה של התחברות לטבע תוך ריצה בשבילים, בחורש

      ובשדות הטרשים ושמחה על האימונים המפרכים שאיפשרו זאת

      בהרגשה שאני שולט בעליה ולא היא בי.

      תודה בנ י ובהצלחה בריצות הבאות בעתות שגרה ואתגרים כאחד.

       

        7/6/09 18:48:

      אני מצטרף למברכים.

      גם כרץ בשמיניה היתה לנו חוויה בלתי נשכחת

      שאנשי תמרת הנפלאים אחראים לה בכשרון רב.

      לי במיוחד "נצרב" קטע הריצה המסיים של העלייה לתמרת

      שללא ספק היה הקשה ביותר מבחינה פיזית בשבילי עד היום

      ולמרות זאת (ואולי בשל כך :-)) נהניתי מכל רגע ממנו.

      הרגשה נפלאה של התחברות לטבע תוך ריצה בשבילים, בחורש

      ובשדות הטרשים ושמחה על האימונים המפרכים שאיפשרו זאת

      בהרגשה שאני שולט בעליה ולא היא בי.

        7/6/09 18:44:

      צטט: מרב1970 2009-06-07 16:43:14

      צטט: yossi melman 2009-06-06 22:02:08

      צטט: מרב1970 2009-06-06 21:39:40


      תעצומות הגוף והנפש.

      אני מעריצה ומעריכה ספורטאים כמוכם!

      המשיכו בדרככם ותהנו ממנה!

      מרב.

      מרב

      תודה. אולי תנסי גם את? בהתחלה צנועה כמובן.

       

      תודה יוסי, אני מההולכים בשדות, עם הכלבה, מהשוחים בברכה, עשיתי את צליחת הכנרת עם הבת שלי!!!.

      סוג כזה של פעילות הוא אינטנסיבי מידי בשבילי ובשביל הזמן המוגבל שיכולה להשקיע בו.  אבל תודה בכל אופן!חיוך

       

      כל הכבוד על הצליחה. וגם על ההליכה.

        7/6/09 18:43:

      צטט: atuk19 2009-06-07 16:13:54


      נשמע מאד מסוכן לרוץ בחושך. המלצה לריצה בלילה:

       

      מרתון חצות של העיר TROMSO בנורבגיה.

       

      העיר טרומסה נמצאת הרבה מעל לחוג הקוטב הצפוני. ביוני יולי השמש לא שוקעת. בתחילת יולי יש בעיר מרתון של חצות. פשוט רצים מרתון שמוזנק בחצות הליל. מזג אוויר טוב, תאורה טובה. מתאים למרתון. ממולץ גם סתם לטייל שם.

       

       

      יופי. בשנה הבאה בטרומסו הבנויה.

        7/6/09 16:43:

      צטט: yossi melman 2009-06-06 22:02:08

      צטט: מרב1970 2009-06-06 21:39:40


      תעצומות הגוף והנפש.

      אני מעריצה ומעריכה ספורטאים כמוכם!

      המשיכו בדרככם ותהנו ממנה!

      מרב.

      מרב

      תודה. אולי תנסי גם את? בהתחלה צנועה כמובן.

       

      תודה יוסי, אני מההולכים בשדות, עם הכלבה, מהשוחים בברכה, עשיתי את צליחת הכנרת עם הבת שלי!!!.

      סוג כזה של פעילות הוא אינטנסיבי מידי בשבילי ובשביל הזמן המוגבל שיכולה להשקיע בו.  אבל תודה בכל אופן!חיוך

        7/6/09 16:13:


      נשמע מאד מסוכן לרוץ בחושך. המלצה לריצה בלילה:

       

      מרתון חצות של העיר TROMSO בנורבגיה.

       

      העיר טרומסה נמצאת הרבה מעל לחוג הקוטב הצפוני. ביוני יולי השמש לא שוקעת. בתחילת יולי יש בעיר מרתון של חצות. פשוט רצים מרתון שמוזנק בחצות הליל. מזג אוויר טוב, תאורה טובה. מתאים למרתון. ממולץ גם סתם לטייל שם.

       

        7/6/09 11:56:

      צטט: qpro 2009-06-07 10:56:06

      יוסי,

      אכן רק להסיר את הכובע.

      ע.

       

      ע'

      חן חן.

