כותרות TheMarker >
    ';

    www.editor4u.co.il (האתר שלי)

    עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית - חגית רוטשטיין

    ארכיון

    עברית קשה שפה

    11 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 12:43
    עברית קשה שפה 

    מאת: חגית רוטשטיין – עריכה לשונית וכתיבה עיתונאית     www.editor4u.co.il 

     

    כמה ישראלים היום מבינים את עגנון כמו את אתגר קרת? כמה מבינים את התנ"ך? האם קיימות שתי שפות של עברית? מסתבר שכן. האם "חשכו עיניו" יפה יותר מ"נהיה לו חושך בעיניים"? לאו דווקא.

     

    הבלשן פרופסור גלעד צוקרמן אומר, כי כיום השפה המדוברת היא העברית הישראלית שגילה 120 שנים. לדבריו, את הישראלית המדוברת אף אחד לא צריך ללמוד כי היא נרכשת באופן אוטומטי. לעומתה קיימת השפה הכתובה, שהיא המיתוס, הקונבנציה החברתית, שפת הספרות. צוקרמן טוען, כי הדובר הישראלי לא טועה בדברו "ישראלית", שכן הדקדוק אכן קיים, אך זהו דקדוק שמקורו בראש הדובר ולא באקדמיה. עוד הוא מוסיף, כי אל לנו לכפות את הדקדוק העברי על השפה הישראלית.

     

    ישנם גופים רבים שהם מכווני לשון, כמו המורים, האקדמיה, רשות השידור ועוד. וכיצד אלו מתמודדים עם העברית הישראלית? העברית המשודרת למשל מתקרבת לעברית המדוברת גם מבחינת הגיית המילים, ואם נתייחס לאקדמיה ללשון העברית, נראה כי תפקידה לכוון את השפה לפי טיבעה, והיא אכן קשובה מאוד, שכן "אם אי אפשר לנצח אותם, נצטרף אליהם".

     

    אז מה נעשה עם האמירה השכיחה והכל כך צורמת "עשר שקל"? אכן, קיים ויכוח ישן אם כדאי לעזוב את הדקדוק המגדרי ולאחד את הזכר והנקבה לפורמט אחד. אני מניחה כי צוקרמן יאמר שזה לא שיבוש, שזו עברית ישראלית. אולי הוא צודק, אבל באזניי האמירה הזו נשמעת נוראה.

     

    העברית הישראלית זוכה אצלי ליחס אמביוולנטי. מצד אחד, אני מאמינה שהעברית הישראלית היא פורצת דרך, יפה, צבעונית וגם משעשעת, ודבריו של צוקרמן שהישראלית אינה שיבוש אלא עובדת לפי הדקדוק הטבעי במוח, בדרך כלל מקובלים עליי. אני אוהבת אותה, לעיתים מזהה בה עושר, לעיתים איזה ריכוך, ובדרך כלל - יצירתיות. בעניין היצירתי, דוגמה מצוינת היא יונה וולך שכתבה בעברית בלתי תקינה, שיחקה בשפה, והצליחה.

     

    מצד שני, עם כל אהבתי לעברית הישראלית, קורה שהיא מאכזבת אותי. בגלל שקיימות בה רמות שונות, יש פעמים שאני רואה בה שפה רדודה, שטחית, מונעת דיוקים ולא מאפשרת העברת דקויות. מדי פעם מצחיק אותי שישנם ישראלים דוברי עברית ישראלית המנסים לשווק את עצמם ולעשות רושם על ידי שימוש בשפה גבוהה, אך כיוון שאינם מכירים את השפה על רבדיה, תוצאת השימוש בשפה הגבוהה מגוחכת ולרוב מצביעה על בורות המשלבת יומרנות.

     

    אם אתייחס לעניין הכתיבה, לעיתים הפער בין העברית התקינה לבין הישראלית המדוברת גורם לחוסר ביטחון בכתיבה וגם לעמימות. לא פעם אני נתקלת, במיוחד בעבודות אקדמיות, בפער בין הכוונות לבין ביטוין המילולי הכתוב, כאשר הכותב מבקש להסביר את עצמו כהלכה וזה לא עובד.

      

    אז מה עושים? אם נכשיר את שיבושי הלשון, זה יפתור את הבעיה? לדעתי לא.

     

    למה בכלל התפתחה העברית הישראלית, האם ייתכן שאנו רואים יותר טלוויזיה וקוראים פחות ספרים?

     

    ושאלה אחרונה: צוקרמן טוען שישראלים רבים לא מבינים את התנ"ך. האם כדאי לתרגם את התנ"ך לישראלית?

