| אחרי שנים, כשכמעט שכחנו, אחרי שמהריח לא נשאר כבר כלום, והדבר היחיד להיאחז הוא הזיכרון הרחוק, זה קרה...הפרידה הבלתי מוסברת ההיא, במרחק של שנים הייתה לשברי זיכרונות עמומים, רסיסי תמונות מפסיפס החיים של אז, שהופיעו והחיו עצמם מחדש פתאום כששמעתי את קולך שוב.עניתי: הלו...?השבת לי: היי...שום מילה נוספת לא הייתה חסרה כדי שאהיה בטוח שזו את.ועדיין, לא מאמין, שאלתי אותך האם זו באמת את.השיחה קלחה לה כאילו לא נפרדנו, כאילו שלא הספקת להתחתן, וכבר להתגרש שוב, כאילו שאני לא נישאתי בעצמי.למדנו בשעה של שיחה על מעט החוויות שעברנו ב-14 השנים שעברו, באופן מפתיע, למרות שגרנו קרוב רוב הזמן, מעולם לא חלפנו זה על פניה של זו.כמו חלום טוב שסופו ביקיצה, הסתיימה לה גם השיחה ההיא, מבלי שנסכים על העתיד לקרות.יומיים לאחר מכן סימסת לי: "תבוא לקפה?"לא היססתי: "מתי?"שעה לאחר מכן, בשעת צהריים של יום שישי טיפסתי במדרגות ביתך. עוצר לרגע להסדיר נשימה, להשלים פעימה, ומלי להבחין נופל אל השאלה הנוקבת של "מה אני עושה כאן בכלל..."צלצול פעמון וברגע הבא את מולי... שתיקה... מבט...המילים מיותרות כאן...אנחנו מבלים את השעות הבאות על המרפסת שלך, בשמש האביבית שחומקת פנימה, מביטים בתמונות שחשבתי שמזמן כבר אין לך, חוטאים בסיגריה אחת, ואולי עוד אחת...ברקע גלגל"צ מנגנים, פוליקר שר כאילו במיוחד עבורנו: "פנים אל מול פנים, פגישה באמצע החיים..."אנחנו מרימים מבט, חודר... עמוק לתוך העיניים... מחייכים כיודעים סוד שכל כך גלוי, אבל רק לשנינו... את קמה להחליף את בקבוק היין שבינתיים התרוקן בחדש, ואני מביט בך מתרחקת ממני בצעדייך שעדיין מאופיינים ב"פזילה" שתמיד הקנטתי אותך בגללה. כשאת חוזרת, את נעמדת מולי עם בקבוק היין ביד אחת, מביטה אלי למטה, שוב המילים מיותרות כשאני משתכר מהניחוח המוכר שלך, החיוך שלך חומק שוב בביישנות מבין שפתייך הנבוכות - מאשר לנו שזה כל כך נכון, שזה כל כך חזק – אפילו חזק מאיתנו...אני לוקח את הבקבוק מידייך, מניח לצידי, וקם על רגליי, מולך, קרוב עד שאנחנו מרגישים בחום הגוף מבלי לגעת...מבט נוסף לעינייך המאשרות לי, ואני עוצם את עיניי בדיוק בשנייה שבה את מתמסרת אליי, נותנת לי לאסוף אותך בזרועותיי, מצמידה את אוזנך לחזי המנסה להשלים עוד פעימה של הלב.הנה זה קורה, אחרי שנים... צמודים כמו אז, קרובים, באינטימיות הזו שמעולם לא נמצא לה תחליף, ולראשונה זה שנים – אנחנו שואפים אויר עמוק, מלוא ריאותינו - ומתמסרים.... |