אמא. רוכבת אופני כביש. אשה. מקשיבה. קוראת ספרים. מאושרת. בת. רצינית. מחבקת. כועסת. בת זוג. שטותניקית. גולשת בקומונת בנות רוכבות. עושה כביסה. אחות. קריאיטיבית. קוראת בלוגים. עצובה. ביוגרפית. בלוגרית. ידידה. מדלגת. שוטפת כלים. מנחמת. קרן אור. מציירת. שוכחת.

אני קצת מכל מיני דברים.ג`נגלרית מקצועית מכח החיים היפים.

*

עשיתי זאת, אגב. את הספרינט טריארתלון.

בים סבלתי נורא, שתיתי מים ונחתי על החבל המון ויצאתי מהים כנראה אחרונה ובלי שום כוחות, לא קיבלתי בעיטות כי הייתי במילא רחוקה מהגוש המרכזי. אני פחדנית ים אמיתית, בשניות הראשונות כמעט ויתרתי וחזרתי לחוף. באופניים נהנתי חבל על הזמן, הרגשתי חזקה והעניין התחרותי בהחלט הוסיף לי לאדרנלין ולמוטיבציה. בריצה- החלק האחרון התנסיתי ב"רגליים מבטון" כמיטב אזהרותיהן של הותיקות, כמעט לא הצלחתי לרוץ.
אבל בסוף סיימתי. הגעתי כמעט אחרונה אבל אני לא מצטערת בכלל ולא מבואסת, עשיתי את זה. בהחלט נתתי את המקסימום. שלי.
וגם רציתי לבכות מרוב אושר כשהבחורה שמה עלי את המדליה.  בסוף. אין לי מילים שממש יכולות לתאר את האושר שהיה מנת חלקי באותו רגע.
היה פשוט נפלא.
שנה הבאה אין לי שום ספק שאני שוב מתחרה. בספרינט.