     ימים יגידו.      
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/09 18:27:

      ישראלים רבים לא מבינים את לשון התנ"ך?
      נו, ודאי. אבל הסקת המסקנות של צוקרמן מהעובדה הטבעית הזו היא מרחיקת לכת , שלא לומר פשטנית ושגויה.
      א. האם האנגלים מבינים את שיקספיר?
      ב. האם הילדים של היום מבינים ספרים שתורגמו (או נכתבו) לפני 50 שנה? את נתן זך יבין הישראלי? ואת ביאליק יבין דובר "הישראלית" היליד כשיבקש משקה ועודף בפיצוציה "גזזיני ואגרשך, העדיפיני במילייך"? אז למה נצטרכנו ללכת רחוק עד התנ"ך?

       

      "ואבא תמיד אומר
      תעזבהו יום יעזבך יומיים
      העגלה נוסעת אין עצור.
      קפצת ממנה היום
      חלפו שנתיים
      והנה נשארת מאחור." (מאיר אריאל)

       

      העגלה חלפה, החילוני (במקרים רבים) נשאר מאחור, וקשה לו להבין. מאד פשוט. זו תופעה היסטורית-תרבותית, אבולוציה של תרבות וקיימת בכל שפה ושפה. כלל לא אופיינית לעברית.

       

      ואולי צריך לשאול עוד לפני זה:בכלל , מה זה אומר לעזאזל הביטוי המופרך "להבין את התנ"ך"?

      זה כמו להבין את האנושות בערך, או להבין את הרוח האנושית.
      גם טכנית – בתורה לבדה יש אלפי מילים - זה אוצר מילים אדיר. חלקן קשות ביותר, חלקן יחידאיות, חלקן מתארות דברים שאינם וקשה להבין מובנן, יש פרוזה או שירה ומבנים לשוניים דקדוקיים אופייניים, יש מילים שמשמעותן השתנתה לאורך הדורות וכו' וכו' וכו' ובאמת באמת קצרה היריעה
      גם הבנת המשמעות – יצירה עם עומק כה אדיר.. עומק לשוני, רוחני, דתי, אנושי… מי יכול לטעון שהוא "מבין את התנ"ך?"
      איך אפשר לומר "אני מבין את התנ"ך"?

       דבר אחרון לגבי ההצעה האוילית והמטומטמת לתרגם את התנך לישראלית (אגב, איך מתרגמים למשהו שאף אחד אינו מכיר בו?)

      איזה כסיל , אויל פשטן ורדוד יבקש לקחת את ה-יצירה של האנושות ולתרגם אותה מחדש למשהו קריא? איזו שטות ממדרגה ראשונה זו?
      אולי אם היה צוקרמן מבקש להביא נוסח קריא יותר (מעין תנך לילדים או משהו כזה…) אז ניחא. אבל ממש כתחליף?!

      אני אפילו לא מדבר על הדת ועל הקידוש של כל אות וקוצה של יוד , ועל התורה שלדתיים היא דבר אלוהים חיים – מה, נתרגם את זה?! (לדעתי, באופן חד משמעי – צוקרמן הוא אנטי-דתי ותו לא. אין שום משמעות אחרת לקשקוש הזה)

      אני לא מדבר על ההצעה האוילית להחליף 2000 שנות אוצרות לשוניים ופילוסופיים. מה תעשה עם התרגומים הישנים שאינם קשורים לישראלית אבל בנויים קומה מעל קומה מעל השפה העברית שבתנך? תזרוק את הרמב"ם לפח? וגם את עגנון שנסמך על התלמוד או ביאליק שמביא אגדה ששזורה בברייתות שמתכתבות עם רש"י והרי"ף ?
      אני בוחר חז"ל על צוקרן בלי להניד עפעף, בלי לחשוב פעמיים. איך יכול אדם לחשוב כי הוא יודע טוב מכל ענקי היהדות והאנושות לדורותיהם? או שכמובן, הוא מציע לתרגם את הספרות היהודית כולה – את העגלה העמוסה לעייפה – לישראלית?

      דביל הדיוט גמור שלא פתח דף גמרא ואינו מבין את העומקים אותם הוא מציע לתרגם מחדש – קשה שלא לראות כמה פשטני ויסלחו לי על הבוטות, לפחות במקרה זה גם כמה מטומטם הוא הצוקרמן.

      הספר הבינוני שלו (אם כי משעשע לעיתים) מלא חורים כגבינה צהובה משובחה והתיאוריה שלו רעה מאד, ולא פלא שנזרקה לחלוטין לשוליים של המחקר האקדמי המקובל.

        1/10/09 23:08:
      תודה
        1/10/09 12:47:

      אהבתי את הפוסט שלך !!!!
        18/9/09 20:27:
      שנה טובה

      - שנה של הכרות מעמיקה עם עצמי הקיים ושינוי לעצמי חדש.

      - שנה של שיפור מיומנויות תקשורת בין אישית.

      - שנה של שיפור האיכות של קשר זוגי קיים, של שיתוף פעולה והדדיות.

      - שנה של התמודדות נכונה עם משברים ודילמות.

      - ולמי שעובר את החגים לבד, שנה של מציאת אהבה.



      שנה מלאת אהבה,

      מאמן אישי לזוגיות

      acoach4u.co.il
        24/8/09 16:00:

      היי צביקה,

      באמת לא ממש דברנו על הצד הזה. פה לדעתי, יש צורך להפריד בין שני סוגי כותבים: אלו שהשפה המליצית והגבוהה זורמת מהם באופן טבעי , כמו מאיר שליו או סמי מיכאל (האהוב עליי ביותר) וכן הלאה, ובאמירות שלהם אין דבר שהוא מתיימר או עוטה נוצות לא לו. ויש את אלו, שברשותך (ועמך הסליחה), אכנה אותם ה"פלצנים" - אלו שמאחורי הפוזה שלהם אין ולא כלום. בד"כ האחרונים הם אלו שהישראלית היא שפתם, ואותם הזכרתי כמתיימרים עד כדי גיחוך. 

      תודה על תגובתך.

      חגית

        24/8/09 15:19:


      ומה לגבי הצד השני? לאמור אותם כותבים המשתדלים  בכוח להפוך את העברית הפשוטה והמדוייקת לשפה גבהה ומליצית. אלא  שלא ידברו על "שמיים מעוננים", אלא על חשרת עננים", וחלעולם לא "יזדיינו", אלא "יתנו אהבה", או "יתעלסו". לדעתי, גישה זו המנסה בכל כוח לשלוף מליצות ומילים כאילו  גבוהות מתוך ה"נפתלין"  ולכנות אותה "כתיבה  ספרותית", לא פחות ואולי אף יותר מזיקה, מאלה המשתמשים בשפה דלה מתוך בורות. שכן לאחרונים יש הצדקה: הם פשוט לא  יודעים. ואילו האחרים בדרך כלל יודעים, אך מעדיפים את  "השפה הנפתלינית", על זו החיה והמתחדשת.

        צביקה

        23/8/09 12:00:

      היי שלומית,

      כן זה נכון מאוד. אגב, גם ביפנית זה כך ואכן יש צורך להקשיב עד סוף המשפט כדי לקבל את המסר הנכון, אך האם זה מוכיח שהם סבלניים יותר/סובלניים יותר? האם לשפה יד ביצירת תרבות קשובה יותר? האם זה היה עובד בישראל? האם מבנה משפט שכזה באמת דורש יותר סבלנות? 

      ברשותך, אשוב לשאלה - האם בגלל זה או כחלק מכך הגרמנים או היפנים סבלנים יותר או קשובים יותר? נכנסנו כאן לשאלה פילוסופית מעניינת. ההיסטוריה מוכיחה שלא הגרמנים ולא היפנים הם עמים המגלים אורך רוח, הקשבה ובעקבותיה פתיחות, ואין צורך לפרט.

      אני נשארת עם המזג הישראלי,מבנה המשפט הישראלי, העברית של פעם והישראלית של היום, ועבור האחרונה- מקווה לטוב.

      תודה על תגובתך המעניינת.

      חגית

        21/8/09 11:08:

      שלום חגית,

      נהניתי מהפוסט שלך. אני גם מסכימה איתך שהשימוש נטול הכבוד אינו קשור לשפה ה"ישראלית" כהגדרתך, וגם לא לשפה ה"עילגת" כהגדרתו של נועז. לפי דעתי השימוש נטול הכבוד "ככה בא לי" רווח בקרב מי שאין בו כבוד בלי כל קשר לשפה שבה הוא משתמש.

      גם ב"ישראלית" או ב"עילגת" ניתן לעשות שימוש שמכבד את הדובר ושומעיו.

      אבל מעבר לכך, יש משהו בכל זאת בדברים הללו. כי שפה משקפת תרבות ושפה גם יכולה/ עשוייה לייצר תרבות.

       

      *

       

      בשנה האחרונה למדתי גרמנית. יש בשפה הגרמנית קבוצת פעלים מיוחדת, שכשעושים בהם שימוש יש "לשבור" אותם לשני חלקים,

      החלק הראשון נאמר כמילה אחרונה במשפט, החלק השני נאמר כמילה שניה במשפט. החלק השני עשוי להיות פועל מקבוצת פעלים אחרת, שבה אין לשבור את הפועל ובעל משמעות שונה. נוצר מצב, שאם לא מאזינים עד תומו של המשפט, עלולים להבין משמעות שונה לחלוטין ממה שרצה לומר הדובר. במקביל אנו רואים את הסבלנות להקשיב עד תום המשפט בתקשורת המילולית בקרב דוברי השפה.. שפה יוצרת תרבות.. :)

       

      ואפשר כמובן להרחיב בנושא עוד המון.. אבל אז זה כבר יהיה פוסט בפני עצמו ;-)

       

      תודה!

