מי זוכר?

לפני שנה בדיוק סערה המדינה בפרשת אולמרט-טלנסקי.

אני פרסמתי אז את הקטע הבא:

אהבתם את "האריה שאהב תות?"

אז הנה גרסה מעודכנת המתאימה לימים אלה:

התחמן שאהב מזומן

פעם היה תחמן שאהב רק מזומן.

לא המחאה, לא העברה בנקאית, לא תלושי קנייה.

רק מזומן.



ובמדינה הקטנה ההיא בה הוא היה נבחר – לא היה מזומן.

ישב התחמן ובכה ובכה ואמר: "אני רוצה מזומן".



באו היועצים שלו ואמרו לו:

תשמע, תחמן, אין מזומן.

במדינה שלנו – אין מזומן.

יש טובות הנאה, יש שוחד בחירות, יש יד רוחצת יד,

אבל מזומן – אין. אין.

תפסיק לבכות ותפסיק לתחמן.



אבל התחמן בכה ורצה רק מזומן,

ואת דמעות התנין ניגב במטפחת זהב.

כל הזמן בכה וכל הזמן רצה רק מזומן ומזומן.



פעם אחת הלך שנורר לטייל במדינה ההיא. ולשנורר ההוא היה מזומן.

כי בארץ ממנה בא ושממנה לטיול יצא, היה מזומן.

וכשהוא יצא לטיול, התורמים שמהם שנורר, שמו לו במעטפה מזומן,

כדי שאם פתאום יראה תחמן, יוכל לתת לו מזומן. הרבה מזומן.



ראה התחמן את השנורר, והריח מזומן.

התקרב אליו ואמר: תן לי מזומן.



השנורר נבהל נורא. הוא פחד מתחמנים גדולים,

והוא גם לא הבין כל כך את הישראלים.

ולא ידע שהוא מבקש מזומן רק בגלל השיטה, ושבכלל הוא צדיק נורא.

אז הוא חיבק את התחמן – וחזר למדינה ממנה בא.

וכשהוא חיבק, נפלה לו המעטפה עם המזומן ליד של התחמן.

והתחמן לקח את המזומן.

ולקח ולקח עוד מזומן.

ועוד ועוד מזומן.



עד שהגיע שוטר, ואז התחמן אמר:

פויה. מזומן? אני בכלל לא אוהב מזומן.

זה לא היה לעניין כל העניין הזה עם המזומן.



ומאז הוא מפיל כל תיק על החברים שלו.

ולא מודה בשום דבר.

והוא כבר לא בוכה, ורק צוחק מכל אחד שבחר בו והתנהג כמו טיפש.



ומה עם המזומנים? (כך בודאי אתם רוצים לשאול)

המזומנים קבורים מתחת לבלטות - בבית ברחוב כרמיה.