        7/6/09 11:55:

      צטט: יוסי נבו 2009-06-07 00:16:12


      סיוט מרתק. שיר הלל לרוח האדם, לאומץ ולנחישות.  

       

      תודה יוסי. זה נכון, אך מה נגיד למראה הצפיה בסרט על שלושה רצים - שני אמריקאיים וטאייוואני שחצו את הסהרה - 7500 ק"מ בריצה שנמשכה 110 ימים?

      מומלץ לצפות

      http://yes.walla.co.il/?w=2/7802/1419936

        7/6/09 11:54:

      צטט: טלי שיאצו 2009-06-06 23:22:44

      נשמע מדהים,

      כמות מרשימה של משתתפים!!

       

      תודה טלי. מדוע לא באת לצלם.
        7/6/09 10:56:

      יוסי,

      אכן רק להסיר את הכובע.

      ע.

        7/6/09 00:16:

      סיוט מרתק. שיר הלל לרוח האדם, לאומץ ולנחישות.  
        6/6/09 23:22:

      נשמע מדהים,

      כמות מרשימה של משתתפים!!

        6/6/09 22:02:

      צטט: מרב1970 2009-06-06 21:39:40


      תעצומות הגוף והנפש.

      אני מעריצה ומעריכה ספורטאים כמוכם!

      המשיכו בדרככם ותהנו ממנה!

      מרב.

      מרב

      תודה. אולי תנסי גם את? בהתחלה צנועה כמובן.

       

        6/6/09 21:39:


      תעצומות הגוף והנפש.

      אני מעריצה ומעריכה ספורטאים כמוכם!

      המשיכו בדרככם ותהנו ממנה!

      מרב.

        6/6/09 16:23:

      צטט: nu2085 2009-06-06 15:33:16

      "מה יקרה, חשבתי-דברתי אל עצמי, אם אתקל במישהו עוין בעל כוונות זדון? "

      לא לא. לא נראה לי שהם מסתובבים במקומות ובשעות כאלה, בטח לא אחרי נאום אובמה בקהיר.
      מה שכן,יכולת להתקל גם במשהו ולא במישהו ולאו דוקא "עוין ובעל כוונות זדון" אלא סתם באיזה צפעארצישראלי מוגן שחדרת לו לטריטוריה.
      למיטב הבנתי, לא נראה לי שמי שמוכש על ידי צפע בעונה זו של השנה ותוך כדי פעילות ספורטיבית מאומצת יגיע בכלל לשלב שהוא יתלוצץ עם רופאיו.
      שאלה שמטרידה אותי, ואין לי תשובה עליה, אם נחש ארסי כמו צפע מסוגל להספיק להכיש בחלק התחתון שלה רגל הנמצאת בריצה.

       

      תודה עלהתגובה. דווקא לא חשבתי על נחשים. ואפילו לא על מחבלים. יש מספיק  פסיכופטים בעולמנו, שהם יהודים. בכל מקרה, החשש מהלילה במקרים כאלה הוא בכלל לא רציונלי.

       

        6/6/09 16:20:

      צטט: אדם ראשון 2009-06-06 14:26:08

      יוסי,,,חזק ואמץ על הכוח והתושיה...

      חזרתי לימי נעורי ,לאותם ימים של צעדת שלושת הימים ,זוכרים היו כאלה פעם?!

      היות והייתי אצן 800 נהגתי לחזור את המסלול בריצה.היו שחשבו אני משוגע,

      ועוד בדרך לפגוש את ד'ר לדני ההלך האגדי.נו אחרי שני צעדות התרגלו,

      הייתה לי גאווה אז..הייתי צעיר הצועדים,בראשונה .

      וחנה שזיפי הייתה מרוצה !!

       

      כך בבוקר שבת .החזרתה אותי לשם....מחוייך..

       

      ארוני.. אני קורא את הפוסט.ואחיני איש מערכת הביטחון.

      מופיע עם בגדי הספורט של רכיבה אתגרית.ומספר על  רכיבה בבית ג'וברין.

      שהופסקה.כוון שאחד מחבריו .נפל ושבר יד..

       

      גם במשפחתי יש  "משוגעים"

       

      שבת מנוחה ורוגע....

       

      אדם ראשון

      תודה על תגובתך. אף פעם לא מאוחר לנסות ולהתחיל שוב מהתחלה, כמובן אם מצבך הבריאותי מאפשר זאת.

