נו? / עזרא מורד
נו? / עזרא מורד
הכנות רבות התכונן ועשה כדי להגיש חומר לימודי מתאים ומעניין לתלמידיו: עיין בספרים, הכין תרשימים, רשם דפי עבודה, הדפיסם ושיכפלם, הכין קטעי ספרות ודפי שירה, ערך את החומר מן הקל אל הכבד והקדיש מחשבה רבה ותכנון לכל חלק בשיעור. כמבצע צבאי, הוא "ניסה את הכלים"- המקרן והמסך - והכל היה ערוך, מוכן ומזומן לשיעור על "יום ירושלים".
התלמידים, רובם עולים מאתיופיה, קמו כמנהגם בהכנסו ולכבודו, והחזירו לו שלום בשקט ובנימוס רב.
"היום תלמידים, הוא יום ירושלים, ולכבוד בירתינו נארח כאן בכיתה, כיתה שכנה. מה דעתכם?". "ברוכים הבאים המורה, בכל הכבוד !", אמרו כמעט פה אחד. עשרות נערים נכנסו לכיתה, ולא בלי רעש. המורה פתח קצרות, וגלגל שיחה ערה עם התלמידים אודות ירושלים ותולדותיה.
אבי, נער מגודל ומגושם, ישב בחוסר מנוחה ובהיעדר עניין. אבי נדד במשך שנים ממוסד למוסד, עד שהשתלב בעבודה. הוא ניצל את זכותו ללמוד יום אחד בשבוע בהכשרה המקצועית, כדי להשלים את אשר החסיר במשך השנים.
עיני המורה הותיק, הבחינו בו ובהתנהגותו המוזרה. "אבי, אם אינך מרגיש בנוח, הנך רשאי להשתחרר מן השיעור".
אבי לא הגיב.
כאשר עיינו התלמידים בצילום "הצבי ירושלים" - חדשות העיר משנת 1917 שחילק המורה, החל אבי לרקוע ברגליו, לתופף על השולחן, ובקולו הצרוד החל לשיר - שיר פופ ידוע.
"אבי, אני שמח שאתה מאושר, אך חבריך מעיינים בחומר ושירתך מפריעה לשיעור".
בינתיים, בקעו מן הספסלים הסמוכים קולות: "שקט, אבי מה, אתה לא מבין שזה מפריע?". אבי בשלו. ממשיך לשיר ולהתעלם מהערות המורה והתלמידים.
"מה אתה אוטיסט?", צעק מישהו. "לא! הוא לא אוטיסט! הוא ארטיסט!" הצטחקק לו שמוליק.
המורה ניגש אל אבי, ליטף קלות את בלוריתו ולחש באזנו: "אנא, אבי, זה מפריע. אתה פטור משיעור זה. לא אכעס אם תשתחרר, ואם תרצה אחר כך לשוב, ארשה לך. אנא. שמור על השקט!". אך אבי ממשיך בשלו, ולמעלה מזה, מגביר את קול שירתו, להרגיז.
דוד, עולה מאתיופיה, מקורזל שיער, שחור עיניים, הדוק חולצה וקצר מכנסיים - קם ממקומו: "סליחה המורה! הוא מפריע לי, גם לך ולכולנו! אני לא יכול להתרכז וללמוד!"
"אתה צודק, אך מוטב שלא תתערב", לחש המורה ופנה שוב לאבי, "אנא ממך!".
"בא לי לשיר, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות!"
"המורה, ככה זה בארץ ישראל? באתיופיה, מי יוכל להתחצף למורה?", תמה דוד. "לא, דוד, לאבי יש מצב רוח טוב. הוא רק צריך לשיר בחוץ ולא בכיתה", ניסה המורה להרגיע. "תלמד דוד, התנהגות כזו של אבי, מכנים אותה התנהגות חריגה.", אמר שמוליק. "אמא שלך חריגה", צעק אבי אל שמוליק.
משהרגיש המורה במתח הרב, נדרך כולו, ובקול תקף ציווה את אבי: "צא בבקשה !". "אני אצא? יא מניאקים". "כן ! אתה תצא !" אמר המורה בנחישות. אבי, נדהם מתגובות חבריו ומחוסר הזדהותם עמו, קם, עזב את מקומו, טרק את הדלת בחוזקה ויצא.
השיעור חזר אל מסלולו. המורה החל להקרין מצגת וליווה אותה בהסברים, כשהתלמידים גומעים בצמא את דבריו והסברים, שואלים ומתעניינים.
לפתע, נחתה דרך החלון שקית מים והרטיבה את התלמידים.
לבקשת המורה, השיעור המשיך להתנהל תוך התעלמות מהאירוע, בעניין גדול וקשב רב.
עם צלצול הפעמון, ציווה המורה על התלמידים להישאר בכיתה מחשש להתלקחות קטטה בין אבי לתלמידי הכיתה. "הביטו תלמידים", אמר המורה, "ספק אם מערכת חינוך במדינה אחרת היתה קולטת נער המתנהג כפי שנהג כאן אבי. אולם, אנו חיים כאן במדינה שבה האדם, כל אדם, נחשב כאוצר. אנו מתמודדים גם עם נערים הטועים ואינם נוהגים דרך ארץ וכבוד".
"שטויות, המורה! וסליחה על הביטוי, אך אתה משחק כדור עף במגרש כדורגל. עם אבי זה לא ילך, הוא לא מבין את הסלחנות שלכם. ולמה כתוב: "עין תחת עין?" כי ככה זה בחיים. מה זה? לכם המורים אסור לגעת בו, אז מה? לו מותר להרטיב אותנו ואת מחברותינו במים, ואנחנו צריכים לשתוק?. גם למשטרה אסור לנהוג בו בתקיפות, כי הוא קטין. אז מה אתם רוצים? למה שההפקרות לא תחגוג?", תמה משה.
"באבי יש לטפל בדרכים חינוכיות, בשיקול דעת ותבונה, ולא ברגשנות ונקמנות". אמר המורה. "נו באמת... המורה.. נו?"
סתם ככה / עזרא מורד
ובעמדי דום לדין לפניו - הייתי כצל, ראשי מטה ועיני בקרקע.
התאמצתי לבור בר מתבן מילותי, להיות מוכן ומזומן להוכיח צדקתי וטוהר מידתי.
ובאומרו: "למה בני?" מלמלתי: "אנא אבי! סליחה וכפרה..."
וכמי נחל קלחו דבריי עם דמעותיי - ראשון ראשון, ואחרון אחרון.
כיורד תהום, לא עניתי: "סתם ככה" - כילדי היום. |
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הרבה חמלה...
אהבתי :-)
אהבתי את סיפורך.
הכל תלוי בגישה ואופן ההתייחסותי של המורה כלפי תלמידיו.
שזה בעצם נקודת התתחלה.
תודה עזרא על כל שיר
וכל פוסט שנותן לנו לחשוב
ולהשוות אתה פותח לנו את
דלתות היצירתיות לחינוך לערכים
צברים עולים ותיקים עולים חדשים
שוב רגשת אותי תודה והמשך יום נפלא
אלי
עזרא,
שיר נפלא
וסיפור שמדגיש
את ההבדל בין מורה למחנך
אני לא אשת חינוך גדולה
אבל ברור שפעם היתה יותר משמעת וכולנו יצאנו יותר מחונכים,והיום - היטבת לתאר זאת יותר ממני - צריך קצת יותר משמעת , קצת יותר הכוונה,הילדים לא יודעים לאיזה כיוון לפנות!
אני חוויתי זאת אמנם בקטנה, אך כן ראיתי את ההבדל, אחרי הילדים קיבלו יותר הכוונה , יותר עוצמה שאני חששתי בתחילה לתת להם שלא יפגעו, ושלא יהיו להם משקעים....
ההתנהגות הזו הורסת אותם!! הם צריכים הכוונה ובעוצמה!!
מי שינסה את יבין על מה אני מדברת
שלך זהבה
שיר מקסים:)
סיפור יפה ממש.
כתבת כל כך מרגש.
והשיר...גם..הוסיף הרבה.
בקיצור פוסט נפלא.
רפאלה
מרגש ושיר יפה
מאד.
עזרא, ראשית, השיר שלך יפה, שנית לגבי הסיפור, כמצויה במערכת החינוך אני נתקלת לעיתים קרובות בגסות רוח וחוצפה של ילדים שהנפ תולדה של העדר סמכות הורית ולכן הסמכות המורית לא יכולה לבוא לידי ביטוי היות והילד מקבל גיבוי הורי גדול מדי. סיפור הביצה והתרנגולת, כמובן.
תודה
לאה
מספיק עם הפיצול
או כוכב אדום או כוכב ירוק.
עזרא -מורד.
אהבתי את הסיפור.
נתקלת במקרים דומים בביה"ס....*
מקצוע קשה למורה
ומי שאינו אוחז בה בהרגשה של שליחות
של יכולת התמודדת
ושל קבלת השונה כחלק מההוויה החברתית
בחר במקצוע שאינו לו.
מורים כמוך, מעלים ומאצילים את היעוד
השיר נהדר.
תמו כוכבי
חזרתי להאיר...*
נהנתי לקרוא את הפוסט הזה !!
עזרא היקר
התרגשתי מאוד לקרוא ולהבין איזה מורה מיוחד אתה
וזה בהחלט לא פשוט להתמודד עם ילדים חריגים בהתנהגותם
אבל אתה כמורה בחרת בדרך החינוכית ביותר להתמודד עם הבעיה
אשרייך ואשרינו שעדיין יש מורים כמותך
שלומי*
בכתה נוצרים מצבים מאוד קשים,
מורה צריך ברגע להחליט איזו תגובה
תגרום את הנזק המועט ביותר.
תפקיד לא קל.
בזמני כתלמידה היו תלמידים חריגים תופעה יוצאת דופן. אני זוכרת תלמיד שהתפרע והרביץ למורה שלנו והוא הורחק
מבית הספר.
כיום מתנהג הנוער אחרת לגמרי. עדין לא עליתי על הסיבה לכך. במחלקה שלנו מופיעים הרבה בני נוער בני שמונה עשרה
ותשע עשרה עם בעיות התנהגות רבות ונראה שמה שפעם טופל במשפחה, היום מוחצן לרחוב ומוביל לבעיות חברתיות קשות
מאד.
סיפור מרגש של אהבה.
מסכימה עם אלה שכתבו על געגוע
לצורת החינוך שהייתה אז,
אולם זו דרכו של עולם.
אך כל עוד יש מורים כאלה, אני מלאת תקווה.
תודה על תשומת ה♥
* סיפור מרתק ושיר מקסים
אך מלבד געגועים לימים ומורים שעברו מהעולם
למה אפשר לדמות את מערכת החינוך היום?
יום טוב ובשורות טובות
סיפור מרתק..
ושיר יפה לקרא על הבוקר..
תודה!
עזרא כתבת מרתק!
היה לי מקרה דומה בצעירותי כשהייתי מורה לבלט, נכנסתי לכתה וכל הכתה היתה באטרף של ריצה וצעקות..
למשך רגעים פורים ניסיתי את כל השיטות הידועות, ביקשתי, לחשתי, הסברתי ..ללא הועיל. ואז החלטתי פשוט להצטרף אליהם... אמרתי: לא שומעים אתכם, אתם בקושי מזיזים את הרגליים רוצו יותר מהר..חמש דקות אח"כ ישבו כולם עייפים וללא קול ללמוד את תולדות הרעש..:)) כמובן בתנועה..
עזרא
תודה על הסיפור המרתק
והשיר היפה.
שבוע נפלא
אכן כך....
אהבה גוררת אהבה.......
נקמנות גוררת נקמנות....
אין דבר כזה שאין דבר כזה..ישנה דרך - צריך להכיר בה..
שיר מקסים!!
יפה אמרת אני בעד קצת יותר משמעת. להחזיר את יראת הכבוד למבוגרים-דבר זה גם נותן כבוד לילדים עצמם.כשכל הגבולות פרוצים כולם יוצאים נפסדים.
"מכל מלמדי השכלתי"
יחד עם זאת
"חנוך לנער על פי דרכו"
זאת אומרת שצריך למצוא
את השביל הנכון איך להביא
טת אבי למסלול הנכון
מודה ומתוודה
שעדיין לא מצאתי הנוסחא
ממש לא פשוט, אינני אשת חינוך
ואני מתברכת על כך יום יום.
יש לי חברות רבות העוסקות בהוראה
והן מספרות כמה בעייתי היום
לעמוד מול כתה באין כלים של ממש
להשליט משמעת.
כאשר הורי התלמידים עצמם,
אינם מגבים את המורים.,
אלא אף תוקפים אותם....
שירך יפה ונוגע ללב*
פרץ נוסטלגיה (:
היום הבנתי שהגישה קצת השתנתה...
השיר מקסים עזרא
נו , באמת המורה, נו?
באבי צריך להתנהג בחינוך מיוחד.
שיר מקסים.
תודה.
היום המורה היה מזמין משטרה
חנך לנער על פי דרכו
יתכן שעבור אבי, לא עבר המסר כי הוא חריג,
אך לשאר התלמידים היה שיעור מאלף בסובלנות
ושירך נפלא, ומעורר געגוע לחינוך של פעם
שהגבולות היו ברורים,והכבוד למורים היה קיים*
"באבי יש לטפל בדרכים חינוכיות, בשיקול דעת ותבונה, ולא ברגשנות ונקמנות". אמר המורה.
זה מחנך ראוי לשבח
בדרכו זו הוא מלמד את תלמידיו להיות קשוב וסבלני גם לשונה ממנו
להיות סלחן ולנסות לדבר על ליבו של חבר זו דרך חשובה מאוד
גם מערכת החינוך לא תמיד מסוגלת להבין ילדים מסוגו
מאד נחמד
יפה אחזור
סיפור יפה ונוגע, עזרא, *!
לא אדע להגיד איזו שיטה עדיפה לנער זה, שכן אינני אשת חינוך.
לא יודעת אם יראת האב שהיתה, הועילה במשהו או אם אני מתגעגעת לדמות ההיא. מאוד יפה השיר שכתבת.