        18/8/09 12:56:

      צטט: נועז גולן 2009-06-23 10:38:30

      בדרך כלל אני רואה את מה שאת מדברת עליו כעילגות ולא כישראליות.

      אבל אולי ישראלית היא ההגדרה הנכונה בעצם.

      ישראלית היא שפה ללא כללים, ללא מחוייבות, ללא כבוד.

      משהו שאתה פוגש ברחוב ביום יום.

      הישראלית נהוגה בעיקר על ידי ציבור של אנשים שאינם מרגישים מחוייבות לשפה, לכלליה.

      משהו בסגנון "ככה בא לי" או "מי את/ה שתגידו לי מה לעשות".

      חברה של "ככה בא לי" לא נעימה לי.

      כך גם שפה שמתנהלת במשהו שבין תרגום קלוקל משפות אחרות (בעיקר אנגלית של סדרות זבל) לבין עיוות מילים ומשפטים כך ששיהיה קל ונוח.

      אחת מהתומכות הגדולות בקשקוש שכעת נקרא עברית או ישראלית היא הד"ר צביה ולדן.

      שנים לא שוחחתי איתה אבל בימים שיצא לי לשוחח איתה בלט במיוחד הפער שבין הסבריה וטיעוניה לביטול הרבה מכללי השפה בעת שהיא עושה זאת בשפה תקנית לחלוטין.

      פני השפה כפני הדור

      וחבל

       

      נועז יקר,

       

      ישראלית היא שפה ללא כללים, ללא מחוייבות, ללא כבוד.

      משהו שאתה פוגש ברחוב ביום יום.

      הישראלית נהוגה בעיקר על ידי ציבור של אנשים שאינם מרגישים מחוייבות לשפה, לכלליה.

      משהו בסגנון "ככה בא לי" או "מי את/ה שתגידו לי מה לעשות".

      חברה של "ככה בא לי" לא נעימה לי.

      כך כתבת.

       

      "ישראלית" אינה שפה ללא כבוד ולא צמחה מחוסר כבוד. זוהי שפה שהתפתחה מתוך העברית התקנית באופן טבעי, עם השתנות הדור. כך קורה גם בשפות רבות אחרות ולא רק בשפתנו. השאלה היא, איזה שימוש עושים בה.

      באשר לסברתך כי היא צמחה בעיקר מתוך "עשיית דווקא" ושבירת מוסכמות ("ככה בא לי" ו "מי אתה שתגיד לי מה לעשות"), לא הייתי עושה הכללה, למרות שיש בדבריך מידה של צדק, כאשר גסות רוח ובעיות בתחום החינוך, מן הסתם, פעמים רבות "שוברות את הכלים" ובמקרה זה - את הכללים.

      גם בעברית הישראלית יש לעשות שימוש נכון, כך שהיא תהיה חכמה וגם צבעונית, משעשעת ובעיקר- מעבירה מסר ברור ומושכל. מי שאינו יודע לעשות בה שימוש כזה, אכן נשמע נלעג, עילג, מתיימר. וזו כבר בעיה כשלעצמה.

      אין רע ב"ישראלית" והיא תמשיך ותתפתח מעצמה, אי אפשר למנוע זאת. האם זה רע או טוב? התשובה לא תשנה דבר בתהליך הטבעי.

      תודה על תגובתך.

      חגית

       

       

        23/6/09 10:38:

      בדרך כלל אני רואה את מה שאת מדברת עליו כעילגות ולא כישראליות.

      אבל אולי ישראלית היא ההגדרה הנכונה בעצם.

      ישראלית היא שפה ללא כללים, ללא מחוייבות, ללא כבוד.

      משהו שאתה פוגש ברחוב ביום יום.

      הישראלית נהוגה בעיקר על ידי ציבור של אנשים שאינם מרגישים מחוייבות לשפה, לכלליה.

      משהו בסגנון "ככה בא לי" או "מי את/ה שתגידו לי מה לעשות".

      חברה של "ככה בא לי" לא נעימה לי.

      כך גם שפה שמתנהלת במשהו שבין תרגום קלוקל משפות אחרות (בעיקר אנגלית של סדרות זבל) לבין עיוות מילים ומשפטים כך ששיהיה קל ונוח.

      אחת מהתומכות הגדולות בקשקוש שכעת נקרא עברית או ישראלית היא הד"ר צביה ולדן.

      שנים לא שוחחתי איתה אבל בימים שיצא לי לשוחח איתה בלט במיוחד הפער שבין הסבריה וטיעוניה לביטול הרבה מכללי השפה בעת שהיא עושה זאת בשפה תקנית לחלוטין.

      פני השפה כפני הדור

      וחבל

       

      פרופיל

      חגית רוטשטיין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות