•   פרק ד' - עור-פז

לאחר ההתנסות עם הכריש הכחול, דגיג ידע שדרכי האוקיאנוס פתוחות בפניו.

הוא הרגיש בטחון.

מעת לעת יצא לבדו או עם חברים לשחות בעומק האוקיאנוס ותמיד שב עם מתנה לאמו: אבן טובה או צדף עם פנינה.

 יום אחד, בשעה ששחה בעומק האוקיאנוס הוא הסתנוור. משהו בוהק סינוור את עיניו. הוא הביט כה וכה, בלש בעיניו אחרי החפץ המסנוור, ומבטו נפל על דגיגה שכמותה לא ראה מעולם: עיניה כחולות כים, ריסיה ארוכים ושחורים וכל גופה נוצץ. הדגיגה התנועעה באצילות במים וכל תנועה - זהב.

דגיג לא יכל להסיר את מבטו מהדגיגה. רצה להתקרב, להציג את עצמו, אך התבייש. הסתובב לחזור הביתה, אך חזר שוב ושוב למקום בו ראה את הדגיגה.

גם הדגיגה הבחינה בדגיג. שחייתו הספורטיבית משכה את תשומת לבה. מה נאה הוא, חשבה בלבה. אך עשתה  עצמה כלא רואה.

 וכל אחד מהם שחה לדרכו.

דגיג הגיע הביתה כולו התרגשות, אך לא אמר דבר להוריו. הוא לא סיפר כלום.

אמא-דגה הבחינה מיד בשינוי שחל בבנה הדגיג.

- איך עברה עליך השחיה לאוקיאנוס השקט? שאלה.

- בסדר גמור אמא, ענה הדגיג.

- פגשת מישהו מהמכרים? מהחברים?

- לא פגשתי אף אחד מוכר, ענה.

- מה גרם לך, אם כן, להגיע הביתה כה נרגש, עם פנים כה סמוקות?

- שום דבר, אמא.

- ובכל זאת? בני היקר, מאמא אי אפשר להסתיר דברים. אמא תמיד מרגישה מה עובר על הדגיג שלה, אמרה אמא ולטפה את דגיג ברוך.

- הו אמא! פגשתי דגיגה כל כך מיוחדת.

- איזה יופי, אמרה אמא.

- שום יופי. לא היה לי האומץ להציג את עצמי. התביישתי כל כך. לא העזתי אפילו לפנות אליה ולברך אותה.

- ואיך נראית הדגיגה המיוחדת הזאת?

דגיג תאר את הדגיגה בפרטי פרטים.

- מדוע את מחייכת, אמא, את מכירה אותה? שאל דגיג.

- דגיג יקר שלי, הדגיגה שפגשת היא עור-פז, נכדתה של השכנה שלנו. אני מכירה אותה. פגשתי אותה פעם כשיצאתי עם סבתא שלה לסידורים. לפעמים קורים דברים כל כך מפתיעים! רק לפני יומיים פגשתי את כתם-פז, השכנה, והיא סיפרה לי על נכדתה והנה אתה מספר לי על המפגש שלך איתה.  איזה צרוף מקרים!