חוויות מהדרך
פוסטים אחרונים
- מלנכוליה - איזה פיצוץ.... 5/12/11
- מה הם חושבים לעצמם, הגברים האלה, או סיפורו של שם 23/11/11
- איזה גאון - חזיונות בלתי פוסקים 22/11/11
- רודף צדק לא שווה רדיפה...ובכלל 20/11/11
- סיפור מהחיים - עם מרצדס לסופשבוע 6/11/11
- בהחלט לא לבעלות לב חלש 5/11/11
ואז - ראינו שמיכה משובצת...
הרגע הודיעה לי שהבת שלה מתחתנת. לא דיברנו שנים ארוכות וברגע, היא , האלילה של שנות נעורי, נהייתה פתאום "האמא של הכלה". איך שהזמן טס. רק הסיפור שלי איתה, קפא, ברגע. בשבריר של אכזבה... היא, שפעם היתה הכי -הכי, התאיידה והתאיינה, רק בגלל הצצה. לפני כן, היא היתה המודל שלי. חכמה, אמיצה, קראה מדפים שלמים של הספריה המקומית והיתה גדולה ממני כמעט בעשור. היא היתה זו שבישוב הקטן והמדברי שבו גרנו, הראשים היו מסתובבים אחריה. אז מה הפלא שרציתי גם?!? אהבתי לדבר איתה ולהרגיש גדולה וחשבתי שאני בת מזל שיש לי חברה כזו. כל כך מתוחכמת. שמשרתת בסיירת ונוסעת לראות הצגות בבאר שבע לבד. אבל אז, ברגע אחד, הכל השתנה. זה קרה במדבר, כמובן. הייתי יחד עם שני חברים בני גילי, והחלטנו לצאת למסע. כל פעם היו לנו "מסעות" כאלה. אני הייתי זורקת רעיון, וזה הספיק. תמיד שניים, לפחות, היו מצטרפים והנה - מסע. כמו בסיפורים שלה ובעיקר כמו בספרים שכל כך אהבנו לקרוא , היא תמיד היתה הממליצה, כמובן, כשהיה חם מדי, או קר מדי ל"מסעות". בקיצור - הפעם, בוקר של יום סתווי , שלושתינו תפסנו טרמפ לעבדת. משם, תיכננו ללכת ברגל לסולמות של עין עבדת ולחזור דרך המדרשה, בערב. הולכים. צוחקים. מספרים סיפורים והדרך מתקדמת. ה"שיא" היה אמור להיות הירידה בסולמות, כי אחר כך זה כבר " לא חוכמה". רק הולכים. כשירדנו, היה שקט. בכל זאת, גבוה. עמוק. מחכים שכבר יגמר. אחר כך, בגלל השקט כנראה, ראינו עדר של יעלים עם קטנטנים. השקט נשמר, התקרבנו לאט לאט..כמעט עד קצה המצוק התחתי. ואז - פתאום ראינו את שולי ההאדום ירוק והמשבצות, למטה. ממש מתחתינו. היתה פרושה לה שמיכה. ממול היו היעלים, אבל למטה היתה רגל חשופה. אנושית. כשהתקרבנו קצת יותר לקצה, היה גם ישבן לבנבן, מעל. העיניים של שלושתינו היו כבר קרועות לרווחה. בוקר, אבל כן, זה אמיתי. שמיכה על שולי המצוק שלמטה וכן - זה זוג מתעלס. אצל שלושתינו הלב דופק, ואפשר לשמוע את ה"בום-בום-בום" והנה, איזה חיוכים נפערים בפני הבנים. איזה צחוקים חנוקים. ואני, שאומרת בלחש:"תשתקו!תשתקו!" ומפחדת להתפס.
אבל אז הם שמעו אותנו. המתעלסים. היישבן, שהתיישב על השמיכה המשובצת, היה שלה. מתחתיה, התגלה אביו של אחד מחברי לטיול. אהה - ושכחתי לציין שאח שלה היה החבר השני שלי למסע ההרפתקני הזה. הם ראו אותנו ואנחנו אותם. וכל העיניים הורדו. אחר כך הלכנו משם. חזרנו לשביל ושתקנו. כל אחד הלך עם עצמו. אני קצת בכיתי. הבנים היו רחוקים ממני, אז הרשיתי לעצמי. בכיתי בגללי ובגללם. ובעיקר כי האלילה שלי התנפצה. אחר כך, לא דיברנו על זה יותר. אבל גם לא יצאתי איתם ל"מסעות". הבן שלו והאח שלה ואני לא יכולנו לשהות יותר יחד, במקום אחד, לבדנו.מאז. הפסדתי אותם. ואותה. והכל, בגללה.... ועכשיו - היא התקשרה כדי לספר שהיא מחתנת בת. איזה עולם.....
