"מדי קיץ בקיץ נוסע אני למדינת מיין, שבצפון מזרח ארצות-הברית, כדי לעסוק בדיג. אישית, אוהב אני ביותר תותי-שדה בשמנת, אולם, מסיבה מוזרה כלשהי, הדגים מעדיפים דווקא תולעים. וכך, כאשר אני יוצא לדיג, אין אני חושב על רצונותיי שלי, אני חושב על מה הדגים רוצים. אין אני תולה בקרס שלי תות ושמנת. למעשה , תולה אני תולעת או חרגול על הקרס, אל מול פני הדג, ואומר לו: האם לא היית רוצה לטעום ממעדן זה?...

.כאשר אתה דג בני-אדם, מדוע לא תעשה שימוש באותו שכל ישר?" – ( דייל קארנגי "כיצד תרכוש ידידים והשפעה", 1936) . 

באחת הסדנאות בקורס מנע"ס שבו השתתפתי קבלנו תרגיל: להוליך עמית כשעיניו מכוסות בין חפצים שונים המונחים על הרצפה בצורה הנוחה לו – זאת הייתה הגדרת התרגיל.

ניסינו כל דרך אפשרית לעזור לו לצלוח את מסלול המכשולים... כל דרך??? כל מה שאנחנו חשבנו שיהיה לו נוח - הכול! חוץ מלשאול אותו: אייך הוא היה רוצה שנוליך אותו? לשאול אותו לדעתו!

כמה פעמים בעסקים עם לקוחות או עם עובדים/מנהלים שלנו, אנחנו מנסים לעשות כל דבר שעולה בדעתנו על מנת שיהיו מרוצים? כל דבר חוץ מלשאול אותם: מה הם היו רוצים שנעשה עבורם? 

יותר מזה – עם האדם הקרוב ביותר אלינו, מי שאנחנו אמורים להכיר הכי טוב – בן הזוג שלנו, כמה פעמים אנחנו קונים לו מתנה או מראים לו את אהבתנו בדרך...שלנו, ובעצם עושים עבורו את מה שהיינו רוצים שיעשו עבורנו, מה שמנקודת המבט שלנו הכי יפה/מתחשב/אוהב ועוד מתפלאים שבן הזוג לא מרגיש אותו דבר, פשוט כי לא חשבנו לשאול אותו: מה הוא היה רוצה שנעשה עבורו? או אייך הוא היה מעדיף לקבל את תשורתנו וחיבתנו? כל כך קשה לקבל את העובדה שלכל אחד יש את נקודת המבט והעדפות שלו, ובזמן שאני מחפש לעשות משהו עבורו – המחשבות/אמונות/רצונות שלי לא רלוונטיים! 

אמרה עתיקה אומרת שיש לנו שתי אוזניים ורק פה אחד, על מנת שנקשיב פי שתיים ממה שאנו מדברים... ואם נוסיף לזה גם את חוסר הבושה לשאול: מה או אייך היית רוצה שנעשה זאת עבורך? הרי שיש לנו כאן כלי רב עוצמה לכל דבר בחיים. 

שימי