| שכובה במיטתה, היא מתהפכת בשנתה, אתה כבר אינך שם, אבל היא חולמת אותך. רצה בין בתים, רכבות של בניינים היא זוכרת איך הדירה שלך נראית אבל לא יודעת למצוא אותה היא משאירה לרגע הכל מאחור, ומתחילה לחפש עוברת מבניין לבניין אך זה, לא נראה לה מוכר יוצאת החוצה ומביטה מהצד, מנסה לזהות את הכניסה הנכונה ורצה פנימה שוב לרכבות הבניינים, מחפשת את הדירה הנכונה שוב זה לא המקום, והיא כבר מתחילה להתעייף, הזמן אוזל אך היא ממשיכה לרוץ ולחפש יש לה מטרה, והיא הגיעה ליום שהיא יודעת שהיא צריכה לא משנה איך אתה תקבל זאת, והיא די מניחה שתקבלה בדחייה שלא תרצה לשמוע, בטח עכשיו, לא אכפת לך אבל כשהיא צריכה להגיד, היא עושה אני מכירה אותה היטב, רגשות היא תמיד מוציאה זו לא חולשה להרגיש ולהביע, זו חולשה להתנהג כאילו לא היה כי כולנו מרגישים, כך אני תמיד אומרת, גם לה, ומי שלא יודע להודות, אצלו היא החולשה. והיא ממשיכה לרוץ בחלומה, דבקה במטרה הכל עוד מחכה לה שם, ונשימתה נחלשת.. היא עייפה אבל היא חייבת רק למצוא אותךיוצאת ונכנסת, ושוב זה לא הבית הנכון מנסה לקבל עוד זוית מבחוץ, איפה לעזאזל זה, היא זוכרת כל כך טוב את המקום! אבל ככל שהיא בטוחה, כך היא מגלה שהיא טועה שוב זה לא הכיוון, לא, זו לא הדירה .....שלחו לה עזרה, איש שעובד במשרד קבלה, לא ממש ברור לה איך הוא נכנס פתאום לחלום אבל היתה כנראה גם לו מטרה..היא שואלת איפה הוא נמצא, וההוא מכוון אותה אל הדירה זה היה כל כך פשוט, איפה זה היה מההתחלה?? סוף סוף היא מגיעה, היא מנסה לפתוח והדלת נעולההיא לא מוותרת, כבר בנשימתה האחרונה... היא פורצת בכוח את הדלת, ואומרת לך, שלא משנה איך תגיב ומה תאמר היא עדיין, בלבה, אוהבת אותך.. עם כל מה שקרה וכמה רבים היו הקשיים אבל זה רק מחק עבורכם את העתיד. זה לא מחק את העבר, או את הזיכרונות העמוקים .. דברים שלא יוכלו להימחק מזיכרונה ויהי מה. רק את זה היא זוכה לומר לך היא לא זוכה לשמוע את תגובתך מפאת השעון המעורר שמנגן בחדרה ויתכן, כך היא מניחה, שהוא פשוט היה אומר לה "אל תשכחי........." או ש.. הוא היה בנימוס מפנה אותה לדלת, ומראה לה את הדרך חזרה . ואולי, זה בעצם לא משנה כרגע כל כך כי הייתה מטרה. ובדרך כזו או אחרת, נראה לי שהיא הושגה. תהיי חזקה, אני אומרת לה, כי יש ויהיו רגעים של שבירה והחלומות הם רק דרך שלנו להעלות דברים מהתת מודע שכנראה ישבו שם, זה לא סתם בלי סיבה. יש, היו וגם עוד יהיו לך רגעים של שבירה, אבל הם חלק מהחיים, ואת חזקה, והכי חשוב, שלפחות...... מתמודדים. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני הייתי... הייתי
מה אתה לא זוכר..??? גם אתה היית שם..!
והייתי מתווכחת איתך לגבי ה"מתוק".... אבל...
לא כאן. אולי יותר..... "כואב"...?.
התבגרתי..
ארמנד יקירי, מרוכזת מאד!
אין לך מושג איזה דפיקות לב יש לי כל יום...
הצניחה, זה חלום מהמציאות, למציאות.
וזה...חלום, מהמציאות.... לחלום.!
וואו...אתה יודע, אין לך מושג כמה אתה צודק!!!ההיית או חלמתי חלום ? טוב טוב לא בכנרה ...
נראה לי כמו חלום מתוק שלא כדאי להתעורר ממנו
(*)
מיש היקרה
" יש, היו וגם עוד יהיו לך רגעים של שבירה,
אבל הם חלק מהחיים, ואת חזקה, והכי חשוב, שלפחות...... מתמודדים "
וזו התובנה הכי גדולה של החולום ושלך
שלומי ( אשוב לככב )
היי
חשבתי שאת כל כולך מרוכזת בחלום הצניחה...
מאיפה יש לך כח וסבלנות להתעסק עם דברים אחרים ???
(-:
טוב - ככה זה עם הנשים...
עוסקות בו זמנית במאה ואחד דברים...
.
והכי אהבתי את המשפטים האלו
אבל זה רק מחק עבורכם את העתיד.
זה לא מחק את העבר, או את הזיכרונות העמוקים ..
שהזכירו לי שיר
http://www.youtube.com/watch?v=GyvE3WnwWUU
Forgiven Not Forgotten
מסוג החלומות שאתה קם עייף
בעפולה
מה לא ראית אותי..?
תודה רבה...כל מילה בסלע
כישרון מולד...
היכן התחבאת לי עד עכשיו...?
יופי של כתיבה , אהבתי קבלי*
קסם ...
מלוא הכוח ...
להמשיך קדימה ...
לא לתת לאף אחד לגזול את שמחתך ואושרך ...
להאמין בעצמך ...
לא תמיד מי שטוען לטובתך , אכן מתכוון לכך ...
לומדים , מחכימים וממשיכי הלאה ...
חזקים יותר ...
אוהבתותך ...
אור