מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
אין גבול לדמיון
האנקדוטה הבאה יכולה להיות דמיונית, אילולי שמעתי אותה ממי שהיה נוכח פיסית בהתרחשות. בוריס זיידמן, שכתב את ספר הביכורים הנפלא, "המינגואיי, וגשם הצפורים המתות", התיישב להקריא ספר לאחת מבנות משפחתו. כעבור זמן מה, שמה אשתו לב לכך שאינו מביט בספר. הוא, פשוט, המציא את כל הסיפור, בלי להיעזר ב"קביים" של טקסט מודפס.
למי שטרם קרא - הנה אחת הכתבות על הספר:
http://www.text.org.il/index.php?book=0701013
יש לי מחשבות עגומות על חברה בה המבריקים, ובעלי הדמיון נאלצים לרתום את יכולותיהם הוורבליות לקופי רייטינג... |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני. המינגווייי מופיע בשם הספר, תרצה או לא.
ספר מרתק. בעיני הוא כישרון גדול, מקווה שימשיך. (אין צורך ב א' בהמינגוויי)
פשוט תגובה לעניין, גם אני, דרך אגב אהבתי וכיכבתי!
ראשית, תודה על הכוכב והתשובה המעמיקה.
מובן שהקופי רייטינג 'ממקצע' (אם זה מקצועך), וכל מה שאפשר לומר נאמר כבר בזכות הקשר בין אמנות לרעב.
שמעתי כבר אבחנות על כך שאימפרסיוניזם יפה יותר על בטן ריקה...
מקווה שזה לא תנאי הכרחי.
מיושבת בדעתה....למה נפלת לעגמומיות...:(
כפי שאמרת פעם הפטרונים של האומנים הייתה הכנסיה ואני גם אוסיף-מלכים,דוכסים וסתם אנשים פרטיים בעלי ממון...
נכון שיש משהו מתסכל בכך שאי אפשר לשבת וליצור אומנות במצב של נחת כלכלית ורוגע נפשי ובמנותק מכל אלו...
ומצד שני,יש היום בהרבה יותר אפשריות ופלטפורמוט לאנשים לבטא את עצמם...
הכל נזיל ומשתנה תוך כדי תנועה זו תמונת הימים....
התרופה לכל אלה (אם זוהי בכלל מחלה, או מצבה הקבוע של האומנות ברוב חלקי העולם),היא פירגון בין היוצרים...אחווה אחים לנשק,אין את זה בכלל ובגלל זה נותר לנו קודם לטעון נגד עצמנו...
כל אומן שטיפה מצליח מפחד על המקום שלו כתוצאה מכך מפחד לפרגן וברוב המקרים גם האומנות שלו מתדרדרת מכיוון שהוא נהפך מנותק ולא פתוח לשום שיח אומנותי או פרגון חברי.
ומצד שלישי,יש בזה משהו מאתגר בלהילחם והקופי רייטניג גם ממקצע לא?
אהבתי וכיכבתי(:
לפני ש'אפוסטרוף' ואחריו 'למירה' יצאו להגנתי, רציתי להבהיר 'מה היה לו לומר'. בוריס זיידמן ניותן קול לעלייה ממנה בא, אלה שעבדו כ'כ קשה על הוואה עד שלא תבחין בהם. בנו. גם אני משם, ולא היית מבחין - כולנו מוסווים היטב, כמו שתראה בתגובות כאן.
למי שלא ראה את 'הקונפורמיסט' -
בודדים הם אלו שאינם כאלה, לצערי.
לפעמים הם אלו שמבהירים לנו - מה לא נכון לנו !!!!
מירה
לפני הקידמה והופעת הרשתות החברתיות והרבה לפני שכל דיכפין יכל לפזר מפניניו בכל שעה משעות היום,
לפני שניתן היה להתפרסם ב - ויראל וורד-אופ-מאוס וויי -
אכן המבריקים, ובעלי הדמיון יכלו להתפרסם לאט ובביטחה,
ולהתפרנס בכבוד,
או לא להתפרנס בכלל
וגם זה היה בכבוד.
היום הקמצוץ הזה של המבריקים באמת נבלע
בתוך מסה שמזמן פסקה מלהיות רק קריטית
מה גם שרובם הולך לאיבוד בטכנולוגיות המאפשרות לכל אחד
ולא בהתאם לקישוריו הוירבאליים בלבד, לעסוק בקפה רייטינג...
אותי מסקרנת דווקא הסוגיה, האם אז היו פחות מבריקים שהתפרסמו,
או שהיום יש פשוט הרבה יותר בינוניות שממסכת
ושאינה מאפשרת לנו את הזיקוק הנדרש לגעת בעיקר.
ועדיין, יש תקווה, על אף הקידמה
מרביתנו יכולים לזהות את היהלומים עוד לפני ליטושם, בשעה שנתקלים בכאלו.
למשל
כאן.
עכשיו את תיאלצי להסביר לי. אני מכיר את הביטוי, ויודע שאנשים מזדרזים להשתמש בו, אבל מה זה בדיוק "היה לו מה לומר", ואיך זה קשור לפרסום ספר?
אם זה לא נסיון להתפרנס, אפילו קצת, או לפחות להתפרסם, למה הוא טרח להוציא אותו לאור?
כל סופר היה רוצה להתפרנס מכתיבה.
נשמע רעיון מדליק...ועכשיו כשאני על תקן מובטל עם הרבה זמן פנוי להגיגים אני מחליף דעות עם עצמי אולי כדאי לפתוח איזה קפה קטו של עצה בשקל שבו בנוסף על כוס הקפה ההכרחית נביא ונחליף גם התחלות של פתוח רעיונות וטקסטים לכל מיני כיוונים.
ברוכה הנמצאת.
התכוונתי שהמשק הישראלי הוא משק קטן. אם בארה"ב או בצרפת נגיד אחוז בודד מהצרכנים הרלוונטיים קורא את הספר שלך או שומע את המוזיקה שלך, אתה יכול להתפרנס כאמן. כאן אתה צריך למצוא אמצעים נוספים להתפרנס. זה הבדל מתמטי של אוכלוסיה, לא הבדל תרבותי.
תודה על הכוכב, וברוך הבא.
לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך.
'שולה', את מתארת מצב בו מגבלה נעשית יתרון. איזה יופי!
וכן, הספר מומלץ.
עשית לי חשק לקרוא את הספר הזה.
אגב, זה מה שעשיתי הרבה בילדותי: הסתכלתי בספר והמצאתי תוכן בלי לראות אף אות. כי הייתה לי ראייה גרועה ודמיון מעולה. :)
וגם אנכי,
מאותה התפוצה.
מה, לא ידעת ?
נסיך, תודה על הכוכב.
תודה על הקישור.
מי זה 'הם'? נולדתי במוסקבה, אתה יודע...
והחזות שלי - כולל תעודה בעריכת לשון, העדר מבטא, לוק מקומי - הם צבעי הסוואה.
בוריס הוא גיבור תרבות שלי, בהיותו אנטי גיבור.
נסיך, הנחה שיש 'הם' ו'אנחנו'... ותודה.
מיכל, זו חשיבה מסוכנת.
כך נולדת הקונפורמיות.
ראית את 'הקונפורמיסט' של ברטולוצ'י?
מממ... מיכל, כך נולדת הקונפורמיות. ראית את 'הקופורמיסקט' של ברטולוצ'י?אילה,
תודה על הכוכב והאמפתיה.
צודקת במחשבות העגמומיות
פספוס של מוכשרים וטובים.
ומה עם שילוב בין השניים? אחד לנשמה ואחד לכיס?
הם עוד ישתלטו עלינו ...
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/547/661.html
מצטרפת למחשבות העגמומיות האלה שלך...
תודה על הכוכב.
וסאחה על התמונה, היא מכוונת למשאלת הלב שלך - 'לפרוש כנפיים ולעוף מכאן'.
רונית,
תודה שעזרת לי להגיע למספר הכוכבים העגול, 1200.
ואם גרמתי לך לתהות, עשיתי את שלי.
כמובן שהתגובה הראשונה ממורנינג שמה בכיס הקטן את כול התגובות שיבואו אחריה
אז לא אנסה...
גרמת לי לתהות
אכן סיפור מופלא:)
וטוב שאין גבול לדמיון,
כי זה הדבר היחידי שמאפשר לפרוש כנפים רחוק מכאן.
יוסף, תודה.
חבל לי שהמוכשרים נאלצים לעבוד בפרסום, כי שם יכולותיהם מתוגמלות, ולא רותמים את כשרונם ליצור יצירות מופת...
ברור לי שהאמנות התפתחה תמיד היכן שתוגמלה - יצירות גדולות באמת 'נולדו' בזמנו בחסות הכנסייה ועל נושאים שהיא הכתיבה.
הכל אפשרי ג'ני:).
או כמו שאני נוהג להגיד מדי פעם
שמעתי שירה צרופה מירקנים בשוק וכבר קראתי זבל בכריכות קשות.
יוסף.