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סיפור מעניין אני מניח שהיית יותר מבת 10 אז,
יכול להיות שהיא לא ראתה את הדברים כפי שאת,
בשבילך היא היה מודל לחיקוי , השאלה מה את היית בשבילה,
אני לא מצדיקאת המעשה שעשתה,או לפחות היתה צריכה לחשוב על ההשלכות,
בשכבה עם אבא של חבר, אבל על השלכות דומות היה צריך לחשוב לא פחות ואולי גם יותר,
אותו האבא שלא היה רק מודל לחיקוי, אלא ממש אב שבגד באשתו לעיני בנו,
תארי לך רק מה עובר עליהם,
בכל מקרה תמורת הנאה מפוקפקת של סטוץ, שהובאש בסופו, סובלים מזה כל הנוגעים בדבר,
וחבל שלא נותנים את הדעת ,לפני שיהיה אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית .
זה מה שהכי מעניין בחיים האלה..
ההפתעות..
האבא היה נשוי לאשה עדינה ושקטה
היא עוד לא.
מזל טוב היא תקבל וגם סליחה כבר מזמן התארגנה אצלי.
אני מאמינה שאראה את אחיה בחתונה
רק חבל שהבן של ההוא מהמדבר לא חי בארץ כבר שנים...
לא סוחבת. רק נזכרתי פתאום.
סיפורים מדהימים? אני בטוחה שגם לך יש.
הרי
רק צריך לתת להם את הכבוד ואת זכות הביטוי
לא תמיד קל לי לזכור זאת
יהיה פיוס. בכייף....
הרי חלף כל כך הרבה זמן
ומה שעשתה שם, אז, הוא באמת לא ענייני....
משהו, נכון?!
בכייף
את ממש צודקת ותודה על הפירגון
תודה ארי
כמה נכון.
המון תודה
אני מאמינה שזו איזה תערובת של גם וגם, לא?!?
יפה שהיא התקשרה לעדכן אותך
בטוח שגם לה לא היה פשוט כל הסיפור
אוהב את המילים שלך...
היום זה לכאוב אותן....
אז מה?
חיבוק
http://www.youtube.com/watch?v=l5ZncvbLHdo
כולם בני אדם
לא אמרת עם האבא או היא היו נשואים- כי אם לא זה לא עניין גדול
אבל אם כן אני גם הייתי מרגישה איזשהי בוגדנות
אבל מה שבטוח לה ולביתה מגיע מזל טוב על החתונה
ואולי עבר מספיק זמן כדי לסלוח- הבושה היא שלה לא שלך- את יכולת לשוב לדבר אם אחיה והבן שלו
אולי הם לא יכול- אבל העולם דינאמי...........
כוכב על החוויה
וואו כמה שנים את סוחבת את זה?!
אכן מקרה מביך.
כמו שכבר... איזה סיפורים מדהימים יש לך!
מטיילת היקרה!
את מתארת בפנינו אירוע שקרה לפי שנים רבות, אשר שינה את פני חברותכן. ואני מבינה את המבוכה שבאירוע זה.
לאחר שנים של בגרות והבנת הנושא, יש מקום לפיוס. קורה שאנשים עושים טעויות. אנשים הם לא מלאכים.*
שבת שלום
אסתר
כן, עולם שכזה...
תודה ששיתפת.
כנראה שאלילות היא בראשנו בלבד....
כל האנשים אנושיים באותה הדרך כמעט...מי יותר.... מי פחות......
כתבת באופן תמים ונוגע. תודה ששיתפת
תודה לך
סיפור מהחיים....
ארי
יכולה להבין את הבכי שלך בתור ילדה מתוך המבוכה והתנפצות האשליה.
אך היום אני בטוחה שאת מסתכלת על זה אחרת.
כולם בני אדם עם חולשות, צרכים ורגשות, גם אם הם נראים כלפי חוץ אנשים מושלמים
שיש להם הכל.
כתבת מקסים.
*
האסוציאציות שלי לכיוון בטח אחר.
מה הוא הרגש האמיתי ?
האינדיוידואלי ?
או זה שנכפה עלינו בתהליך החיברות החיוני ?