כשקראתי לבלוג שלי "יומנו של נע ונד" התכוונתי לומר, שאני נע ונד לפעמים באופן די תזזיתי בין עניינים שונים .

אחד מעניינים הללו הוא עריכת מדור ההיסטוריה באתר "אימגו" הנחשב

הנכם מוזמנים לקרוא את מאמרי על תעשיית הסוכר בממלכת הצלבנים... או לפחות את הפוסט הזה...

http://www.e-mago.co.il/Editor/history-2872.htm

אני מודה שלולא הכרתי והוקרתי את ד"ר ענת פלד כמומחית לתקופה הצלבנית וכמדריכת סיורים מרתקים המחיים לנגד המשתתף את עולמם, חייהם, עלייתם ונפילתם של הצלבנים, לא הייתי מעיין בכלל בספרה החדש "סוכר בממלכת הצלבנים – טכנולוגיה צלבנית בין מזרח ומערב" (הוצאת יד יצחק בן צבי, 2009, 314 עמודים בכריכה קשה). לא להפתעתי, מצאתי ספר מרתק וחדשני, על נושא אזוטרי משהו - טכנולוגית ייצור הסוכר בממלכת הצלבנים.

כידוע שלטו הצלבנים בארץ ישראל במשך קרוב ל200 שנה, והקימו כאן את "ממלכת ירושלים" הנוצרית. בגלגולה הראשון, ממסע הצלב הראשון ב1099, ועד תבוסתה בידי סאלח א דין ב1187, הייתה ממלכת הצלבנים גדולה וחזקה יחסית, והשתרעה על פני שטחי ארץ ישראל לרבות עבר הירדן המזרחי.

לאחר נפילת ממלכת ירושלים הראשונה, חזרו הצלבנים לארץ ישראל שנית, במסע הצלב השלישי, ב1192, אולם ממלכתם החדשה השתרעה על רצועת חוף צרה לאורך מישור החוף, ופרט לתקופה קצרה, לא שלטה כלל בירושלים. בירת ממלכת הצלבנים השנייה הייתה עכו ותולדותיה היו סיפור מתמשך של התנוונות והתפוררות, מעבר סמכויות השלטון מהמלך למסדרי הנזירים הצבאיים – הטמפלרים, ההוספיטלרים והטבטונים, התנוונות והתפוררות שהסתיימו בנפילתה הסופית של ממלכת ירושלים לידי הממלוכים בשנת 1291.

הנטייה המקובלת במחקר היא לצייר את הצלבנים כחברה קולוניאליסטית שלא תרמה דבר לפיתוח הארץ וכלכלתה והתקיימה בעיקר מניצול משאבי הארץ על ידי הסניורים הצלבניים מחד, וממסחר בסחורות המזרח המוסלמי עם אירופה מאידך. זהו למשל התיאור העולה מספרו המרתק של יהושע פראוור – "הצלבנים – דיוקנה של חברה קולוניאלית" (מוסד ביאליק , 1986, 665 עמודים)

ענת פלד, מרצה במכון אבשלום לידיעת הארץ וביד בן צבי וחוקרת התקופה הצלבנית, התמקדה בעבודת הדוקטורט שלה בחקר הכלכלה של התקופה הצלבנית ובעיקר במה שמתגלה כענף תעשייה וייצור מרכזי – תעשיית הסוכר.

בתחום זה, מגיעה פלד למסקנה מעניינת - הצלבנים העבירו לארץ ידע, טכנולוגיה, ושיטות ייצור מן המערב ויישמו אותם בתעשיית סוכר משגשגת, ולא רק זאת אלא אף שיפרו ושכללו את מערך הייצור, הכפילו ויותר את תפוקת הסוכר וייצאו את שיטות הגידול, הייצור וההפקה, ואף ייצאו אותם לקפריסין, רודוס, סיציליה וחצי האי האיברי.

אלו מכם המטיילים בשבילי ארץ ישראל, מכירים אל נכון את נחלי ארץ ישראל – ברובם נחלי אכזב, שלעיתים מפכים בהם זרזיפי מים. לעיתים רחוקות, אחרי גשמי זלעפות בחורף גשום במיוחד, זורמים מים רבים בנחלים האלה, אולם לעולם אין הם מגיעים לדרגת נהרות של ממש.

על המחסור החמור במים אין צורך לדבר, ולכן, אולי יפליא אתכם לשמוע שבעבר היו פני הדברים שונים בתכלית.