אני מוצאת את עצמי במהלך השנים האחרונות מנסה לנווט

בזרמים של העידן הדיגיטלי. מנסה להתחבר למה שאמיתי

בעייני למה שחשוב?!

בעידן שמהלל מיתוג אישי=רייטינג, פירסום, בניית מותג וכו'...

אני נזהרת מליפול להבל המלל (מילים) מיצירת יש מאין ,

מלנפח בלון כי לדעתי בסוף הוא מתפוצץ או שיוצא לו האויר.

אני בהחלט שותפה "למשחק" אני לא רק יושבת וצופה  בוחרת

את המינון שמתאים לי ומשתדלת שמה שיצא יהיה אמיתי לפחות מבחינתי.

זה לא סותר את הצורך לביטוי אישי בתכנים אך זה לא תחליף

בעיני ליצירה אמיתית ולעבודה "קשה" (טוב לא צריך להגזים)

מלווה בתוצאות מוחשיות.

אני מאמינה בלהתחבר חזרה לאדמה, באנשים טובים,

בעצים (גם עציצים אסנתוש), בחדוות היצירה, באהבה וכן.....

בשיגרה, בפשטות ובמציאת יופי ברגיל וביומיומי, ביושרה

ובאמת הפנימית שלי כאדם וכמעצבת.

אני זקוקה לכל זאת כדי להרגיש שהמציאות אינה רק

בניית "הדמיות" ודמויות וירטואליות. שאנחנו לא מאבדים קשר

למיומנויות ואומנויות בסיסיות של עבודת כפיים. 

שכוחנו עדיין במותנינו לא רק במקלדתינו ...

במה אתם מאמינים?