כל הפסימיסטים שבינינו, כל אותם חוזי השחורות ומנבאי ההתמוטטויות, בולעים את הכובע ולא מאמינים. שוק המניות אמר את דברו ואנו חיים בעידן של מניות או לא להיות. אחת הבדיחות שרצה היום בברנז'ה היא שכדי להגן על תיק של 90% אגרות חוב ממשלתיות צריך להחזיק 10% במניות. אסטרטגיית התיק הסולידי 90:10 קיבלה את המשמעות ההפוכה שלה בחודש האחרון כשאותם 10% מניות היוו את העוגן הבטוח של תיק ההשקעות, ייצרו ללקוחות את התשואה העודפת וכיסו על ההפסדים שנוצרו מהאחזקות ה"ספקולטיביות" של  90% אגרות חוב ממשלתיות.

עודפי הנזילות הרבים של הציבור מניעים אותו לכיוון השקעות סחירות בבורסה וכל אלה שברבעון האחרון של שנת 2008 אמרו שהם לא יחזרו לבורסה לעולם הצטרפו לתנועת המעבר לאגרות החוב הקונצרניות ולמניות. הגירסה שלי לכל הנושא היא שאסור ללכת נגד השוק. גם מי שחושב שהעליות במניות הן מוגזמות, שאין הצדקה כלכלית מאחורי העליות ושהמשבר עוד איתנו ונזקיו עוד צפויים להתבטא בדוחות הכספיים הבאים, כדאי שישים לב כי השוק אמר את דברו! העליות במניות ממשיכות לכל אורך הדרך ומי שלא שם, לא קיים, לא מרוויח.

הריבית הנמוכה או ליתר דיוק הריבית האפסית על הפיקדונות השיקליים שולחת גם את החוסכים השמרנים ביותר אל הבורסה ולדעתי בצדק רב. אני כמובן לא משווה השקעה בפיקדון שיקלי להשקעה במניות אבל כמו שכבר כתבתי לא פעם בעבר, אני לא רואה סיבה להשקיע כיום בפיקדון בבנק, כאשר הריבית המוצעת גם ללקוחות הנבחרים ביותר גובלת באפס, ומנגד איגרות החוב של אותו בנק נסחרות בתשואות חיוביות נאות גם אחרי שמנכים את עמלות הפעילות בניירות ערך. אז נכון שזה לא בדיוק אותו דבר אבל ההבדלים כיום הולכים ומצטמצמים ובמקביל הולכת וגדלה תנועת המשקיעים מהפיקדון לאגרות החוב, החל מהממשלתיות ועד אגרות החוב הקונצרניות. הנועזים מבין המשקיעים, שלא סגרו פיקדון בבנק ולא קנו את איגרות החוב של אותו בנק אלא קנו, שומו שמיים, את המניה של אותו בנק, הצליחו לייצר לעצמם תשואה חיובית של כ- 70% בשלושה חודשים, כן כן, לא טעיתי, 70% עלה  מדד הבנקים בחודשים מרץ, אפריל ומאי.

ואם אנחנו מדברים על מניות, הרי שכאן מתנהל אותו מאבק ישן נושן בין אפקט הפחד לבין תאוות הבצע. הציבור קונה מניות כי אין לו משהו אחר לקנות

להמשך קראו כאן