אני יוצאת מדעתי מדאגה ,כי הוא נער אחראי בד"כ ואם הוא מתעכב אז הוא תמיד מודיע ,ולא בא לי להטריד את חבריו ולהביך אותו אז כל פעם אני מקציבה לעצמי עוד זמן עד לפניקה האמיתית . בראש עוברות לי מחשבות מדאיגות , אולי קרה משהו אולי אין לו איך להודיע . וכל מה שאני רוצה זה שהוא יגיע הביתה כבר... בדיוק עכשיו הוא מתקשר ולא מבין על מה המהומה .ואני מרגישה מצד אחד הקלה גדולה ומצד שני תסכול על זה שאולי אני צריכה לשחרר ולא יודעת בדיוק איך. ועכשיו הוא נכנס הביתה וכולו מתנצל וחמוד וכל מה שאני עושה זה לתת לו חיבוק גדול וללכת לישון . |