"מה תאמר לנער כאשר הוא בן 50" - הגישה האקזיסטנציאלית באמצע החיים בחלקה השני של ההרצאה הציג בקר את נושא אמצע החיים מבעד לעדשת הגישה האקזיסטנציאלית. את זאת תוך שימוש בארבע הקטגוריות המרכזיות של החיים או ארבעת נושאי ההתמודדות המרכזיים שמציג יאלום בכתביו על פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, ואלו הן: ההתמודדות עם המוות, נושא היעדר המשמעות הנתונה בחיים, בדידותנו הבסיסית ונושא החירות. כיצד נראים ארבעת נושאים אלה בפרספקטיבת אמצע החיים? לדעת בקר באמצע החיים מגיעים להכרה כי מנגנוני ההגנה כנגד פחד המוות (עמדה אומניפוטנטית מצד אחד או עמדה שמשליכה את יהבה על מציל אולטימטיבי מצד שני) אינם יעילים ובתקופה זו ההכרה במוות, בסופיות ובמוגבלות הופכת צלולה יותר ויותר.
היעדר המשמעות הנתונה בחיים עשוי להביא צעירים לאמץ מצד אחד היצמדות נוקשה למשמעות צרה או לחילופין לאמץ עמדה של ציניות וניהיליזם בבחינת היעדר משמעות טוטאלי והיעדר מאמץ להבניית משמעות. כמו כן, צעירים מחפשים לא פעם אחר משמעות קוסמית שתנחה את בחירת דרכם "מהי משמעות החיים", ולעומתם, המבוגרים במחצית חייהם מחפשים אחר משמעות פרטיקולארית יותר "מהי משמעות חיי". מבחינת האימפליקציות לטיפול טוען בקר, כי ניסיון המטפל לערער על קיומה של משמעות אוניברסאלית מול מטופל צעיר יוביל לרוב להתנגדות מיותרת והינו לא פעם עקר. לעומת זאת, מול המטופל במחצית החיים ערעור שכזה מצד המטפל עשוי להיות בעל השלכות פוריות מאוד. נושא הבדידות זוכה גם הוא להתייחסות שונה אצל צעירים ואצל אלה שבמחצית חייהם. לא פעם בעבודה עם צעירים זוכה האינטימיות למעמד של אידיאל פסיכותרפויטי וכן לרוב מושם דגש רב על סיוע בתהליכי סוציאליזציה. לעומת זאת, בעבודה עם מבוגרים במחצית חייהם עולה כנושא המודעות הגוברת להולכת לבדידות הבסיסית, שאינטימיות מהווה מגן חלקי בלבד מפניה. פנייתו המוגברת של האדם במחצית חייו פנימה (interiority ע"פ נויגרטן) והצורך להיות לפתע הורה של עצמך (עקב מות ההורים), מובילים גם הם להבנה מתפתחת והולכת שלבדידות יש רק פתרונות חלקיים. החירות והאחריות שמתלווה אליה היא נושא שההתמודדות עמו עשויה לנוע בין "מנוס מחופש" בלשונו של אריך פרום לבין עשייה קומפולסיבית. עם המעבר לאמצע החיים ניכרת יכולת גדלה והולכת לקבלת "הצל" בשפה היונגיאנית, וכן לתעדוף של בחירות מתוך נכונות גוברת והולכת של לקיחת אחריות וקבלת עמדה של האדם ככותב סיפור חייו. בקר טוען גם שבעוד שצעירים נוטים יותר לפצל בין רע וטוב ובוחרים בטוב, הרי שהמבוגרים מפצלים פחות, מוכנים לקבל יותר אחריות גם על מחדלים ומכירים במידה רבה יותר במורכבותן של פעולות שמכילות לרוב בחובן אספקטים של טוב ורע באופן שלוב. את הרצאתו סיכם בקר תוך שימוש בשלושה מיתוסים: סיזיפוס, טנטלוס ופרומתאוס. סיזיפוס כמיתוס אודות עשייה שאינה מובילה למטרה, טנטלוס כמיתוס אודות תשוקות אשר אינן באות אף פעם על סיפוקן ואינן יכולות לבוא על סיפוקן ופרומתאוס כמיתוס על סבל שאינו מסתיים ואינו נפתר לעולם. על פניו פסימי למדי (ובקר אף זכה להערה בנוגע לכך ממאזינה בקהל), אולם לדעתו הכרה והתמודדות עם עמדות אלה עשויה להביא דווקא לצמיחה במחצית השנייה של החיים.
הסקירה פורסמה לראשונה באתר פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy.net/temper_articles.asp?t=0&id=2160
|