כותרות TheMarker >
    ';

    שש גרטשן, שש

    לילה, אצל מיסטר קיי

    34 תגובות   יום ראשון, 7/6/09, 14:24

    נייט-טיים, אצל מיסטר קיי.

    חזרנו למקום מבטחים מעוד פאב תל אביבי בו נאלצנו להשגיח מפני בוא הפקחים, נושאי הגזרה המרושעת של ארדן-המעצבן.

    העיר שלעולם לא ישנה דווקא נמצאת בהפוגה, לבד מכמה חתולים באסיפה ליד קיוסק הזבל הירוק.

    "לא קל להיות חתול-רחוב", אני חושבת, ובכל זאת...

     

    מר קיי מצית עוד סיגריה, ומאצבעות הפלא שלו מנפיק לי ממתקים מוזיקליים. הפעם בעיקר מהסבנטיז.

     

    עראק אשכוליות, וינסטון כחול ומר קיי שר בקול.

    אני רוקדת עם עצמי,

    והעיר הלבנה, שסביבנו מאכלסת דווקא הרבה שחורים כרגע, מביטה אליי מן החלון הפתוח.

    נעלי הריקוד שלי מותירות סימנים על רצפה נקייה, ואני נוכחת לדעת שמבלי לשים לב הכנסתי פנימה את הלכלוך של הבחוץ.

     

    יניקה נוספת מתוך הסיגריה, והעשן הנפלט מצטרף אליי לריקוד, מסתחרר סביבי, מסחרר אותי לפני שהוא נמוג באוויר.

    אני מביטה בו וחושבת שגם אני רוצה לפעמים להיות כמותו, כמו העשן הזה.

    לחיות את הרגע אבל לחיות אותו באמת;

    ליצור צורות נפלאות ולהעלם בפתאום,

    להיות השפתיים שלי, שמושכות את הסיגריה,

    להיות קוביית השוקולד המריר הנמסה לאיטה בפי,

    והקול העליז שמתפרץ מגרוני כשאני צוחקת.

    אני רוצה להיות האנחה הזו, האנקה, והרטט, שאני מרגישה כשאנחנו מזדיינים בתמימות של פראיים,

    אני רוצה להיות הדמעה הזו כשאני בוכה, להתגלגל מטה-מטה בלי מעצורים, עד שאבלע על ידי נשיקת השמש, בדמות נמש, שנשארה כחותם על שפתיי.

     

    אני רוצה להיות השמש, הנמש, הנשיקה.

    לעוף כמו הרוח לכל הכיוונים, לנדוד, לבקר במקומות זרים.

     

    העתיד מפחיד מדי

    העבר כואב ומדמם.

     

    תן לי רק את הרגע הזה,

    ואת האפשרות להציג בבטחה

    את כף רגלי הקטנה

    על מפתן דלתך.

    ולדעת שהגעתי לביתו של ידיד

     

    ושאני מוגנת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/09 21:52:

      צטט: דקס דקסטר 2009-06-08 15:16:04

      מה את רוצה מארדן, הוא לא כזה מעצבן!

       

      גררר

        9/6/09 21:52:

      צטט: ifat_perlman 2009-06-08 14:51:21

      מתענוגות החיים: סיגריות, שוקולד, סקס...

      מממ....

      כנראה שהחיים לא כאלה גרועים בכל זאת, לא?

      :)

       

        9/6/09 21:51:

      צטט: bronte 2009-06-08 10:59:01

      הממ... קוביית שוקולד מריר 80% מוצקי קקאו

      משובח, בובה.

      נו, כבר אמרתי לך למה השוקולד מריר, לא?

      חח

       

        9/6/09 21:50:

      צטט: phoebe 2009-06-08 07:16:57


      אני רוצה לתקן טעות אחת בסיסית:

      עשן לא נמוג לו ככה סתם.

      ארדן המעצבן רוצה להעלים אותו בדיוק בגלל זה -

      כי הוא משאיר סימנים, הוא נכנס לנשמה, הוא משפיע והוא לא מסתלק כל כך מהר.

      ואת, את לגמרי כתבת פה כזה עשן.


      -חוצמזה, שוקולד מריר שולתתתתת!!!1-

      אוהו, פולניה!

       

      לכי, לכי לדניס וז'אן!

       

      :)

       

        9/6/09 21:49:

      צטט: נקודה ירוקה 2009-06-08 01:53:35

      העתיד מפחיד מדי

      העבר כואב ומדמם.

       

       

      הפחד יכול להתפוגג כמו עשן.

      את הכאב והדימום אפשר לרפא.

      מוגנת?

      לחלוטין

       

      מקווה שאתה צודק.

       

      תודה.

       

        9/6/09 21:48:

      צטט: טקס וילר 2009-06-08 00:54:49


      פוסט נהדר סו בייבי

       

      תודה מתוק.

        9/6/09 21:45:

      צטט: tom s 2009-06-08 00:38:08

      סוויטי,
      זה לא היה פוסט, אני מסרב לקרוא למה שכתבת פוסט,

      אני שמעתי אותך שרה את זה, מדקלמת, עם שמלה לבנה מתנפנפת,

      עיניים בורקות ( ומגפיים אדומים ? ), זו הייתה שירה, נשבע לך שזה מה ששמעתי כשעצמתי עיניים לאחר שקראתי אותך,

      העתיד והעבר , אחד נותר לנו בזיכרון, השני הוא אוויר, כלום, מה שאנחנו מקווים, הדבר שאנחנו חוששים ממנו, אנחנו לוקחים את האחד אל השני במעין חשש, משום מה,

      אין עתיד, אין עבר, העתיד הופך להיות עבר כהרף עין, שבריר של זמן לאחר שהוא ההווה שלנו,

      כוסומו, רובנו רוצים להיות משהו אחר,

      את, תישארי שם, כמו שאת.

       

       

      תומי

      קראתי שלוש פעמים את התגובה שלך

      וכל פעם נהניתי מחדש

       

      תודה מותק

      נשיקה

       

        9/6/09 21:44:

      צטט: lexis 2009-06-07 23:37:16

      נייס, מיסטר נייס קיי :)

      עדיף מיסטר נייס קיי, ממיסטר KY... :)

        9/6/09 21:41:

      צטט: תומאס.ל 2009-06-07 23:29:49

      כן.

      מבין אותך.

      ובסוף את תהיי, את יודעת.

      (עשן, אני מתכוון).

       

      יהודי יקר ואופיטימיסט שכמוך

      :-)

        9/6/09 21:40:

      צטט: פסיכית על 2009-06-07 21:39:08


      אני אגיד את מה שכל שאר הגברימ לא אמרו עד עכשיו..

      עשית לי חשק גמ לרצות להיות כמותו. 

      אז מיי ג'וב היר איז דאן, פסיכית.

       

        9/6/09 21:37:

      צטט: heyu 2009-06-07 21:31:19


      העבר אין, ההווה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מנין? (השלה הקדוש)

      שיהיה לך ערב נפלא מתוקה

       

      לא הכרתי את הציטוט, אבל הוא מוצא חן בעיני.

       

        9/6/09 21:35:

      צטט: אוסטרליה 2009-06-07 21:28:38


      העתיד מפחיד מדי

      העבר כואב ומדמם.

      ---------------------

      זה המשפט הכי חזק*

      ומי כמוך יודעת, אוסטרליה.

       

        9/6/09 21:35:

      צטט: rangil 2009-06-07 20:33:39

      הרגע הזה הוא כל מה שאת צריכה.

      אחד הקטעים היותר יפים שלך.

       

      תודה מתוק שלי :)

        9/6/09 21:34:

      צטט: שרון אבני 2009-06-07 15:09:01

      איזו מחשבה יפה, ואני חושב ומאמין בעיקר שזו בחירה,

      לדעת, וגם ליישם, שאין רגע אחר חוץ מעכשיו.

       

      ההווה הוא הידיד היחיד, הא? חמקמק משהו, אבל

      השאר לא באמת קיימים אלא בדמיוננו..

       

      זו בחירה, ובחירה מודעת, כי מרגע שמלמדים אותנו לדבר, משהו קצת נהרס, אני חושבת, ביכולת לחוות את הדברים בצורה ישירה כל כך, בלתי אמצעית שכזו.

       

      וההווה הוא באמת כל מה יש, הזמן הוא פיקציה :)

        8/6/09 15:16:
      מה את רוצה מארדן, הוא לא כזה מעצבן!
        8/6/09 14:51:

      מתענוגות החיים: סיגריות, שוקולד, סקס...

      מממ....

        8/6/09 10:59:

      הממ... קוביית שוקולד מריר 80% מוצקי קקאו

      משובח, בובה.

        8/6/09 10:07:

      צטט: הלכתי 2009-06-07 14:50:46

      נשאר עוד מהחומר הזה?

       

      נשאר מספיק :)

        8/6/09 09:35:

      צטט: behind blue eyes 2009-06-07 14:47:17

      נשמע שהיית משוחררת כשרקדת ככה

      אפשר להרגיש ככה כשבאמת מרגישים מוגנים

      אני חושבת שזכית... (-:

      אין דבר יותר מענג ומשחרר (טוב, כמעט) מלרקוד ככה

      ממליצה בחום :)

       

       

       

        8/6/09 07:16:


      אני רוצה לתקן טעות אחת בסיסית:

      עשן לא נמוג לו ככה סתם.

      ארדן המעצבן רוצה להעלים אותו בדיוק בגלל זה -

      כי הוא משאיר סימנים, הוא נכנס לנשמה, הוא משפיע והוא לא מסתלק כל כך מהר.

      ואת, את לגמרי כתבת פה כזה עשן.


      -חוצמזה, שוקולד מריר שולתתתתת!!!1-

        8/6/09 01:53:

      העתיד מפחיד מדי

      העבר כואב ומדמם.

       

       

      הפחד יכול להתפוגג כמו עשן.

      את הכאב והדימום אפשר לרפא.

      מוגנת?

      לחלוטין

       

        8/6/09 00:54:

      פוסט נהדר סו בייבי
        8/6/09 00:38:

      סוויטי,
      זה לא היה פוסט, אני מסרב לקרוא למה שכתבת פוסט,

      אני שמעתי אותך שרה את זה, מדקלמת, עם שמלה לבנה מתנפנפת,

      עיניים בורקות ( ומגפיים אדומים ? ), זו הייתה שירה, נשבע לך שזה מה ששמעתי כשעצמתי עיניים לאחר שקראתי אותך,

      העתיד והעבר , אחד נותר לנו בזיכרון, השני הוא אוויר, כלום, מה שאנחנו מקווים, הדבר שאנחנו חוששים ממנו, אנחנו לוקחים את האחד אל השני במעין חשש, משום מה,

      אין עתיד, אין עבר, העתיד הופך להיות עבר כהרף עין, שבריר של זמן לאחר שהוא ההווה שלנו,

      כוסומו, רובנו רוצים להיות משהו אחר,

      את, תישארי שם, כמו שאת.

       

       

        7/6/09 23:37:
      נייס, מיסטר נייס קיי :)
        7/6/09 23:29:

      כן.

      מבין אותך.

      ובסוף את תהיי, את יודעת.

      (עשן, אני מתכוון).

        7/6/09 21:39:


      אני אגיד את מה שכל שאר הגברימ לא אמרו עד עכשיו..

      עשית לי חשק גמ לרצות להיות כמותו. 

        7/6/09 21:31:

      העבר אין, ההווה כהרף עין, העתיד עדיין, דאגה מנין? (השלה הקדוש)

      שיהיה לך ערב נפלא מתוקה

        7/6/09 21:28:

      העתיד מפחיד מדי

      העבר כואב ומדמם.

      ---------------------

      זה המשפט הכי חזק*

        7/6/09 20:33:

      הרגע הזה הוא כל מה שאת צריכה.

      אחד הקטעים היותר יפים שלך.

        7/6/09 15:09:

      איזו מחשבה יפה, ואני חושב ומאמין בעיקר שזו בחירה,

      לדעת, וגם ליישם, שאין רגע אחר חוץ מעכשיו.

       

      ההווה הוא הידיד היחיד, הא? חמקמק משהו, אבל

      השאר לא באמת קיימים אלא בדמיוננו..

        7/6/09 14:50:
      נשאר עוד מהחומר הזה?
        7/6/09 14:47:

      נשמע שהיית משוחררת כשרקדת ככה

      אפשר להרגיש ככה כשבאמת מרגישים מוגנים

      אני חושבת שזכית... (-:

        7/6/09 14:46:

      צטט: guy7373 2009-06-07 14:38:04

      וקיבלת?

      היית מוגנת?

       

      מעניין

      :)

       

      זה לאו דווקא נאמר בהקשר של מיסטר קיי וליל אמש

      אלא בכלליות יותר.

       

      ותודה

      :)

        7/6/09 14:38:

      וקיבלת?

      היית מוגנת?

       

      מעניין

      :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נוכלת ושמה סו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין