בפתיחת הכנס אמר דניאל בקר (ממארגני הכנס ואחד המרצים) כי שאיפתו היא שיום העיון יציג גישה ששונה בטון ובאופי מהגישה נושאת הנימה המלנכולית ששולטת בדרך כלל בדיון אודות מחצית החיים. מטרה נוספת שהציב בקר ליום העיון היתה לתרום תרומה לנושא שהדיון בו מועט יחסית - מהו אופיו של הטיפול באדם שנמצא במחצית חייו ואילו שאלות ונושאים הדבר מזמן ומעלה הן מצד המטפל והן מצד המטופל.
הכנס הורכב מחמש הרצאות שהתמודדו עם הנושא מפרספקטיבות שונות: הראשונה היתה הרצאתו של קרלו שטרנגר שניסה למצוא מוצא לסתירה לכאורה בין שתי עמדות מקובלות בנוגע לאמצע החיים מצד אחד, עמדה שרואה תקופה זו כתקופה בה הולך וגובר הפיכחון והצלילות בנוגע לחומרים שמרכיבים את חיינו. מצד שני, עמדה שגורסת שאיננו מסוגלים להתמודד עם חרדת המוות ישירות ולכן אנו זקוקים לאשליה שתגן עלינו מפניה. מעמדה זו עולה הטענה שלמעשה עם הקרבה ההולכת אל המוות הצורך באשליה ילך ויגבר. ההרצאה השנייה היתה של רות נצר על אמצע החיים מפרספקטיבה יונגיאנית ועל המשימות השונות שתקופה זו מזמנת. אחריה עלה דניאל בקר שהיה ממארגני האירוע ודיבר על תקופת אמצע החיים מזווית של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית. ההרצאה הרביעית היתה של אירית קדם שדיברה על אמצע החיים מפרספקטיבת התיאטרון. קדם תיארה מחזות שונים שעוסקים ביציאה למסע חיפוש עצמי של גברים באמצע חייהם (פר גינט, פונדק הרוחות ועוד( והתייחסה גם להבדלים המגדריים בהתמודדות עם אמצע החיים. אחרונה דיברה אילה מלאך פיינס. הרצאתה עסקה בשחיקה בעבודה ובשחיקה בזוגיות באמצע החיים. גם בהרצאה זו תפס העיסוק בהבדלים מגדריים מקום נרחב.
ככלל הכנס היה מעניין מאוד, אולם לא אחיד ברמת ההרצאות. מספר בעיות טכניות העיבו לעיתים על הנאה שלמה מההרצאות ורמה שונה של יכולת לעמידה על במה ולרגישות לקהל השומעים בקרב המרצים הביאה לכך שהרצאות מסוימות זכו להקשבה רבה ואילו אחרות לתשומת לב נמוכה משמעותית. מעבר לכך האכסנייה היתה מכובדת (בית השחמט ברמת אביב), אם כי מעט סוריאליסטית (קיים פער מסוים בין עיסוק בשחמט ובין העיסוק בשאלות פסיכולוגיות, רגשיות וחווייתיות). הכיבוד היה טעים והאווירה הכללית נעימה.
בפוסט הבא ארחיב על הרצאותיהם של שטרנגר ושל בקר שהיו לדעתי ההרצאות הטובות ביום העיון. במידה ותהיה דרישה מקהל הקוראים הוירטואלי אשמח להרחיב גם על הרצאות נוספות.
|