כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אין מה לומר

    עליסה בארצהל

    1 תגובות   יום חמישי, 9/8/07, 14:32

    נזכרתי היום בסאטירה הזאת, שנכתבה בשלהי שנות ה-90 ע"י עתודאי אלמוני ועברה בצהלה רבה ברחבי יחידות מסוימות בצבא.

       

     מי שלא עושה לא טועה
    מראך קובע תדמיתך
    חובה להיות שמח
    ינ -71 23
    1997 18  אוגוסט


    הנדון: עליסה בארצהל

    "היכן אני?" שאלה עליסה, בעודה מתבוננת בשלט גדול בן חמש אותיות, בצבע ירוק-זית המוכר.
    "את נמצאת בארצהל", ענה הש"ג, "אוכל לראות את אישור הכניסה שלך?"
    "אין לי אישור כניסה".
    "האם איבדת אותו?"
    "לא". השיבה עליסה בנימה משתוממת. "כיצד אוכל לאבד דבר מה שמעולם לא היהברשותי?"
    "אם אינו אבוד, חובה שתראי לי אותו".
    "איני יכולה. אין לי".
    "אם כך, תשתמשי בזמני".
    "בזמן שלך?" שאלה עליסה, נבוכה יותר מתמיד.
    "אישור כניסה זמני. מה מספר אישור הכניסה שלך?" דרש הש"ג.
    "אין לי אחד".
    "מובן שלא. לרמטכ"ל יש אחד. מהו מספר האישור שלך ומספר היחידה?"
    "כולי מבולבלת. איני יכולה לעזור לך. אמרתי כבר שלוש. האם אצטרך להגידארבע?"
    "אה. יחידה 3, מספר אישור 4. נראה כי את חשובה מאוד עם אישור כניסה כזה נמוך.הייתי צריך להבין מייד כמה את חשובה ממצב הבלבול הקיצוני שאת נמצאת בו. הנה האישור הזמני שלך, היכנסי בבקשה".
    עליסה הדביקה את פיסת הנייר המקומטת לשמלתה והמשיכה במסדרון. פחות ממטריםספורים ממנה ראתה ארנב. הוא היה לבוש במדי ב משומשים ונראה לחוץ למדי.
    "מה קרה?" שאלה עליסה.
    "אני מאחר! אני מאחר!" צעק הארנב בעצבנות בעודו מציץ בטבלת גנט המשופצרת היטבלכיסו.
    "מאחר למה?" שאלה עליסה.
    "לתאריך הסיום. אני אחמיץ את התאריך. יש לי תאריך סיום ולא אצליח לעמוד בו".
    "ובכן, אם הוא כבר הסתיים אין אפשרות לעשות דבר. למעשה, הוא לא יברח. אניבטוחה שכמה זמן שייקח לך לא ישנה דבר".
    "אינך מבינה דבר. הכל אורך יותר ממה שלוקח באמת. אין זה משנה מה אתה עושה, כלעוד אתה מסיים עד לתאריך, וזה תמיד אינו אפשרי".
    "אם תמיד אי אפשר, מדוע שיצפו ממך לעשות זאת?" כמעט מייד התחרטה ששאלה. האם זהיהיה מבלבל כמו אישורי כניסה?
    "אבל זה כה פשוט. כדי להתקדם, צריך יעד. כל יעד ישמש. הוא רק צריך להיות בלתיאפשרי להשגה. כדי להניע את החיילים, צריך לעשות את היעדים אתגריים מאוד. זהרק כדי להתחיל את תהליך האיכות הכוללת, את מבינה. לאחר מכן, נמשיך בדרך הנכונהעד להשגת מטרתנו. לתאריך אין משמעות כלשהי, צריך רק לעמוד בכל אבני הדרך. ".
    "אבל, אם היעד בלתי אפשרי, ואין לו משמעות, מדוע שננסה להשיג אותו. האם לאיהיה פשוט יותר קודם להחליט מה צריך לעשות ואחר כך לחשוב כיצד מגיעים לשם?"
    "ברור כי לא הבנת את התהליך. כבר אמרתי כי אני מאחר ולכן ניתן לעשות רק דבראחד".
    "להזדרז ולמהר?" שאלה עליסה, מנסה להציע ולא לשאול.
    "לא. לא. לא. דיון. בואי ונמצא את הרע"ן הלחוץ ומספר רמדי"ם מעונינים,מובטלים או משועממים".
    "אבל דיון ייקח זמן רב. איני חושבת שנותר כלל זמן לבזבז".
    "לא נכון. כל מה שצריך לעשות הוא למצוא חדר דיונים. יש לנו רבים מהם שם".הצביע הארנב על אגף מפואר וחדש של הבניין, שניכרה בו השקעה רבה.
    "אבל", העירה עליסה, "החדרים האלו מלאים באנשים. לא עדיף אם נמצא חדר ריק?"
