השבוע נסעתי לחתונה בקיבוץ מבוא חמה

.נשארתי ללון שם כי למחרת ערכתי שם את סדנת מעגל הצבעים האינדיאני.סדנא המלמדת על מתנותיה ושעוריה של נשמתנו)

בסדנא השתתפה חברתי הטובה שושי ליבוביץ.שושי היא מתקשרת מופלאה וידועה מאוד שעובדת בתקשור דרך הטלפון.

כפי שציפיתי לשושי היה מעגל צבעים מיוחד , היא לא צבעה את כל המעגל אלא השאירה מקום רב ללבן המסמל תקשורת עם הסביבה.לא הופתעתי מכך כי את רוב יומה מבלה שושי בתקשורת עם הסביבה.(הפיזית והרוחנית).להפתעתי הרבה  המעגל שלה הראה שני שעורים חשובים מאוד: אחד רוחניות, איזון ורפוי המסומן בסגול והשני אהבה המסומן בצהוב.את החלק במעגל שבחרה לצבוע בצהוב מילאה שושי בשני סימנים קטנים צהובים.כאשר הגענו לפירוש טענה שאינה מסוגלת לסבול את הצבע הצהוב.(המסמל אהבה)

העמקנו וחקרנו זאת ואז הסתבר שללקוחות  הבאים אליה לתקשור, שושי מעניקה אהבה בלתי מותנית אך לא מאזנת זאת בנתינה (אהבה) גם לעצמה.ברוחניות, בריפוי ואיזון לאחרים היא נותנת בנדיבות אך שוב אין איזון גם בנתינה רוחנית מאוזנת לעצמה.

שושי שמעה ממני נאום חוצב להבות על השיעור שלה הצהוב (אהבה לעצמה) וטענה כי היא יודעת זאת אך חשה ששנאת הצהוב עמוקה מאוד אצלה ואין לה קצה חוט היכן להתחיל.

למחרת היום צלצל הטלפון, על הקו הייתה שושי חברתי הנפלאה.בהתרגשות סיפרה לי כי בלילה חלמה חלום שבו היא ילדה  קטנה כחושה ורעבה בשואה עם טלאי צהוב ענק, ניצבת מול כיתת יורים נאצית.הנאצים יורים והילדה עם הטלאי הצהוב אומרת "שמע ישראל" ומתה.התרגשות רבה אחזה בנו למשמע החלום התקשורי.זו אם כן הסיבה הנשמתית העמוקה לשנאת הצהוב של שושי.זו הסיבה שהיום היא מעניקה אהבה לאחרים  ולא לעצמה.אלו השעורים העמוקים של שושי עם האהבה ועם הרוחניות.בתוך השעורים הללו,מסתתרת מתנה של אהבה ורוחניות לשושי על ידי שושי אם תשכיל ללמוד את השיעור ולהשתחרר סוף סוף מהשואה.

ביקשתי משושי רשות לכתוב על המקרה היות ויש רבים וטובים החיים כאן בקרבנו שהיו שם בגלגול אחר בשואה.

בעיני זוהי הוכחה של הנפש והנשמה לקיומה של השואה בנפשות רבות שושי נתנה לי  את רשותה באהבה רבה וכן הוסיפה ואמרה כי קיבלה את קצה החוט אשר חיפשה והיא מתחילה לעבוד על איזון האהבה והרוחניות.