שלום רב,

קראתי בעיון את הבלוג ברגשות מעורבים.

עשיה מוסיקלית מרובה - זה תמיד משובח.

לגבי קהל וסיכויי פרנסה - כאן העיקר הוא (מעבר לרמת הנגינה ואיכות המוסיקלית) - שיווק נכון של המוצר.

בכוונה אני מקצין וקורא לילד בשמו.

אני עצמי גר בגליל (פריפריה) ויש כאן באמת קהל שצמא, והוא יגיע וגם קהל של תיירים מהמרכז, אם נדע להעביר לו את המסר.

קונקרטית - אני עצמי נמצא בקשר מוסיקלי עם מספר מוסיקאים טובים  מהגליל שגם הם צמאים להופיע.

אשמח לקשור מספר חוטים ולנסות ליצור תוכנית המפגישה את מוסיקאי המרכז ביחד עם מוסיקאי הגליל וליצור סדרת קונצרטים בגליל לטובת כל הצדדים.

אשמח גם לשתף את כל מי שמעוניין - בשוברטיאדה ובברהמסיאדה שאני רוצה לארגן בגליל בחודשים הקרובים...

לשרותכם בהתנדבות -

איל מלכינסון 0524291887

eyal.malkinson@gmail.com

אני בהחלט מסכימה עם הדברים.

מנסיון, כאשר הופעתי בפריפריה ראיתי צמא גדול ורצון ללמוד ולהאזין למוסיקה.

ייתכן ואתה צודק, וההיצע באיזור המרכז עצום, אך יש אמנים רבים שמוכנים להופיע גם בפני קהל מועט, אם המטרה מקדשת את האמצעים- כלומר להביא בפני הקהל מוסיקה מיוחדת שאיננה מנוגנת בדרך כלל, מוסיקה מקורית,ועצם הדיון אם הם צריכים להופיע ולשמח את 20 האנשים שהגיעו ויצאו מאושרים מאותו קונצרט.

ולעצם השאלה מהי רמת אותם מופעים/קונצרטים ואם יש צורך בסינון- זו שאלה לא קלה. בעבר, בעידן של טרום- פוסטמודרניזם היו סמכויות והייתה הגדרה מדוייקת יותר של  קאנון. היום הכל הולך, ולכל יוצר/מבצע יש זכות קיום אם יש לו קהל, תלוי באיזה אולם כמובן. גם באינטרנט המצב דומה, ולכן קשה מאד להעריך איכות, אלא רק על סמך ידע וניסיון. חומר לדיון הבא:)

תודה מיכל על התגובה,

מסכים איתך לחלוטין בעניין טיפוח קהל וחינוך מגיל צעיר וגם עוסק בכך בשטח,

אולם מעברלבעיית מיעוט הקהל-  אני סבור שכעת גם הקהל שקיים הולך לאיבוד מול ההיצע האינסופי.

זה חלק מתרבות של שפע מוגזם - בדומה למה שקורה לך מול מדף היוגורטים לדוגמא בסופר מרקט כמו

מגה, מרוב היצע אתה כבר לא יודע מה אתה רוצה לקנות...
לעומת זאת כשאתה פונה לפריפרייה אתה נתקל בבעיות אחרות - חוסר בתקציב מספיק וחוסר נכונות של

רכזי תרבות להמר על חומר איכותי מול הקהל שלהם

אבל את הדיון הזה כבר נשאיר לפוסט אחר

העלית נקודה חשובה מאד לדיון, ואף כואבת.

מספר האמנים - ההיצע גדול תמיד יותר. מצד שני כמות הקהל , כשמדובר בקונצרטים או כל מופע אמנותי- איכותי הולכת ומצטמקת.

אני מניחה שזו תופעה שקיימת בכל העולם, ולדעתי הכל מתחיל בחינוך. ילד שמנגן, שלומד במסגרת של קונסרבטוריון, שמאזין לקונצרטים, יעשה זאת גם בעתיד.

כשמדובר בקונצרטים קאמריים או רסיטלים, יש חיוב בכך שאולמות מסויימים פותחים את שעריהם בפני אמני "פרינג'", אך אז האחריות להביא את הקהל היא של האמן, וגם יחסי הציבור. מכאן שהיום יותר מתמיד, האמן אחראי לניהול הקריירה שלו מכל הבחינות , חוץ מכמה יחידי סגולה.

חומר למחשבה..ולעשייה

*