האיור של פפי מרזל המאיירת הכי נהדרת שאפשר
אני לא זוכרת מתי שמעתי לראשונה את המשפט המנצח :"לא הבטחתי לך גן של שושנים". כנראה, עמוק בילדותי היה זה אבא שלי שהסביר לי בדרך הציורית המקובלת אז, שהחיים זו לא תוכנית כבקשתך. אני זוכרת, שמשפט עוקר ההרים הזה, הצטייר מיד במוחי עול הימים כחוויה מזעזעת של גן ענק שיש בו המון חוחים, ארוכי טווח, משוננים, שמסתירים שושנים ענוגות ,אליהן,לשוא, אני מנסה להגיע, כשמבטו של אבי :"אמרתי לך ! " מלווה אותי כל העת.
השושנים של אותו גן לא מובטח הפכו ברבות הימים לורדים. שושנים הוא שם ספרותי פואטי, ורדים הוא שם בוטאני המופיע בכל מגדיר צמחים. בעוד השושנה מדליקה את אורות האדום בחווית הצבעים הדמיונית הבלתי נעזרת, הורד מייצג נאמנה את הצבע הורוד. הצבע הורוד הוא מיתוס בזכות עצמו. כל הנשים קבלו אותו במתנה עם לידתן, וורוד הוא דגל הנשיות המושלמת המופיע בשמלות הקטנטנות של גיל התמימות, ונובט בזהירות בתוך האמביוולנטיות של התמימות הנשית בבגרות.
חשוב לציין,שהגברים ירשו בלידתם את הצבע הכחול. הוא דומיננטי במלתחה שלהם בבגרותם, אצל חלקם הוא בבחינת תלבושת אחידה (כולם זוכרים את הכחול שהדהד לרוחבה של י.ב.מ מנייר המכתבים ועד לחליפות ).
במסע מענג שערכתי בין משתלות באזור השרון נתקלתי באין סוף גירסאות של ורוד. בחנתי שלל צמחים פרחוניים, ושתלתי אותם בדמיוני זה בצד זה. דליות, פוקסיות, גרניום ומה לא בעצם, כל צמח בורסיה הורודה של פרחיו. הגינה בדמיוני נראתה רב גוונית להפליא. אין ורוד אחד דומה למישנהו, ובמניפת הורוד קיימות אפשרויות העולות על כל דמיון (וזה מדפדוף שטחי בספר צילומים של פרחים). גן של ורודים, הוא אולי כינוי נכון יותר בעיני כמגדיר צבור הנשים שחי בקרבנו במאה ה- 21. ובמקרה שלי תהיו בטוחים שהבטחתי לכם גן מופלא של ורודים.
|