כירורג מה הוא עושה? אוהב סכינים, ממשש שדיים מקצועי

מידי כמה שנים בלית ברירה אני הולכת לעשות בדיקה תקופתית, אני אמורה לעשות אותה כל חצי שנה בגלל היותי בקבוצת סיכון. אבל במציאות אני הולכת אחת לשנתיים שלוש. לפני שבועיים הייתי אצל הכירורג שלי, אני אצלו כבר הרבה מאוד שנים. יש לו תרשים של השדיים שלי, כל בדיקה הוא מוסיף עוד עיגולים חדשים שנתגלו אצלי, ולא מהווים סיכון בריאותי.
אני דואגת לבחור אותם מבוגרים יחסית, כאלה שלא יגרמו לי למבוכה במצבים האינטימיים.
כאמור, לפני שבועיים הלכתי בגלל אי אילו גושים חדשים שחשתי במישוש עצמי. יש יתרונות לנשים, אנחנו יכולות ללוש את השדיים שלנו אניטיים.
הרופא האנטיפת אבל המצוין, ביקש ממני להוריד את החולצה והחזייה ולהמתין לו מאחורי וילון מספר אחד .
פשטתי את החולצה ואת החזייה והכרזתי שאני מוכנה , חלומו של כל גבר, מה לא ?
הוא נכנס, הביט, שם את שתי ידיו על השד הימיני והתחיל ממולל אותו בעדינות, אני לא יודעת אם כל הרופאים עושים זאת, אבל הוא עושה את עבודת המישוש בעיניים עצומות. אני מביטה בו מבלי להתיק את המבט, לראות אולי יפקח עין להביט. אבל כלום.
שד שני..האצבעות שלו קרות, הפטמות מזדקרות, האצבעות שלו רוקדות מסביב במיומנות, כאילו היה מנגן על קלידי פסנתר. בשלב הזה אני עוד מתאפקת.
אחרי המישוש הראשוני עם הידיים למטה הוא מבקש להרים ידיים ושוב אותה בדיקה ושוב העיניים עצומות.
האצבעות שלו לשות במיומנות את השדיים, מחזיקות ביד אחת וביד השניה מתופפות סביב, עכשיו האצבעות שלו מתחילות לדגדג אותי, אני נושמת עמוקות, חונקת את הצחוק, מה שגורם לנשימות להיות כבדות יותר. עכשיו תשכבי ותשימי את הידיים מאחורי הראש, אני כמובן נשכבת ומרימה ידיים.
בשלב הזה, אני לא מסוגלת יותר, הכל נעשה רגיש, כל מגע שלו בשדיים גורם לגוף שלי עוויתות. אני משתעלת...מנסה לחשוב על דברים אחרים, כלום לא עזר. הצחוק שהיה חנוק, עכשיו מתפרץ ללא כל שליטה.
הוא פוקח עיניים מביט בי בפליאה, למה את צוחקת? הוא שואל. אתה מדגדג אותי, אני עונה.
הוא: עוד רגע אני מסיים תנסי להיות רפויה ולהירגע.
אני: זה קצת קשה, אתה נוגע בי במקומות רגישים.
הוא מסיים במהירות ויוצא חזרה לחדר, את יכולה להתלבש.
אני תוהה , על מה הם חושבים ששוכבת להם אישה באברים חשופים. מה עובר להם בראש ברגעים שהם ממששים את השדיים. כדי להתנתק מההקשר האישי והאינטימי - הרי לא ייתכן שהם לא חשים כלום. בני אדם הם בני אדם. הלוואי ויכולתי לקרוא מחשבות, ממש ברגעים האלה.

אבל יותר שווה מהכירורג, הרי הוא הגינקולוג היקר שלנו.

גינקולוג מה הוא עושה? לרוב מבלה את יומו כשהראש שלו תקוע בין רגליי אישה

אם יש לי רגעים קשים, הרי שזה אחד מהם. כשאני צריכה להתפשט ולפשק  את הרגליים מול מנורת מנתחים ואל מול זוג עיניים בוחנות וממש זרות. גם כאן אני משתדלת לבחור את הגינקולוג מבוגר יחסית ועדיף שלא יראה יותר מידי טוב. לרגל גיל 42 עשיתי צ'ק אפ כללי.
קבעתי תור לגינקולוג היקר שלי, הוא לא ראה אותי שלוש שנים, מסתבר. לאן נעלמת הוא שואל אותי כשנכנסתי לחדר. ואני חושבת, מה הכוונה? הרי הוא לא אמור לזכור אותי בכלל. אני אמורה להיות רק חפץ אחד מיני רבים שהוא בודק במשך השנה. אז איך זה שהוא זוכר אותי?
אנחנו מנהלים סמול טוק, טוב תתפשטי ותשכבי על הכיסא, אוחח אני שונאת את זה.
אין ברירה, אני מתפשטת ויושבת ברגליים סגורות על כיסא העינויים, טוב נו, ככה אני לא יכול לבדוק אותך.
נשכבת לאחור ומפשקת חלקית את הרגליים , הוא מפשק אותן  למידה הרצויה, אני מביטה על התקרה.
הוא חובש כפפות חד פעמיות ומורח אותם בחומר סיכה, לוקח מלקחיים ומחדיר אותם לפתיחה מקסימלית של צוואר הרחם, תוך עשר שניות היד שלו בפנים, היד השניה על הבטן לוחצת כנגד היד השניה שבפנים. אני מנסה לשלוט במחשבות המתרוצצות שלי, עכשיו הוא יכול לראות אותי עד לסינוס. הייתי מצפה שגינקולוג יתייחס אלי כמספר 34 באותו היום.
אבל לא הגינקולוג שלי.
הכל מאוד יפה כאן, הוא אומר.
הראש שלי חושב מהר..מה הוא אמר הרגע, הוא באמת אמר את זה, הוא טוען שהכוס שלי יפה?
סליחה אני אומרת?
הווגינה שלך מאוד יפה וצעירה, הוא עונה לי.
אני בולעת את הרוק ושותקת רגע.טוב..כמה רגעים ארוכים.
עכשיו נעשה אולטרסאונד לראות שהכל בסדר.
אתן מכירות את המוט הארוך הזה שמלבישים עליו קונדום וג'לי ומחדירים  ומזיזים את זה בתוכך כאילו אין מחר. יופי. נכון שזה ממש אבל ממש לא נעים?

כל אחת וההנאות שלה.