    "מחשבה טיפשית. אם אנו רוצים למצוא את הרע"ן הלחוץ ומספר רמ"דים לדיון, מדועשנחפשם בחדר ריק? בכל מקרה, לעולם אי אפשר למצוא חדר דיונים ריק".
    הארנב הוליך את עליסה לחדר הדיונים הגדול והמלא ביותר. עליסה מייד הבחינה כיפח האשפה מלא למדי בכוסות חד פעמיות ונורות מקרן שקופיות. ברור היה כי האנשיםבחדר שוהים בו זמן רב למדי.
    בראש השולחן ישב איש, לובש לבוש משעשע וכוכבים על כתפיו.
    "מדוע", לחשה עליסה לארנב, "לובש האיש הזה כוכבים לכתפיו? מיהו?"
    "אני הרע"ן הלחוץ", ענה האיש מקצה השולחן ששמע אותה לוחשת. "אני אשמחלהיפגש אתך ולהסביר לך מדוע אני נראה כך, אך נושא זה אינו על סדר היום".
    "מדוע שלא נשנה את סדר היום?" שאל אדם שנחבא בפינה.
    "האם זה נושא לדיון נוסף?" ענה הרע"ן.
    "האם מה נושא לדיון נוסף?" השיב אדם שלישי. "הסיבה לכוכבים, או שינוי סדרהיום?"
    "מדוע שלא נדון בזה בנפרד?" שאל אחר.
    "האם כולם מסכימים שאלו כל הנושאים שעלינו לענות להם?" שאל הרע"ן הלחוץ.
    "נראה שכן. " הגיב האיש מהפינה. "האם יתכן כי יש לנו סדר יום נסתר?"
    "אבוי!" החל הרע"ן הלחוץ, הבעת דאגה על פניו, "מישהו שוב החביא את סדר היום!בוא נראה האם נוכל לפתור את הנושא במאמץ משותף".
    "אני רוצה להעלות לדיון את נושא סדר היום החסר. מאחר שלא נוכל לקיים דיוןמועיל ללא סדר יום, על כולנו מוטלת המשימה למצוא אותו".
    "אבל", אמר קול מהפינה, "מי יוביל נושא זה?"
    "אם יש לנו פריט לפעולה כאן?" שאל משתתף נוסף.
    "האם מישהו מהנוכחים מוכן לנהל את זה?" שאל הרע"ן המשוגע.
    "מי העלה נושא זה במקור?" שאל אחר.
    "ובכן", ציין הרע"ן, מצביע על עליסה, "הייתי אומר כי זה נושא לטיפולך".
    "איזה נושא? לי אין נושאים". ציינה עליסה, ממוללת בעצבנות אל אישור הכניסההזמני. "רק שאלתי שאלה פשוטה".
    "לא נוכל לקבל זאת", הכריז הרע"ן. "אנו צריכים תאריך."
    "אבל", החלה עליסה, נזכרת בדברי הארנב על תאריכים, "תאריך אינו אפשרי".
    "לפחות נבקש ממך תאריך אשר בו תוכלי לתת לנו תאריך לתאריך" ציין האיש מהפינה.
    "איני בטוחה שאוכל לעשות זאת", פתחה עליסה, "מאחר שאיני יודעת לשם מה צריך לתת תאריך. יש לי בעיה להבין מה אתם רוצים".
    "אין לא יכול, יש לא רוצה". ענתה לה מקהלת קולות, והאיש מהפינה לחש לעצמו,"לנו אין בעיות, רק סיכויים".
    "אבל ברור", הכריז הרע"ן הלחוץ, "כי עלייך לעשות את הדבר הנכון בפעםהראשונה".
    "כן, כן!" התלהבו הנוכחים, "איכות כוללת! שיפור מתמיד!".
    "עכשיו, מי רושם?" שאל הרע"ן. "אנו צריכים לסמן נושא זה לפעולה כדי שנחזורלדון בו מאוחר יותר".
    "אבל ברור שאיננו יכולים לעסוק בזה לפני שנבהיר פגישה של מי זו?"
    "נסכם זמן אחר לדון בנושא זה?" שאל אחד הרמ"דים.
    "מי ינהל את זה?" שאל אחר.
    ואז, הציע אחד הקצינים הצעירים, "ניקח הפסקת קפה ונדון בזה בארבע עיניים".
    בהיותה הקרובה לדלת עליסה הייתה הראשונה לעזוב. בזריזות נמלטה במסדרון, ורצהבמעלה מסדרון המדרגות הראשון שנקלע בדרכה, בניסיון המלטות נואש מהשיגעון.
    כאשר פתחה את הדלת, המראה שנגלה לעיניה גרם לה לחשוב כי אולי מוטב היה לחזורלפגישה. סביב לשולחן, נראה היה כי ישבו קלפי משחק, כל אחד לבוש במדים ירוקיםאו אפורים. על כתפי כל אחד היו סמלים שהזכירו לעליסה חרבות מצולבות.
    "הסירו את ראשה!" צווחה מלכת הלבבות שישבה בראש השולחן. עליסה הבחינה כילמלכה, נוסף לחרבות, היו כוכבים על כתפיה. משום מה, גרם לה הצרוף לחששות.
    "מדוע רוצה את להסיר את ראשי?" שאלה עליסה. כעת הייתה מעבר לבלבול.
    "הוא אינו עונה על הדרישות המבצעיות שלנו, אינו בנוי בתקן צבאי, לא עבר מבחניקבלה במפעל או בשטח ואינו מודרני", השיבה המלכה, בטון מפקד וסמכותי.
    "בנוסף", העיר הקלף שלצידה, "אנו בתקופת קיצוצים ועל כל אחד לתרום את חלקו".
    "הוא מתאים לי בדיוק. ". השיבה עליסה.
    "את מהנדסת או מה?" שאל שבע תלתן.
    "לא. אני עליסה. מי אתה?"
    "מפקדה". השיבו בהרמוניה מופלאה חמישים ושניים קולות.
    "ומה אתם עושים?" שאלה עליסה.
    הייתה שתיקה קצרה כאשר בה, כל קלף סדר את כומתתו, בדק את שעונו ,קשקש על היומןהאלקטרוני שלו ובדק הודעות בסלקום. אז, אחד אחר אחד, פנו הקלפים והתבוננו במלכת הלבבות.
    המלכה כחכחה בגרונה, סדרה שנית את כומתתה והסתכלה ישירות בעליסה. "אנו מתוויםאת החשיבה האסטרטגית שתוביל את הצבא למאה הבאה".
    "אה," אמרה עליסה, "אתם מחליטים אילו מערכות צריך לשדה הקרב העתידי!"
    "או לא!" הגיבה המלכה, "זה ברמה הטקטית. אנו מרגישים שעבודתנו היא לפתח אתהראייה ארוכת הטווח מעבר לתוכנית החומש באמצעות תגובות נאותות ובניית אבניהיסוד".
    "אתם מפתחים ובונים מערכות", אמרה עליסה, עתה בטוחה בעצמה.
    בבת אחת, כל יושבי השולחן פנו הסתכלו בה בהבעת פנים גועלית שהזכירה לה כיצדנראה ילד קטן לאחר הפעם היחידה שהוא מנסה לאכול מקקים מתים.
    "לא... זה עוד יותר ברמה הטקטית". שרה מקהלת הקולות.
    "לא! לא! " צעקה המלכה. "עדיין אינך מבינה. אנו מעריכים את הצרכים העתידים לפי מדדי התנהגות השחקנים הראשיים בשדות הקרב הנוכחיים. לנו יש את החזוןהניהולי".
    "אני מבינה". אמרה עליסה, "אתם מטמיעים את המערכות אצל הצרכנים".
    עד עכשיו כל הקלפים הצטרפו למקהלה, "טק-טי!, טק-טי!" והרעש היה חזק מדי.
    המלכה רתחה מזעם וחזרה לדרישתה המקורית. "הסירו את ראשה! כרתו אותו!"
    "חכו!" דרשה עליסה. "אני חושבת שאני מבינה. אתם כולכם אחראיים לניהול משאבים דינמי ודחיפת פתרונות יצירתיים בחלון ההזדמנויות של העשור הבא עבור שחקני המפתח במערכת ואלה שיבואו, המשמשים כמכפילי כוח לתגובה מהירה בעזרת ראייה נכונה ועקרונות מפתח אסטרטגיים לטווח הארוך!"
    עליסה תהתה אם יש צורך שתוסיף דבר מה בזמן מחיאות הכפיים הסוערות. נראה היה להכי תשאיר את המצב כמות שהוא לפני שיגבר בה הדחף להקיא.
    "כן!" התלהבו הקלפים, "זה בדיוק נכון!"
    "וכיצד, אמרו לי בבקשה, זה מוצא לפועל?" שאלה עליסה בשעה שחיפשה את יציאתהחירום הקרובה ביותר, מקווה שראשה יישאר מחובר אליה זמן מספיק שיאפשר לה להימלט.
    "אנו קוראים לזה ישיבה".
    "ומה זה יכול להיות?" תהתה עליסה.
    "ישיבה", החלה המלכה, בו בזמן שעליסה מבחינה בדלת משמאל לשולחן, "הינה סוג של דיון עבור אנשים חשובים".
    "דיון???!!!" צרחה עליסה, "לא עוד דיון!" ומיד, לא חוששת יותרלראשה, זינקה לדלת, תקוותה היחידה להגיע לדלת לפני שסדר היום יתנגש במקרן. ברגע האחרון,עברה בדלת כאשר נדלק מקרן השקופיות. הרעש האחרון ששמעה היה זמזומו של המאוורר.
    חסרת נשימה עברה עליסה בדלת שסומנה בקו"ם ומשם לעולם האמיתי
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/07 19:49:
      זוכר את זה, מעולה.

      ארכיון

      פרופיל

      אסף רזון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין