למות... קצת... ולהשאר בחיים
פוסטים אחרונים
- עקב לחץ מתון... 24/1/10
- I want you 18/1/10
- השקה חגיגית? איפון? ישראל? 21/12/09
- עדה יונת - שלנו...? 10/12/09
- חברות וחברים, אני מציג בפניכם את... 26/11/09
- כדורי צמר 26/11/09
ארכיון
הרהורים על שם
באחד הימים (בערך הבוקר) ישבתי (לא חשוב היכן) וחשבתי לעצמי...
מהו מוות?
האם זה הוא מצב של "קו ישר" על מוניטור (צריך להיות 'משגוח', אבל למה להיות קטנוני...)?
אבל הייתי במצב זה, 3 פעמים (לאחרונה) והנה אני כאן, מקשקש חופשי (וכולם יסכימו שלקשקש בהחלט מעיד על מצב שלפחות דומה לחיים...).
ועצים - שלא מקשקשים (לפחות לא בשפה מובנת לכולם) - לא חיים? (ראה "החיים המסתוריים של הצמחים" וגם מאמר נוסף, ועוד אחד)... מה עוד שבכלל קיימים "צמחים טורפים"... לא רק שצמחים מבטאים רגשות, הם גם מגיבים לכוונות... אז האם אינם "חיים"?
וטיפת כספית שמרצדת... וגרגר אבק שנישא האוויר, ונע ב-"תנועת בראון"... ... אינם חיים? למה?
ואם לצמחים יש הרגשה של "עצמי" (שימו נא לב לקרבה של "עץ" עם "עצמי"), והם נעשים נורא מודאגים מכל איום על קיומם, במה אנחנו נעלים מהם, אם בכלל?
ואיפה עובר הגבול - הדק להפליא, והשברירי כל-כך - בין חי, צומח ודומם?
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רונתי,
החווייה הייתה בהחלט אינסופית. אולי גלל זה כל כך קשה לי לתאר מה היה בזה.
כל חלקיק מייצג רעיון. כל חלקיק מסדר את עצמו, ומסתדר מעצמו, במעגלים הולכים ומתרחבים של נתונים-מידע-ידע-חוכמה.
ההבדל הוא באורך החוויה (זו של אבן ארוכה מזו של עץ, למשל) ואופן שימור החווייה... אבן משמרת את החווייה במבנה שלה, והוא יציב וארוך-טווח. וכך גם מודעות של דברים ארים, כמו מיים, שמנים אתריים, תמציות פרחים, ועוד.
לא צריך לשים גבולות אבל ההבדל (מלה יותר מדויקת) הוא במידת המודעות.
הכול זה חיים. בסופו של דבר הכול חי גם החומר ה"מת". אפילו אבן היא סוג של חיים - גם אנחנו הנפשות החיות באמת מורכבות מאותם מינרלים, מאותם חומרים אורגניים ואנאורגניים כאחד. לאבן יש מודעות של אבן, לאדם יש מודעות של אדם ולאדם בעל מודעות מפותחת יותר יש מודעות של הכול. כמו החוויה שאותה חווית במוות הקליני שלך. האם לא היתה זו חוויה של מודעות אינסופית?
גמני...!
אני מאמינה שהדבר היחידי שבאמת מתקיים הוא התודעה....
היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות....
דרך הגוף פיזי , הצמחי, , החי, הדומם..... וכו'
כך שהשאלה היחידה שנשאלה בעיני היא... באיזה צורת תופיע תודעה כזו או אחרת...
ומה מנתב אותה - תהליך התפתחותי, כוח המשיכה....
נדמה לי שרק החלק התודעתי המחובר ומזדהה עם הגוף... שואל על ההבדל...
ישנם חלקים אחרים המודעים לנצחיות....
שמחה שאתה חי בירא נושם ואיתנו...
היי רונן
נכנסתי לכאן, נרשמתי והנה אני כאן
"עצמי" אצל הצמחים?
אתה החלטת שיש להם אחד כזה,
העצים לא דואגים מקיום או אי קיום, ראה ערך שלכת.
גם כשאיש / אישה עוברים למצב של אי קיום, בעם אין ולא מתקקימת כול בעיה.
כאשר אנחנו קיימים, רק שם יכול להיות קושי או מדידות כלשהם וציון ערכים.
לגבי "הגבול" שציינת בסוף דבריך - אולי, ורק אולי אופן כלשהו של תחכום ו / או תמימות.
אוהבת המון לאוני
לכן קודם בדוק מה אתה לא...
אינך יכול לדעת את מה שאינך יודע...
השאלה לא הייתה על קיומו או אי קיומו
אבל,
אם אני רואה עצמי כנפרד מהכל (= זהות), איך אדע מי אני באמת...?
אילנה,
ואם אני אמבה, ואיני מודע כלל (או, לפחות, מודעות מוגבלת ביותר) - האם איני חי?
האם עשב מודע?
נילימה,
ומה שאיננו יודעים - האמנם אינו קיים...?
בהחלט.
והוא גם ההשראה של סטיבי וונדר לאלבום בשם זה, שאני עדיין זוכר עצמי מוציא (כמעט בחרדת קודש) מהעטיפה, מניח על הפטיפון, וביד יציבה מוריד את הזרוע על פניו...
אהבתי לקרוא את שכתבת, מאד.
אגב, יש ספר שנקרא "החיים המסתוריים של הצמחים",
והוא מדהים ומרתק באינפורמציה שבו.
האם אליו התכוונת?
:-)
הילה
"נשאלת השאלה (שהעלתי לעיל) מהם חיים, ומה הקו הדק המפריד בין חיים למוות.."
זהו קו האופק המפריד בין הדעת כלומר עולם הניתן לידיעה לבין זה שאינו ניתן לידיעה.
אתה מתבונן בצורה
ואני אומרת התבונן בחלל
הלא משתנה
הנוכח תמיד.
שם נחה זהותך..
__________ מודעות!
יש, לעניות דעתי, תשובה כלשהי,
והיא -
- ראשית, כמו כל דבר, או תופעה, בעולם המתגשם, הוא:
כמו שנילימה אמרה, מוות הוא מצב (או תופעה) של שינוי.
שינוי קיצוני.
כה קיצוני, עד כי (בדרך כלל) אנו מאבדים כל זיכרון של כל מה שהיה קודם...
או אז, נשאלת השאלה (שהעלתי לעיל) מהם חיים, ומה הקו הדק המפריד בין חיים למוות...
נילימה,
ועץ שנשרף - מה מהותו?
המוות איננו שונה מהחיים
השל את גופך, מחשבותיך, חושייך
מי אתה ??
אתה הינך זה אשר קיים לפני החיים בגוף ואחרי המוות.
נוכחות עץ עתיק, איננה מצריכה מילים לחוויה
יש תחושה של קיום
אתה הקיום הזה
שאינו שונה מקיומו של העץ
הצורה בה התלבשתם שונה
אך המהות זהה.
בהחלט מחשבות מרתקות.
ואני מבינה גם היכן חשבת אותן.
יש להן המשך?
יש להן מסקנה?
חלומות פז,
אור ואהבה,
א י ל נ ה