        6/6/09 15:33:
      "מה יקרה, חשבתי-דברתי אל עצמי, אם אתקל במישהו עוין בעל כוונות זדון? "

      לא לא. לא נראה לי שהם מסתובבים במקומות ובשעות כאלה, בטח לא אחרי נאום אובמה בקהיר.
      מה שכן,יכולת להתקל גם במשהו ולא במישהו ולאו דוקא "עוין ובעל כוונות זדון" אלא סתם באיזה צפעארצישראלי מוגן שחדרת לו לטריטוריה.
      למיטב הבנתי, לא נראה לי שמי שמוכש על ידי צפע בעונה זו של השנה ותוך כדי פעילות ספורטיבית מאומצת יגיע בכלל לשלב שהוא יתלוצץ עם רופאיו.
      שאלה שמטרידה אותי, ואין לי תשובה עליה, אם נחש ארסי כמו צפע מסוגל להספיק להכיש בחלק התחתון שלה רגל הנמצאת בריצה.
        6/6/09 14:26:

      יוסי,,,חזק ואמץ על הכוח והתושיה...

      חזרתי לימי נעורי ,לאותם ימים של צעדת שלושת הימים ,זוכרים היו כאלה פעם?!

      היות והייתי אצן 800 נהגתי לחזור את המסלול בריצה.היו שחשבו אני משוגע,

      ועוד בדרך לפגוש את ד'ר לדני ההלך האגדי.נו אחרי שני צעדות התרגלו,

      הייתה לי גאווה אז..הייתי צעיר הצועדים,בראשונה .

      וחנה שזיפי הייתה מרוצה !!

       

      כך בבוקר שבת .החזרתה אותי לשם....מחוייך..

       

      ארוני.. אני קורא את הפוסט.ואחיני איש מערכת הביטחון.

      מופיע עם בגדי הספורט של רכיבה אתגרית.ומספר על  רכיבה בבית ג'וברין.

      שהופסקה.כוון שאחד מחבריו .נפל ושבר יד..

       

      גם במשפחתי יש  "משוגעים"

       

      שבת מנוחה ורוגע....

        6/6/09 14:04:

      צטט: huckyou 2009-06-06 13:41:03

      אין מה לומר , מדהים  יוסי ואחיו גיבורי התהלה.

      אמנם מחקרים אחרונים מראים , שכדי להתגבר על מאמצים על אנושיים

      המוח מפצה אותנו , במנת דופמינים  גדושה , בכמת העולה על זו המופרשת בעת קיום יחסי מין (זיו.. ם) והגבור חווה כמה אורגזמות מיניות.

       אבל מי אני שאגיד משהוא על צוות נפלא מדהים ומרתק , של ילדי חסמבה בני חמישים ומעלה , והסיבות שלהם .

      לי הספיקו ימי הזוהר בסיירת כשהייתי בגיל המתאים למות בעד ארצנו (פעמיים) .

      חוץ מזה יש מספיק אתגרים חברתיים ,  חינוכיים  מלאי אתגר וסיפוק  שאפילו נובעת מהם תועלת מעשית, קצת יותר מאשר לשפוך את הת..ת , על ריק בגבעת תיז אל נביא

      תהיו בריאים ותשמרו על עצמכם.

      יואב. תודה עלתגובתך והפרגון. אין סתירה  בין פעילות ציבורית-חינוכית לספורטיבית. אפשר גם וגם.

       

        6/6/09 13:41:

      אין מה לומר , מדהים  יוסי ואחיו גיבורי התהלה.

      אמנם מחקרים אחרונים מראים , שכדי להתגבר על מאמצים על אנושיים

      המוח מפצה אותנו , במנת דופמינים  גדושה , בכמת העולה על זו המופרשת בעת קיום יחסי מין (זיו.. ם) והגבור חווה כמה אורגזמות מיניות.

       אבל מי אני שאגיד משהוא על צוות נפלא מדהים ומרתק , של ילדי חסמבה בני חמישים ומעלה , והסיבות שלהם .

      לי הספיקו ימי הזוהר בסיירת כשהייתי בגיל המתאים למות בעד ארצנו (פעמיים) .

      חוץ מזה יש מספיק אתגרים חברתיים ,  חינוכיים  מלאי אתגר וסיפוק  שאפילו נובעת מהם תועלת מעשית, קצת יותר מאשר לשפוך את הת..ת , על ריק בגבעת תיז אל נביא

      תהיו בריאים ותשמרו על עצמכם.

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין