אמא-דגה אצה רצה לשכנתה כתם-פז לספר לה על המפגש באוקיאנוס. סבתא כתם-פז הזמינה את נכדתה לבלות אצלה את סוף השבוע. היא הפגישה אותה עם דגיג, ערכה ביניהם היכרות, והשניים בילו את סוף השבוע בשחיה בשיחות ובמשחקים. - דגיג, שאלה עור-פז כשהיו בביתה של סבתה, לא אמרת לי מה שמך, אני שומעת שהחברים שלך קוראים לך 'דגיג', האם הוריך לא נתנו לך שם כשנולדת? - בוודאי שיש לי שם, שמי עמפ"י אבל לרוב קוראים לי 'דגיג', ענה. החברות של עור- פז ועמפ"י הלכה והתהדקה וכעבור זמן לא רב הם החליטו להתחתן. נקבע תאריך לחתונה, הזמנות נכתבו בכתב סנפירה היפה של עור-פז, וכל בני המשפחה, החברים, המכרים והשכנים הוזמנו למסיבה מפוארת, שנערכה בבריכה של השונית הכחולה אוריום. להקת הדגיגים, שהפכו כבר לדגים, הכינו הפתעה לזוג הצעיר: הם חיברו שירים, מערכונים וקטעי מחול במיוחד לכבוד החתונה. הלהקה הכינה את כל התכנית האמנותית של הערב, שעוד ידובר בה רבות במשך תקופה ארוכה. האורחים התלהבו מהשירים ומהריקודים, אך אהבו במיוחד את המערכון 'להניס את הכריש', בה הציגו הדגיגים כיצד הבריחו את הכריש הכחול והצילו את חברם דגיג. עמפ"י ועור-פז קבעו את ביתם בשונית אוריום, בחצי הדרך בין ביתה של סבתא כתם-פז לביתם של הוריו של עמפ"י. הם החלו בבנית ביתם לפי צרכיהם וטעמם; פעם הוסיפו צדף מיוחד שישמש כורסא ופעם הוסיפו אלמוג צבעוני שישמש קישוט. הם עמלו ללא לאות כדי להפוך את ביתם לבית נעים וחם. הכל עשו יחדיו, והם נהנו מכל רגע. הימים חלפו ביעף. יום אחד דגיג חזר הביתה ומצא את עור-פז במצב רוח טוב מהרגיל. פניה קרנו מאושר.
מיד ערכו ההורים של דגיג שולחן ועליו כל טוב הים, כולם שרו ורקדו עד שעייפו והלכו לבתיהם לישון. הידיעה שעו-פז נושאת בבטנה את דגיגוניהם צאצאיהם שימחה את עמפ"י שמחה גדולה. הזוג הצעיר מיהר לספר על כך לחבריהם וגם החברים התארגנו מיד וערכו לכבודם מסיבה לתפארת. עור-פז ועמפ"י היו בעננים. |